ילדים זה צמיחה

Getting your Trinity Audio player ready...

קצב הילודה הגבוה בישראל מעיד על אופטימיות, צמיחה וחדשנות. חשיבה כלכלית מפוכחת צריכה להיות הבסיס למדיניות בתחום

שר החקלאות אלון שוסטר אמר לפני כמה חודשים שהילודה בישראל גבוהה מדי ביחס לשטח המדינה ושהדבר עלול לגרום לצפיפות יתר.[i] מבין השורות עלה כי המדינה צריכה לנקוט מדיניות שונה כדי לטפל ב"בעיה". הדבר עורר סערה ציבורית קטנה, לאור העובדה שהאתוס היהודי והישראלי רואה בילדים ברכה וניצחון ערכי. עם שעמד בפני השמדה רק לפני שני דורות, ואשר לאורך ההיסטוריה סבל מאיומים חוזרים ונשנים על חייו, אינו ממהר לוותר על חיזוקו של דור ההמשך שלו.

לאחרונה עלה הנושא מחדש מזווית מעט שונה לכאורה, בוויכוח מתמשך ברשתות החברתיות ובתקשורת שבו השתתפתי גם אני. פרופ' עומר מואב טען כי קצב הילודה בישראל, שעומד כיום על 3.1 ילדים בממוצע למשפחה, מהווה בעיה חמורה ופוגע באיכות החיים של כולנו, פגיעה שרק תחמיר עם השנים.[ii] כיוון שהסוגייה חשובה מכדי שתישאר בגדר ויכוח מזדמן ברשת, אבקש לפרוש את הנתונים באופן מסודר, מתוך נקודת מבטי כמשקיע, השונה מנקודת מבטו של הכלכלן האקדמאי. גילוי נאות: אני אב לשמונה.

בראש ובראשונה, ההחלטה להוליד ילדים היא החלטה אישית לחלוטין וכזו היא צריכה להישאר. מדובר בהכרעה משנת חיים, ולכן כל התערבות ממשלתית ישירה בה אסורה. עם זאת, לגודל האוכלוסייה, ולקצב הילודה, יש השפעות רב-מערכתיות על הכלכלה. כל מדיניות רכה שתפעיל המדינה בנושא, כולל ההחלטה שלא להפעיל מדיניות, היא בעלת משמעות; ועל כן ראוי לדון בילודה כתופעה מתוך הזווית המקרו-כלכלית. 

לענייננו, האם קצב הילודה בישראל גבוה מדי?

בעיני פרופ' מואב, צמצום הילודה קריטי לצמיחה כלכלית משום שהמדינה איננה מסוגלת לעמוד בקצב הנדרש להשקעה בתשתיות. בתרחיש הנוכחי, המדד לאיכות החיים של 'תשתיות לנפש' יורד באופן מתמשך והכלכלה נפגעת בהתאם. מואב הציע לבטל קצבאות ילדים ולהשקיע בתשתיות את הכסף שייחסך כך.

אלא שילדים הם לא רק שמחה, הם גם צמיחה. למעשה, גידול האוכלוסייה הכרחי לצמיחה כלכלית כפי שהוכיח פרופ' צ'רלס ג'ונס מסטנפורד במאמרו "סופה של הצמיחה הכלכלית? ההשלכות הלא מכוונות של קיטון האוכלוסייה".[iii] על פי ג'ונס, הצעירים לא רק מגדילים את כוח העבודה והצריכה, אלא בעיקר נמצאים בחזית העשייה בכל הקשור להמצאות וחידושים המשפרים את איכות החיים שלנו. העתיד שייך לצעירים שעודם רעבים להצלחות; וממילא, הצערת גיל האוכלוסייה תביא להגדלת הצמיחה, מעבר לקצב הסטנדרטי.

גרף הגידול באוכלוסיית העולם כשמתחתיו גרף הגידול בסך התוצר העולמי מדגים הלימה בין גידול האוכלוסייה לגידול הכלכלי. זאת ועוד, שיעור הצמיחה גבוה משיעור הגידול באוכלוסייה, ומכאן שהרווחה דווקא עולה עם התרחבות האוכלוסייה. לדוגמה, משנת 1950 אוכלוסיית העולם גדלה בפחות מפי 4 והתוצר גדל ביותר מפי 10:

הגידול באוכלוסית העולם, נתונים: ourworldindata.org
הגידול באוכלוסית העולם, נתונים: ourworldindata.org

 

התמ"ג העולמי, נתונים: ourworldindata.org
התמ"ג העולמי, נתונים: ourworldindata.org

