אתגר ההיסטוריה העממית

בתגובה ל"היסטוריונים חדשים בכיפה סרוגה" מאת ראובן גפני, גיליון 23

במאמרו מתריע ד"ר גפני על התפתחויות שליליות באופיו של "השיח ההיסטורי הדתי-לאומי", שלטענתו נועד "למצב מחדש את מקומה של התנועה הציונית הדתית בסיפור ההיסטורי הציוני הרחב… באמצעות מאבק משתמע (ולעיתים מפורש) בסיפור ההיסטורי הציוני המוכר שהיה מקובל בציבור מזה שלושה דורות". גפני מדגים את טענתו דרך שלוש דוגמאות, שבאחת מהן דנתי בעבר (צהר ל"ו, תשס"ט), ואפשר להוסיף עליהן עוד כמה, כך שטענתו על התפתחות שיח היסטורי חדש בציבור הדתי-לאומי מקובלת עליי וראויה למחקר.

חשוב להבהיר: תלונתו של גפני אינה כלפי ההיסטוריונים המקצועיים, אלא ממוקדת בסוכני היסטוריה פופולרית כגון "מורי דרך פופולריים ונמרצים", "אתרי הזיכרון והמורשת הקשורים לסיפוריהם של אצ"ל ולח"י", "יצירות ספרותיות", "העיתונות הדתית ועיתונות בתי הכנסת". אלו – ומקביליהם במגזרים השונים העוסקים בהיסטוריה פופולרית – עניינם העיקרי, מעצם טבעם, הוא הנחלת זיכרון וזה מטבעו מכוון-מטרה. הוא הדין אף במערכת החינוך הפורמלית. אלו כמו אלו יוצרים, לטענתו, שיח היסטורי המתרחק מהמחקר ההיסטורי והחותר תחתיו.

ההתרחקות מהמחקר ההיסטורי והחתירה תחתיו אינן תופעות ייחודיות של "השיח ההיסטורי הדתי-לאומי" אלא תופעות רווחות בקרב רבים בציבור הרחב, בהשראת הלכי רוח פוסט-מודרניים, פוסט-קולוניאליים, פמיניסטיים ואחרים. רבים בציבור מאמינים שהמחקר ההיסטורי מוטה במודע ואינו יכול לקבוע אמיתות מוחלטות, כי הוא מכוון לקדם את השקפת עולמו הערכית והפוליטית של החוקר. על כן רבים מאמינים, למעשה, בקיומם של 'נרטיבים' לגיטימיים ובהעדר אמת אבסולוטית. אמונות אלו רווחות, לצערי, לא רק בציבור המזדהה כ'חילוני' אלא גם בציבור הדתי-לאומי, ומצויות גם אצל פרחי הוראה ומורים. עבור המאמינים בהטיה של המחקר ההיסטורי, העובדה ש"חלק מהטענות נגד אותה כתיבה ציונית-קלאסית אכן מוצדקות" כדברי גפני עצמו, היא דווקא הוכחה לאשליית המהימנות של המחקר ההיסטורי ולא חלק מתהליך תיקון ועדכון מחקר זה. מאבק בשיח ההיסטורי הציבורי והתקשורתי מחייב אפוא מאבק חינוכי, ציבורי ותקשורתי בתפיסות הכופרות בקיומן של אמיתות מוחלטות ובתפיסות המאמינות במגמתיות מודעת של ההיסטוריונים.

כפי שתיאוריות קשר (קונספירציה) בנוגע למחלת הקורונה והחיסונים נגדה נובעות מבורות, כך גם תיאוריות קשר בנוגע למחקר ההיסטורי, כדוגמת אלו שהוזכרו על ידי גפני, נובעות מבורות, שמקורה בשתי סיבות: האחת, צמצום סך הנלמד בפועל בשיעורי היסטוריה במערכת החינוך בכלל – ועל החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט בפרט. השנייה, והיא המשמעותית יותר, היא הירידה באיכות אוריינות הקריאה. עוז ותמר אלמוג, במחקרם על דור ה-Y בציבור המזדהה כחילוני, אפיינו רבים מבני דור זה ככאלו המתקשים לפענח טקסטים ולקרוא טקסט ארוך 'מדי' לטעמם (tl;dr. בעברית: אמ;לק), וככאלו שהשטחיות היא להם אורח חיים. מתוך ניסיוני בהוראה, הוא הדין גם ברבים מבני הדור הבא, דור ה-Z, כולל בציבור הדתי-לאומי. על כן, שיפור שיח היסטורי כלשהו מחייב מאבק בבורות, מאבק שמטבעו הוא חוצה מגזרים.

נעיר לבסוף שצריך להבחין בין שלוש התופעות ההיסטוריוגרפיות ולא בהכרח לקשר ביניהן. השיח ההיסטורי החלופי, המקדים את ראשית הציונות למחצית הראשונה של המאה ה-19, רווח בעיקר בחוגי תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק וניתן לראות בו בעיקר ממד הגותי-דתי. לא כן השיח ההיסטורי החלופי, המחבר בין החברה הדתית-לאומית בתקופת המנדט לארגוני 'הפורשים', האצ"ל והלח"י (במקום להנהגת היישוב ולהגנה), הרווחת בחוגים בעלי מגמה אקטיביסטית-ימנית (כלומר, ממד הגותי-לאומי). והשיח ההיסטורי החלופי הטוען שהנהגת היישוב במלחמת העצמאות הפקירה במודע את הלוחמים הדתיים ואת היישובים הדתיים, לעת עתה קשה לזהותו עם השקפת עולם כלשהי. במילים אחרות, גם בסוגיה הנידונה במאמר – כמו בסוגיות נוספות – עדיף לא להתייחס לציבור הדתי-לאומי כעשוי מקשה אחת.

צריך לזקוף לזכותם של רבים בציבור הדתי-לאומי את התעניינותם במחקר ההיסטורי. המעוניינים שההתעניינות זו לא תנוצל על ידי סוכני ההיסטוריה הפופולרית לקידום שיח היסטורי משובש חייבים לא רק להתריע אלא גם להקדיש מכתיבתם ומזמנם לקידום ההיסטוריה הפופולרית, שהיא אפיק רכישת ההשכלה ההיסטורית הנגישה ביותר לציבור הרחב. כן עליהם להדק את קשריהם עם סוכני ההיסטוריה הפופולרית ועם משרד החינוך, שהוא צרכן חשוב של סוכני ההיסטוריה הפופולרית. כך בציבור הדתי-לאומי – וכך גם בציבורים אחרים שלא נידונו במאמר זה, וגם אצלם מתפתחות תופעות בעייתיות בקרב סוכני ההיסטוריה הפופולרית ולעיתים אף המחקרית.


ד"ר יצחק גייגר הוא מורה במקצועו ומחבר ספרי לימוד באזרחות ובהיסטוריה.


תמנוה ראשית: איור למאמר "היסטוריונים חדשים בכיפה סרוגה", מנחם הלברשטט ל"השילוח".

עוד ב'השילוח'

היסטוריונים חדשים בכיפה סרוגה
דיפלומטיה במדים
תנו למנהלים לנהל

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

שאלה לוֹהטה
אליעזר בן-יהודה
קרא עוד
קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *