הטבעיות והברכה שבמרוצי חלל צבאיים

בתגובה ל"מלחמת הלוויינים" מאת עודד כרמלי

מאמרו המעניין של עודד כרמלי מן הגיליון האחרון עסק בהקמת "חיל החלל" האמריקני, ובנושאים המסתעפים מכך. כדי להקל על הקורא לעקוב, אתמצת את טענותיו לפי סדרן:

1. הסיבה המהותית שבגללה האמריקנים רוצים חיל חלל היא הפיכתו ההדרגתית של החלל לזירת לחימה בין המעצמות עקב התפשטותו של נשק אנטי לווייני, המאיים לשחוק את היתרון האיכותי האמריקני בזמן מלחמה. יתרה מכך, גם מדינות קטנות יכולות עכשיו להצטייד בנשק כזה בקלות יחסית, ומכאן הצורך להגן על הנכסים האמריקניים בחלל.
2. ההובלה של ארצות הברית בכל הקשור לחלל נשחקת, והתקופה המתרגשת עלינו היא של הגמוניה סינית או תחרות צמודה בין ארצות הברית לסין – תחרות שבה ארה"ב נמצאת בקרב מאסף דל מוטיבציה בעוד הסינים נמצאים בעמדת זינוק.
3. "כוח פשוט לא עובד בחלל", כי מלחמה בחלל היא עסק קטסטרופלי מבחינה סביבתית. התפרקות לוויינים במסלול הנמוך סביב כדור הארץ עלולה להוביל לתגובת שרשרת של התנגשויות שתהפוך את שהותם של לוויינים קיימים בחלל ואת שיגורם של לוויינים חדשים לעניין בלתי אפשרי עקב כמות הפסולת שתתנגש בכל מה שישוגר – מה שיחסום את גישת האנושות לחלל כליל.
4. טוב תעשה ארה"ב אם תזנח את תוכניותיה הצבאיות בחלל מכיוון "שהחלל הוא אזור מלחמה רק כשהמעצמה הגדולה בעולם מחליטה להפוך אותו לאזור מלחמה. לארצות הברית יש מספיק מנופי לחץ צבאיים וכלכליים בכדור הארץ כדי להגן על עצמה ולהרתיע את אויביה גם בלי לפתח כלי נשק חלליים יעודיים".

יפה עשה כרמלי בהציפו נושא חשוב זה אשר אינו נמצא בעמודים הראשונים של התודעה הישראלית (זאת ממגוון סיבות, שהברורה בהן היא מעמדנו הזניח, יחסית, בתחום החלל). ברם, נדמה לי שטענותיו המרכזיות מזמינות כולן ביקורת, ונתחיל דווקא מהסוף.

הלך החשיבה שלפיו ארה"ב היא שתקבע אם החלל יהפוך לזירת לחימה דומה להלך החשיבה של "תחשוב טוב – יהיה טוב". יריביה הפוטנציאליים של ארה"ב הם אלו אשר מחמשים עצמם בנשק אנטי-לווייני, ומנסים להתחרות על ההגמוניה הצבאית והפוליטית ברחבי העולם ועל ידי כך מחייבים אותה להגיב בהתאם; אין לה אפשרות להזניח את שמירת מעמדה הגיאופוליטי, והיא אכן מעולם לא עשתה זאת.

למעשה, אין בדבר כל חדש. חקר החלל מאז ומעולם, כפי שכרמלי עצמו מציין, היה ועודנו קשור בטבורו לשימושיו הצבאיים. כמחצית ממשימותיה של מעבורת החלל האמריקנית היו משימות צבאיות סודיות שכללו ככל הנראה שיגור, פריסה ותחזוקה של מערכות ריגול ניסיוניות, ולא לשווא זעקו הרוסים נגדה חמס. יתר על כן, מעבורת החלל הרוסית בוראן פותחה כתגובה ישירה לאיום הצבאי הנתפס ממעבורת החלל האמריקנית; הרוסים חששו שהיא נועדה לשמש להפגזה גרעינית של מוסקבה, תוך הסתרת משימתה הצבאית באמצעות המסווה האזרחי שלה, ועקיפת החוזים נגד הצבת כלי נשק להשמדה המונית בחלל – חשש שלא היה מופרך כפי שהוא נשמע, גם אם עובדתית לא היה נכון, כנראה.[i]