מי שיבדוק ימצא שגם בפילוח על פי מדינות התוצאות דומות: במדינות שבהן נעצר הגידול באוכלוסייה, כגון יפן וגרמניה, נעצרה הצמיחה – ואילו בהודו יש הלימה בין הגידול בתוצר לגידול באוכלוסייה. בארה"ב, ירידה של ממש בקצב הילודה חלה רק בעשר השנים האחרונות, ולכן האמריקנים עוד נהנים מפירות השנים הקודמות – אבל קולות רבים שם מזהירים מפני ההשלכות השליליות הצפויות מהתמשכות מגמת הירידה בילודה.[iv]  

למעשה, מאמרים רבים עמדו על תמונת המצב העולמית ועסקו בחשיבותה של הילודה כמנוע צמיחה. ב'אקונומיסט' התריעו שהתכווצות האוכלוסייה עלולה לפגוע בהתקדמות הטכנולוגית[v] ושגודל האוכלוסייה מהווה יתרון.[vi]  הדמוגרף הארי דנט, שחזה את המשבר ביפן, הסביר ש"צוק דמוגרפי" של ירידה באוכלוסייה יביא לצריכה מופחתת ולחוסר ביקוש מצטבר, ובכך יגרום למיתון כלכלי ברחבי העולם.[vii] ב'דה-מרקר', על פי כתבה של סוזאן דיילי וניקולס קוליש מה'ניו-יורק טיימס' לפני כמעט עשור, נכתב שחשוב לעודד ילודה – "פצצה דמוגרפית בלי תינוקות – כלכלת גרמניה בסכנה"[viii] – ומאמר עדכני ב'כלכליסט' מדווח שבמדינות אחדות דווקא מגדילים היום את קצבאות הילדים: סינגפור מבטיחה 3,000 דולר לזוג שיוליד עד 2022, ואיטליה – 250 אירו לחודש לכל ילד. במאמר נכתב: "יש הסבורים שלמשבר הילודה תהיה השפעה על עוד מגוון רחב של נושאים, כמו שיכון (יהיו פחות עסקאות בתחום הנדל"ן מאחר שהמשפחות לא גדלות ויהיו פחות מעברי דירה)  או תעשיית המזון והמוצרים לתינוקות שצפויה להיפגע. משבר הילודה משמעו גם הזדקקות לידיים עובדות מבחוץ. בגרמניה, למשל, מאז 1970 מתכווצת האוכלוסייה ב־200 אלף איש בשנה. לפי דו"ח של האו"ם, בהתאם לקצב הזה, אם גרמניה רוצה לייצב את היחס שבין ידיים עובדות לידיים בפנסיה, עליה לקלוט עד 3.5 מיליון מהגרים בכל שנה עד 2050, שהם 175 מיליון איש".[ix] 

במאמר על התכווצות האוכלוסייה ביפן באתר mironline הסביר גדעון סלוטין שבכל משק שאוכלוסייתו מצטמצמת ייפגעו ההיצע והביקוש, ההכנסות ממיסים, התפוקה והחדשנות. המחבר מציין שאדם סמית קבע שגידול האוכלוסייה חיוני להגדלת התפוקה, אבל מודה שמלתוס חשש מאוכלוסיית-יתר קטסטרופלית, וקיינס חשש שגידול האוכלוסייה יביא לירידה בתפוקה וברמת החיים כאחד.[x] מבחינתי, הגרפים מראים שהתחזיות הקודרות של האחרונים לא התממשו, והסיבה לדעתי היא ששיפורים טכנולוגיים "מנצחים" את שיפוע העקומה החזוי. כאמור, שיפורים טכנולוגיים נולדים בראשם של צעירים ולכן חשוב שנחבוק ילדים רבים ככל האפשר. אפילו אם הילודה איננה חזות הכול ודרושים תנאים כלכליים נוספים, היא בוודאי הכרחית וחיונית לצמיחה.

על אופטימיות וחדשנות

הון סיכון[xi]

להבנה מעמיקה יותר של העניין, הבה נתבונן בתחום ההשקעות. השקעות המבוססות על נדל"ן מניב, בנקים או חברות ביטוח נקראות לא פעם "השקעות סולידיות". כך גם השקעות בתעשיות הגדולות. בהשקעות אלו הסיכון נחשב נמוך, וכמוהו גם התשואה המצופה. למשקיעים לא צפויות "הפתעות", כי בסקטורים אלו התקבעו כבר לפני זמן רב הסטנדרטים ואופן הפעילות. בלשונם של מנהלי ההשקעות, "הכול כבר מתומחר". אלא שלמעשה גלום בכל אלו סיכון סמוי שלא רבים מתייחסים אליו. מה שהיה נחשב קבוע, מוכר וידוע לפני עשור השתנה ללא היכר במציאות שלנו כיום, ויש סיכויים טובים שהסולידי של לפני שנות דור כבר איננו קיים כלל. הניסיון מלמד שגם הימור על העבר, כלומר ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה, היא הימור. כשהעתיד ישתנה, כל מי שהשקיע בהשקעות הסולידיות ימצא את עצמו ללא יתרון יחסי, ובתשואת-חסר לעומת השוק המשתנה שנהיה טכנולוגי יותר.

