בַּל תַּשְׁחִית

הרס הבתים בגוש עציון בשבוע הבא, הרס למען הרס, יהיה השלמת מלאכתם של מחבלי העפיפונים

מָה עוֹשִׂים עִם טֵרוֹר הַשְּׂרֵפוֹת
הַמּוּטָס? יֵשׁ כִּפָּה? יֵשׁ אֵפוֹד?
יֵשׁ עֵצָה לֶעָשָׁן הַנִּשְׁאָף?
יֵשׁ פִּתְרוֹן לִדְרָקוֹן אֵשׁ שֶׁעָף?
יֵשׁ תְּשׁוּבָה לְחֶבְרַת הַטּוֹבְחִים
הַשּׂוֹרֶפֶת מִבְּלִי לְהַבְחִין?
לְחֶבְרָה שֶׁתִּפְאֶרֶת רוּחָהּ
הִיא יִצּוּר אֲדָמָה חֲרוּכָה?

כֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי זָקֵן
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה כֵּן;
יִשְׁבְּרוּ זִקְנֵי-עִיר אֶת רֹאשָׁם
עַד יַלְבִּין כְּשַׂעֲרָם הֶעָשָׁן
וְיַגִּישׁוּ עֵצוֹת לַמַּלְכוּת
מָה עוֹשִׂים בָּאִיּוּם שֶׁעַל חוּט.
אֲנִי אוּלַי רֶבַע זָקֵן
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה כֵּן,
אֲבָל גַּם בְּגִיל לֹא-גִּמְלָאוֹת
אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ מָה לֹא:

לֹא לִהְיוֹת לַחֲמוֹר וְסַבָּל
לַמַּשְׁחִית הָעוֹבֵר עַל הַבַּל.
לֹא לַחֲבֹר לַחוֹטֵא וְלַחְטוֹא
בְּהֶמְשֵׁךְ עֲשִׂיַּת מְלַאכְתּוֹ.
לֹא לָשִׂים לְעָשָׁן וּשְׁבָרִים
אֶת מִפְעָל הַחַיִּים הָעִבְרִי.
בְּהַזֵּד עַל שְׂדוֹתֵינוּ שׂוֹרֵף
לֹא אֶל צַו גַּפְרוּרוֹ נִצְטָרֵף.

וְעַל כֵּן בַּל יָבוֹא יוֹם הַוּוֹת
עַל בָּתֵּינוּ בִּנְתִיב הָאָבוֹת.
כַּף דַּחְפּוֹר עֲלֵיהֶם אַל תָּעוּט;
גַּם אִם זְעֵיר מִעוּטָם בְּטָעוּת
לֹא נִבְנָה עַל אַדְמַת מְדִינָה,
אַל יִדּוֹנוּ בְּדִין הַדִּי-נַיין –

שֶׁהֲרֵי לוֹחֲמֵי הַאֵין-דִּין
הִפְסִילוּם כִּי בָּנוּם יְהוּדִים,
וּלְאִישׁ לֹא יִרְוַח אִם יֶחֱרַב
הַמֶּרְחָב; רַק לְחֶרֶב עֲרָב.
כִּי תַּחְתָּם יָקוּם הֶרֶס אָפֹר –
כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּן הַשְּׂרֵפוֹת.

הַדִּי-נַיין, הַנּוֹקֵב אֶת הָהָר
בְּשֵׁם צֶדֶק יָהִיר וְנִמְהָר,
בַּל יוּבָא לְבָרֵא; רַק לִבְרֹא:
יֵחָסֵם נָא הַשּׁוֹר בְּדִירוֹ
וְרַק כָּךְ, בִּצְדָקָה, בְּלֵב עֵר,
יִבָּלְמוּ גַּם אֲבוֹת הַהֶבְעֵר.

הַיְלָדִים שֶׁל מֶסִי

על כאבם של הילדים הנבגדים, מעריצי הכדורגלן מסי

מִי גָּרַם, רָגוּב אוֹ רֶגֶב
לְבִטּוּל הַכַּדּוּרֶגֶל?
רֶגֶב אוֹ גִּיבְרִיל רָגוּב,
מִי הִטְרִיל, מִי יַד-פַּרְצוּף?
לָמָּה, מֶסִי, טְפוּ עָלֶיךָ,
דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה?
אֵיךְ קוֹרֶה שֶׁאִיּוּמִים
מִתְקַבְּלִים בְּאוֹר חַמִּים? –

כָּל הַלָּלוּ כְּבָר נִדּוֹנוּ
וְאִם טֶרֶם אָז הִכּוֹנוּ.
אַךְ בְּאֵין לָנוּ מִשְׂחָק
צַר לִי בְּעִקָּר (לֹא רַק)
עַל דָּבָר אַחֵר: הַמֶּסֶר
לַבָּנִים בְּנֵי תֵּשַׁע עֶשֶׂר
הַמַּעֲרִיצִים אֶת מֶסִי.

הֵם לָבְשׁוּ חֻלְצָה עִם עֶשֶׂר
כִּי הַמֶּסִי הוּא הַמֶּסֶר
וְלִבָּם אֵלָיו סִמֵּס עֵר
בְּרַגְלַיִם שֶׁל תִּקְוָה.
אֲבָל שַׂר הָעֵשֶׂב מֶסִי
לֹא שָׁמַע עַל דַּם דַּמֶּשֶׂק,
רַק עַל דְּמֵי תַּדְמִית וְעֵסֶק
בְּצֵאתוֹ לִקְרַאת מוֹסְקְבָה.

הַיְלָדִים מַעֲרִיצָיו –
מָה לָמְדוּ מִן הַמַּצָּב?
הֵם לָמְדוּ שֶׁמֶּלֶךְ גּוֹלִים
מְסֻגָּל לִהְיוֹת הַגֹּלֶם
שֶׁל מִפְלֶצֶת פְּגָם עַל פְּגָם
הַשּׁוֹקֶדֶת לְהוֹרְגָם.
שֶׁהָעֶשֶׂר, דְּמוּת נִשְׁאֶפֶת,
לִפְעָמִים הוּא גּוּרְנִישְׁט אֶפֶס:
לֹא יָחִיד וְלֹא אֶחָד
אֶלָּא אֶפֶס מְפֻחָד.

כְּשֶׁנִּשְׁמַת הַיֶּלֶד, דֶּשֶׁא
רַךְ, נִרְמֶסֶת וְנִכְתֶּשֶׁת
בְּרַגְלָיו שֶׁל גִּבּוֹרָהּ
גַּם נִשְׁמַת כָּל גִּיל בּוֹכָה.