תוכנית היוזמה ההגנתית האסטרטגית האמריקנית, הידועה כ"מלחמת הכוכבים", הזרימה בשנות השמונים תקציבי ענק לחקר פלטפורמות נגד טילים בליסטיים המוצבות בחלל, והצורך הסובייטי להתחרות בה היה לפי הערכות שונות בין הגורמים המשמעותיים לקריסתה של ברית המועצות תחת הנטל הכלכלי העצום. למעשה, השיגור הראשון של טיל ה"אנרגיה" הסובייטי, שנועד לשאת את המעבורת הרוסית, שיגר לחלל בשנת 1987 את חללית ה"פוליוס" הניסיונית שהיוותה, כפי שהתברר בדיעבד, תותח לייזר חללי בעל הספק של מגה-וואט אחד להשמדת לווייני אויב.[ii] עצם קיומו ומוכנותו לשיגור של תותח לייזר חללי נגד לוויינים אמור לספק לקורא את המחשה ברורה שנשק המוצב בחלל איננו חשש תיאורטי עתידי, אלא מציאות חיים מזה עשורים.[iii]

גם ההסכמים בין ארה"ב לברית המועצות לאי-הצבת נשק להשמדה המונית בחלל לא נעשו משיקולים הומניטריים, אלא משיקולים כספיים של הגבלת מחירו האסטרונומי, תרתי משמע, של מרוץ החלל, ממש כמו שאר ההסכמים שהגבילו את מרוץ החימוש הגלוי בין המעצמות והובילו להסטתו לאפיקים נסתרים יותר. בפרט, כנגד איום הנשק נגד לוויינים, האמריקנים משקיעים כבר זמן רב מאוד בפיתוח לוויינים חמקנים, שלאחר שיגורם נעלמים מעיני הצופה על פני כדור הארץ, וגם, בשאיפה, מעיני הטילים.[iv]

בקצרה, בין אם ארה"ב תקים חיל נפרד שירכז את פעולתה בחלל, ובין אם תמשיך לבזר פעילות זו בין זרועותיה כפי שהדבר היה עד כה, לא תשתנה המציאות שבה כל מעצמות העל והמעצמות החותרות למעמד זה משקיעות ממשאביהן בפיתוח טכנולוגיות צבאיות הנשענות על החלל ומיועדות בעבורו, ובמידת האפשר גם גונבות טכנולוגיות אלה זו מזו (כמו למשל סין ורוסיה).[v] די להזכיר שאלמלא הצורך האמריקני הצבאי הטהור, לא היינו היום נהנים ממערכת הג'י-פי-אס, שכלכלת העולם המודרני במידה רבה תלויה בה, ויתרה מכך, אלמלא היה חשוב מאוד למעצמות העולם לפתח יכולת למחוק זו את זה מעל פני האדמה בשואה גרעינית לפני שישים שנה, סביר שגם כיום לא היינו מגיעים לחלל. מי יודע כמה עוד טכנולוגיות קריטיות להמשך התפתחות האנושות בחלל ועל הארץ תפותחנה כתוצאה ממרוצי החלל והקשרם הצבאי?[vi]

הכלל האמיתי שלפיו פועלות המעצמות הללו הוא שאם אין לך יכולת צבאית לגבות את האינטרסים שלך בזירה כלשהי, השפעתך בזירה זו מזערית ותלויה בחסדי אחרים, ואז ממילא אינך בגדר מעצמה. יתרה מכך, עלינו לשמוח על כך שארה"ב משקיעה ממשאביה כדי לשמור על ההגמוניה שלה בחלל, כשם שעלינו לשמוח על כי היא עושה זאת בזירת הים. אלמלא ההגמוניה הימית של ארה"ב, העולם היה מקום לא נעים בכלל להפליג בו (זכרו את חופי סומליה), ואלמלא ההגמוניה החללית שלה, החלל היה מקום הרבה פחות נעים ובטוח להשתגר אליו.

עד כאן באשר לעצם המציאות של אינטרסים צבאיים בחלל. אשר לטענה בדבר שחיקת ההגמוניה האמריקנית בחלל והמעבר להובלה סינית, התמונה מורכבת יותר. אין ספק שהסינים הם כוח עולה בתחום החלל לצד היפנים וההודים. הסינים אכן מרכזיים מאוד, נכון לעכשיו, בשוק הלוויינים המסחרי, והם גם מתקדמים בתוכניות שאפתניות בחקר הירח ובבניית תחנות חלל. עם זאת, הדיבורים על העידן הסיני בחלל נראים לי מופרזים לחלוטין. טכנולוגיות חלל הן קצת כמו נשק גרעיני. קשה מאוד לפתח אותו, ונדרשים לכך עשורים, וגם אם בנית משהו, זה עוד לא אומר שאתה בליגה אחת עם מעצמות העל. די אם ניזכר באמירתו של טראמפ כלפי קים ג'ונג און והכפתור האדום שלו: "כדאי לך לזכור שגם לי יש כפתור אדום, רק ששלי הרבה יותר גדול, ושלי גם עובד".