בטווח הארוך, ההווה של היום וכל מה שקיים ומעניק לנו את איכות החיים שלנו כעת, ודאי עתיד להשתנות וכדאי לנו להתכונן לכך. בכלכלה הטכנולוגית בעידן שלנו אין ספק שהכול קורה מהר יותר ולכן ההתחשבות בפרמטר השינוי, זה שיש בכוחו לטרוף את הקלפים, הפכה קריטית בכל הקשור לניהול השקעות ושמירה על יתרון יחסי. מי שעוקב אחר השווקים יודע שהחלק הארי של התשואה בשוק המניות בשנים האחרונות מגיע מחברות טכנולוגיות ואינטרנטיות.    

זוהי גם נקודת השוני בין כלכלן, המנתח את העבר לטובת ההווה הקיים, לבין משקיע, הבוחן את ההווה המתהווה לשם חיזוי העתיד שצפוי להיגזר ממנו. משקיעים מחפשים כל הזמן נקודות שבר, תהליכי האצה ומנופים נוספים שיעניקו תשואה עודפת על מה שכבר מגולם במחירים (על בסיס העובדות של אתמול או המדדים המקובלים). מניסיוני – כמי שעוסק בחיי המעשה בהון סיכון, משקיע במיזמים של פיתוחים "חלומיים" וגם נמדד על פי תוצאות עסקיות ריאליות – למדתי שיש להשקיע במיזמים מוטי שינוי. כלומר להשקיע בפרמטר החמקמק עצמו. 

בראיית מקרו אני חוזר על דבריי: מדינת ישראל צריכה להמשיך להשקיע בעידוד הילודה ושיפור ההון האנושי. גידול אוכלוסייה בקצב הנוכחי של שלושה ילדים למשפחה הוא אומנם אתגר: כיצד מממנים כל כך הרבה ילדים? אך הפתרון לשאלת המימון מצוי ב"בעיה" עצמה: בילדים. היות שהצעירים הם אלה המביאים לפריצות דרך ולשיפורים טכנולוגיים המשנים סדרי בראשית, אני בטוח שנגלה שעידוד הילודה איננו הוצאה המקטינה את איכות החיים שלנו, אלא השקעה מניבה לטווח ארוך. בהחלט ייתכן שכבר כיום יש קשר בין שיעור הילודה הגבוה בישראל (הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD) לבין החדשות על הגידול בייצוא בזכות ענף ההיי-טק שקידם אותנו בשנת 2020 לרשימת 20 המדינות הגדולות בתוצר לנפש.[xii] גם אם נרמול המדד על פי יוקר המחיה מוריד את ישראל מהמקום ה-20 אל המקום ה-35, המגמה חשובה מהנתון המספרי עצמו. בשורה התחתונה, גם אם כלכלנים לא רואים את זה, ילדים הם השקעה ולא הוצאה. השקעה שמתחילה להניב כשהילד מגיע לגיל 26–28, וכל הורה יודע שזה מגיע מהר משציפינו. 

התשואה החרדית

רבים תוקפים את קצבאות הילדים ואת מערכות התמיכה במשפחות מרובות ילדים בגלל החברה החרדית. מי שנזהר בלשונו מדבר על "התפלגות הילודה על פני אוכלוסיות שונות" ומי שקורא לילד בשמו מצייץ בטוויטר: "הפריון בחברה החרדית רושם שיאי עולם. 7 ילדים לכל אישה. בעוד שני דורות הם יחסלו את הכלכלה והחברה בישראל", כפי שעשה פרופ' יורם לס.

האם היה עדיף מבחינה כלכלית שילדיהן של משפחות חרדיות ילמדו אנגלית, מתמטיקה ותכנות? בוודאי שכן – כלכלית. האם היה עדיף לו תרמו החרדים יותר לאחווה הכלכלית? בוודאי שכן. האם הדרך לגרום לשינוי היא הפסקת התמיכה בילודה? פירוק ה"ביחד" והאתוס שלנו? בוודאי שלא. לכן, אף שאני איתן בדעתי שצריך בסיס של צעירים לתמוך בכלכלה, ובוודאי בעידן הטכנולוגי המתפתח לנגד עינינו, ברצוני להתייחס לבעיית ההשתתפות הנמוכה יחסית של המגזר החרדי. כמובן שאפיון הבעיה מתחיל בפערי ההשכלה של החברה החרדית בתחומים הרלוונטיים לעשייה במדינת ישראל ולעידן הטכנולוגי באופן כללי. 

