הדרמה של הגבריות החדשה / גבריאל בוקובזה

גבריאל בוקובזה

מודן, 2017 | 421 עמ'

ספרו של הפסיכולוג גבריאל בוקובזה הוא דבר בעתו: בעידן שבו זכויות נשים וזכויות ילדים נידונות מעל כל במה ומטופחות על ידי כל מנגנון בעולם המערבי, הגברים נותרים שתוקים. בהיותם חזקים כביכול, "ההקרבה והניצול שלהם ממשיכים לחמוק מעיני כול. היררכיית הסבל האנושי משאירה אותם בתחתית, ללא חמלה. כאבם לא נרשם". כשהכוח נתון בידי מי שמגדיר עצמו כקרבן, סביר שיגיע הרגע שבו גם הגברים יבקשו את הזכות להיות קרבן; וכפי שמציג זאת בוקובזה, הם זוכים בהגדרה הזו ביושר. כגברים-גיבורים, אנו ובנינו נדרשים לגונן ולספק ולרצות ולכלכל, להיות בשר תותחים ומכילי כאב, להשתיק חולשות ורגשות ולהסתפק בקיום שלם חיצונית אך קרוע פנימית.

תזה בסיסית זו, והקריאה היוצאת ממנה לכונן גבריות חדשה שיודעת "לומר לא" ומחוברת אל עצמה באופן מלא יותר, היא מסקנתו של חיבור יומרני מאוד וארוך מאוד – המבקש לפרוס את ההיסטוריה של עיצוב המיתוס הגברי, לתאר את המחירים שגברים משלמים על ציותם לו, ולשרטט את קווי המתאר הפסיכולוגיים של החוויה הגברית.

למרות הנושא החשוב והטענה האמיצה המונחת בבסיסו, לא נראה שיש כיסוי ליומרה הרחבה והצדקה לרוחב היריעה. הכתיבה שוטפת וחיננית, ומבוססת על ידע רב, אבל חוטי הטענה העיקריים נטווים על גביה ללא צידוק משכנע והם בבחינת הנחת המבוקש. את המרידה בתקינות הפוליטית עשה המחבר בעצם הטענה – ובכל השאר הוא נכנע לה ללא קרב. בעיקר ניכר הדבר בבריחה התמוהה (והפתלתלה לעתים) מכל 'מהותנות'. הספר רואה את הגבריות כתוצר של הבנייה תרבותית ותו לא, וממילא כעניין דכאני במידה רבה, וזאת למרות שורה ארוכה של נתונים בספר המעידים על כך שמדובר בזהות חוצת תרבויות. גישה חיובית יותר למושג הייתה יכולה גם להוביל למסקנות אופטימיות יותר.

יכולֶת להבחין בין היסודות המהותיים של הגבריות ובין היסודות התרבותיים הייתה מאפשרת למחבר גם להציע תובנות מחכימות מהשוואה בין תרבויות שונות – למשל בין גבר ערבי למערבי, בין תרבות דתית לתרבות מתירנית, או בין חברת הלומדים החרדית לבין חברות בהן תפקיד הגבר כמפרנס הוא עיקרי. המחבר אינו עושה דבר מכל אלה. כניעה מורגשת אחרת לתקינות הפוליטית היא ההתעלמות השיטתית מהחד-מיניות, וזאת גם בפרקים העוסקים בהרחבה בהשלכות של הקשרים עם האב והאם על התפתחות האישיות הגברית.

יש בספר נקודות מאירות עיניים, ותובנות שכדאי שכל גבר יקרא. וגם כל מי שחי עם גבר. ועדיין, הספר נגוע בפסיכולוגיזם הנגזר מזהותו המקצועית של מחברו. הגבריות היא, כמובן, מסוג המושגים החובקים את הדיסציפלינות כולן, ולכן בוקובזה מנסה לגעת גם באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה, בהיסטוריה ובמיתוס; אך בסופו של דבר המחבר נותר באזור הנוחות הפסיכולוגי, התולה את רוב הבעיות בחוסר מודעות או בחוסר יכולת לעבד רגשות, ואת המפתח לעולם טוב יותר בהכלה של חולשות – הן על ידי האדם עצמו, הן על ידי סביבתו. בשיח הקרבני הזה, שכשלעצמו ראוי לביקורת, הספר מעניק לגברים חיזוק משמעותי ונדרש.