טכנולוגיית חלל היא יקרה להדהים, והיא דורשת משאבים של מעצמות-על או של תאגידים הקיימים רק במעצמות על.[vii] הדרך משיגור לוויינים לחלל לשיגור בני אדם היא עניין של עשור. הדרך משיגור בני אדם לחלל לתחנות חלל קבועות היא עניין של עשורים נוספים. המעבר מטילים בליסטיים המגיעים לחלל לנשק אנטי-לווייני הפוגע במטרות בחלל גם הוא עניין של עשורים, ולא של הסבה פשוטה. הסינים גם כיום נמצאים בפיגור של עשורים מאחורי ארה"ב בכל תחום הקשור לחקר החלל, ובפיגור של מאות מיליארדי דולרים בהשקעה שכבר הושקעה.[viii]

האמריקנים אכן נרדמו בשמירה לאחר קריסת ברית המועצות, ובמשך זמן מה קפאו על שמריהם עד שבאו הסינים וניערו מהם את האבק – אך מוקדם מאוד לדבר על סוף ההגמוניה שלהם בחלל. אדרבה, מרוץ החלל שהתחדש בעשור האחרון מבשר טובות לכל האנושות הן מבחינה כלכלית והן מבחינה טכנולוגית, כפי שתמיד מרוצי חימוש, יוקרה ואינטרסים כלכליים בין מעצמות תרמו לפיתוח העולם בדרכים עקיפות. ההתעוררות של ארה"ב במרוץ זה היא מרשימה להפתיע. לא הייתי ממהר כמו המחבר לפסול את אפשרות הגעתם של אסטרונאוטים אמריקאים לירח עד שנת 2024 למניינם. הם כבר עמדו פעם אחת בדד-ליין שהציבו לעצמם בנוגע למשימה כזו.

לגבי האיום האקולוגי של מלחמות חלל וחסימת המסלול הנמוך סביב כדור הארץ, יש לציין כמה היבטים:

1. ראשית יש לזכור שמדובר בבעיה תיאורטית המבוססת על מודל מתמטי, שייתכן ואיננה כלל אמיתית או חמורה כפי שנדמה.[i]
2. בכל העולם מפתחים ממש כעת טכנולוגיות לניקוי המסלול הנמוך של כדור הארץ מן הפסולת שנאגרה בו. לא מן הנמנע כלל, שכשם שאפשר לקלקל – כך אפשר לתקן.
3. לא כל צורות הלחימה בחלל זהות. לייזרים בחלל, למשל, לא מפוררים לוויינים לחלקיקים קטנים, וממילא אין בהם אותה הסכנה האקולוגית; וכבר אמרנו שתותחי לייזר המוצבים בחלל – אינם מדע בדיוני.
4. כשם שהרסנותו של הנשק הגרעיני הובילה להימנעות משימוש מבצעי בו, ולכך שגם הניסויים בו הצטמצמו במהירות, כך גם נשק אנטי לווייני שהיה נחשב לגיטימי, ושניסויים בו נערכו בשנות השמונים והתשעים, נחשב היום לנשק שעצם הניסוי המבצעי שלו נחשב התנהגות בינלאומית חצופה ולא מקובלת.

לסיכום, עצם הנוכחות של מדינות שונות בחלל, והתפתחותו של שוק חלל פורח גוררים ממילא את הצורך ואת הרצון "למלא את החלל" בכוח צבאי, ממש כמו בכל זירת אינטרסים אנושיים בינלאומיים אחרת. אין להצר על כך יותר מאשר על כל היבט אחר של הלוחמנות האנושית. יש גם להודות על כך שבורא עולם יצר את עולמו כך שלוחמה בחלל תגרום לנזק קשה ואולי בלתי הפיך, ובכך צמצם את הרצון של כל הצדדים המעורבים לפתוח בה, והביא לאיזון הדומה לאיזון שהוא יצר בכל הקשור לנשק גרעיני.

עידן חלל פורח נמצא לפתחנו, וצריך לקבלו, לרבות ההקשרים הצבאיים שלו, שתמיד היו ותמיד יהיו חלק מכל פריחה אנושית – עד בוא הגאולה השלמה, שבה לעם ישראל יהיה חלק גדול בהרבה מאשר חלקו במרוץ החלל עצמו. גדול מזה של האמריקאים, הרוסים, ההודים והסינים גם יחד.

אליהו בן-אשר הוא מוסמך לרבנות, סופר סת"ם וסטודנט למתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה הפתוחה. היה העורך הראשי של ספר המצע של מפלגת זהות.

תמונה ראשית: קונספט אומנותי למערכת הגנה של לווין לייזר, באדיבות ויקימדיה

[i] יש לציין בהקשר לכך, שגם חזון אחרית הימים של חורף גרעיני לא היה אלא מודל שקמו עליו עוררין. התפרצויות הרי געש בעשורים האחרונים שפלטו כמות עצומה של אפר געשי לאטמוספירה והיו אמורים לגרום לתוצאות דומות לאלה של חורף גרעיני לא עשו זאת, מה שהוביל לערעור וספקנות ביחס לכל המודל מיסודו.

[i]מה שעורר את חשדם של הסובייטים הייתה יכולתה של מעבורת החלל להוריד מן החלל משקל עצום של כ-15 טון – משקל שיועד ללא ספק להחזרת לוויינים מן החלל לצורך פיתוח מואץ של מערכות חלל ומערכות נשק בחלל, או אפילו לצורך חטיפת לוויינים בשלמותם.

[ii] חללית זו לא נכנסה למסלול בשל שגיאת תכנות מביכה שהפכה לדוגמה קלאסית בתולדות החלל למחיר של תכנות שגוי (לצד התרסקות אריאן 5 בטיסת בכורתה והתרסקות על המאדים על ידי חללית של נאס"א בשל מידע שהוזן ביחידות רגל במקום מטרים).

[iii] תחנות החלל הרוסיות המאוישות הראשונות היו תחנות ריגול צבאיות לכל דבר. הרוסים חששו כל כך מהשתלטות פתע אמריקנית על תחנות אלה, שהן צוידו בתותח חלל מיוחד להגנה נגד פשיטות, שאף נוסה באופן מבצעי במסלול.

[iv] לדוגמה, רבים מעריכים ששיגורו הכושל לכאורה של הלוויין האמריקני הסודי ביותר זומה (Zuma), שפיתוחו עלה מעל מיליארד דולר, לא היה כושל כלל, אלא שהלוויין הוצב במסלול באופן תקין לחלוטין והפעיל את מערך ההסוואה שלו וכך "נעלם".

[v] מעבורת החלל הרוסית 'בוראן' התבססה על גניבת כל התרשימים של המעבורת האמריקנית על קרבם, אם כי יש לציין ביושר שהיא עלתה על המעבורת האמריקנית בביצועיה. החללית הרוסית שצילמה את הצד האפל של הירח התבססה על גניבת סרטי צילום עמידי חלל מבלוני ריגול אמריקניים. על סין אין צורך אפילו לדבר בהקשר הזה. די בכך שחברות מערביות אינן מאפשרות לעובדיהן להגיע לסין עם מחשבים, מכיוון שתוכן הכוננים הקשיחים מועתק כבר במכס, וזו היא כמובן הסיבה המוצדקת להדרתה של סין מתחנת החלל הבינלאומית.

[vi] ההקבלה לטכנולוגיות ארציות היא אלמנטרית: ספינות הנוסעים והמסחר האדירות הן תוצאת מרוצי החימוש בים. מטוסי הנוסעים הגדולים הם אזרוח ישיר של מפציצים כבדים.

[vii] החללית בראשית לא הייתה מגיעה לירח במחיר שבו שוגרה אלמלא חברת ספייסאקס האמריקנית הייתה מפתחת את טיליה.

[viii] כרמלי הזכיר במאמרו את טיל הלונג מארץ' 5 שייתן לסינים יכולת לשגר את תחנת החלל הבאה שלהם, אך לא ציין שמדובר בטיל בעל יכולות חלשות או מקבילות לטיל הפלקון 9 של ספייסאקס, וכן שלא ניתן לעשות בו שימוש החוזר. גם תחנת החלל הבאה של הסינים תהיה צעד קדימה מבחינתם, אך בפיגור של 40 שנה ביחס לתחנות החלל של ארצות הברית והמערב. גם טיל הלונג מארץ' 9 הענק שהסינים מפתחים בתקווה לסיים לקראת סוף העשור יהפוך ללא רלוונטי ולא תחרותי בעליל עם השקת טילי הענק האמריקניים ניו גלן וסטארשיפ באמצע העשור המתקרב. לרשות שניהם יכולות שימוש חוזר מתקדמות.