ראשית, חייבים להכיר בכך שקיים תהליך מתמשך של השתלבות חרדים בחברה. אפשר למדוד זאת על פי שיעור ההתחברות לאינטרנט, המזנק במגזר בשנים האחרונות (26% בשנת 2018, 31% בשנת 2019 ו-44% בשנת 2020).[xiii] במקביל, היזם החרדי משה פרידמן, למשל, פרסם כי לא פחות מחצי מיליון איש נחשפו לאירועים ולשידורים של שבוע ההייטק החרדי.[xiv] ויש עוד דוגמאות רבות.

מבחינה כלכלית, זו תנועה הדומה לזו שאירעה בסין במאה שעברה, עת המוני בני כפר עברו לערים ורכשו השכלה. האם המגמה תמשיך להתרחב בציבור החרדי? כן. זו עתודת צמיחה ענקית למדינת ישראל כמו שגל העלייה הגדול מברית המועצות בשנות ה-90 של המאה הקודמת עלה למדינה הון תועפות (2 מיליארד דולר) ולדעת רבים הזניק את הכלכלה שלנו, או לכל הפחות הוציא אותה מהמיתון.[xv] כללו של דבר,  אסור לשפוך את התינוק עם המים: אם הבעיה היא הכשרה מקצועית יש לטפל בה ולא לקצץ בילודה המהווה מנוע צמיחה. חוץ מזה, אם בכל המגזרים יולידו יותר, זה יועיל בוודאי לגיוון, לצמיחה ולביטחון שלנו. 

למי שקצב השינוי אינו נראה לו מהיר די הצורך, אומַר ששילוב חרדים בחברה ושינוי מעמדם כתורמים לעשייה וכשותפים להגדלת הצמיחה הוא ההמצאה הגדולה העומדת לפתחנו. אין חכם כבעל ניסיון, וכמאמר איזופוס חכם מכולם הוא זה הלומד מניסיונם של אחרים. אם בסין הצליחו לפני שנות דור לעשות דבר דומה, אני מאמין שגם אנחנו, אומת הסטרטאפ, נמצא את פריצת הדרך. טובי המוחות חושבים על הנושא השכם והערב, ואם יש לכם רעיונות טובים כתבו לי: אני מוכן להשקיע במימוש הפוטנציאל האדיר הזה real cash money. כי התשואה צפויה להיות פנומנלית.


בתגובה למאמר זה נכתבו תגובות אשר פורסמו בגיליון העוקב:


תמונה ראשית: Bigstock


[i] אלעד הומינר, "שר החקלאות קורא לקיים דיון על קצב הילודה בישראל", כיפה, 9.3.2021.

[ii] "פיקוק אוכלוסין", כאן 11, 21.4.2021.

[iii]Charles I. Jones, ”The End of Economic Growth? Unintended Consequences of a Declining Population”, Stanford: NBER, 2020 . זמין במרשתת.

[iv] Noah Smith, “Why America’s Population Advantage Has Evaporated”, Bloomberg, 5.5.2021.

[v] “The economics of falling populations”, The Economist, 27.3.2021.

[vi] “Where growth is concerned, is population destiny?”, The Economist, 19.4.2019.

[vii] “Harry Dent’s Demographic Cliff and Global Economic Collapse”, World Knowledge Forum, YouTube,  25.8.2020.

[viii] "פצצה דמוגרפית – בלי תינוקות כלכלת גרמניה בסכנה", דה מרקר, 18.8.2013

[ix] אדר פרימור, "משבר הילודה דרמטי, אבל צפוי תיקון כמו לאחר מלחמות העולם", כלכליסט, 27.4.2021.

[x] , “Race and Population: Japan’s Economic Timebombs”, mironline, 5.3.2020.

[xi] בספרי הבא בסדרת "עץ החיים והכסף", שעליו אני שוקד בימים אלו, אני מסביר שהתרגום של Venture Capital  ל'הון סיכון' איננו מדויק. התרגום צריך להיות 'הון הרפתקני'.

[xii]  "לראשונה: ישראל בין 20 הכלכלות המובילות בעולם בתוצר לנפש", Forbes, 20.4.2021.

[xiii] דו"ח דפוסי חיבור ושימוש באינטרנט בתקופת הקורונה, אסקריא, יולי 2020.

[xiv] ראו בדף הפייסבוק שלו, בפרסום מיום 27 באפריל 2021: https://www.facebook.com/moshe.friedman.3/posts/4423269137703037

[xv] שלומית לן, "30 שנה חלפו מאז גל העלייה הגדול מרוסיה: כך השתנתה ישראל לבלי הכר", גלובס, 24.1.2020.

עוד ב'השילוח'

לתת עומק לערכים שלנו
הרבנות לא יכולה
מיתוס הקביעות בשירות המדינה: גורמים ופתרונות

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

1 תגובות

  1. גלעד

    24.06.2021

    שקרים, כתבה לא מבוססת שמעידה על אתר כתבי עת לא מקצועי. חבל

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *