הכנסיות, המשבר והלקח

משבר ההשבתה של כנסיית הקבר בירושלים ממחיש כי ישראל זקוקה לכלים ממלכתיים ומקצועיים בהתנהלותה עם הכנסיות הגדולות

בבוקרו של יום א', 25 בפברואר האחרון, נקטו ראשי שלושת הזרמים הנוצריים המנהלים את כנסיית הקבר בירושלים צעד חריג. מול עדשות המצלמות של התקשורת הבינלאומית נצטווו השומרים לנעול את דלתותיה של הכנסייה כאות מחאה, עד להודעה החדשה. על המבנה העתיק נתלתה הכתובת באנגלית "עצרו את רדיפת הכנסיות", לצדה תמונתו של ראש העירייה, ניר ברקת, ותמונתה של ח"כ רחל עזריה מסיעת כולנו. לא הועילו תחינותיהם של הצליינים הרבים שחסכו כל חייהם כסף כדי לבקר במקום צליבתו, קבורתו וקימתו לתחייה של ישוע הנוצרי. הכנסייה נותרה נעולה. הכתבים הזרים גמעו בצימאון את דבריהם של ראשי המוסדות הנוצריים כי מדינת ישראל מנהלת "קמפיין התעללות שיטתי נגד הכנסיות והנוצרים" המזכיר רדיפה "נגד יהודים בימיה האפלים של אירופה". המשבר הפך מיד לחדשות החמות בעולם – מה גם שבמערב ימי א' מתאפיינים תמיד במיעוט אירועים חדשותיים. רק ככלות שלושה ימים, בהתערבות אישית של ראש הממשלה, הכנסייה פתחה את שעריה.

על מה ולמה פרץ המשבר? על פי הגרסה הרשמית, ראשי הכנסיות – הפטריארך היווני-אורתודוקסי תיאופילוס השלישי, הקוסטוס (שומר ארץ הקודש של הכנסייה הקתולית) פרנצ'סקו פטון, והפטריארך הארמני נורהאן מנוגיאן –  מחו בגין שתי סוגיות. הסוגיה האחת היא הצעת החוק הפרטית של ח"כ עזריה המבקשת להלאים את כל אותן קרקעות שהכנסיות מכרו מ-2010 ואילך ליזמים פרטיים, או עתידות למכור להם, ושהינן מוחכרות לקרן הקיימת לישראל לצורך מגורים.  הסוגיה האחרת היא החלטה של עיריית ירושלים להתחיל לגבות ארנונה ממתחמים מסחריים שבבעלות המוסדות הכנסייתיים. בעיקר הושפעו מההחלטה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית (שבבעלותה, למשל, שוק אבטימיוס ברובע הנוצרי), הכנסייה הקתולית (המחזיקה למשל במלון נוטרדאם), הכנסייה הארמנית (מתחמים שונים במרכז העיר) והכנסייה האנגליקנית. העירייה אף הודיעה שעד אשר ישולם החוב, יוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של הכנסיות.

שורשיה של סוגיית הקרקעות נעוצים במאה ה-19. במהלך המאה ההיא רכשה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים קרקעות רבות בעיר, כמעין תוכנית חיסכון ארוכת טווח. קרקעות נרכשו גם על ידי מסדרים קתוליים ועל ידי הכנסייה הארמנית. בשנות החמישים של המאה ה-20, קק"ל חכרה מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית חלק ניכר מקרקעותיה במערב ירושלים. החוזים נחתמו לתקופות חכירה ארוכות, כגון למשך 99 שנים. על הקרקעות המוחכרות נבנו בין היתר השכונות רחביה, ניות וחלקים ממרכז העיר.  תושביהן היו חוכרי משנה החוכרים מקק"ל את הקרקעות שעליהן הוקמו בתיהם. בשנים האחרונות הכנסייה האורתודוקסית נקלעה למשבר כלכלי, והפטריארכיה החליטה כנראה למכור קרקעות אלו ולהיטיב עם תזרים המזומנים. קרקעות רבות נמכרו ליזמים פרטיים, קרי חברות עלומות הרשומות במדינות מקלט מס אקזוטיות, כגון איי הבתולה ואיי מרשל.

במהלך שנת 2017, הממשלה הקימה צוות פעולה בין-משרדי לגיבוש פתרון למצוקת התושבים שהאדמה שתחת רגליהם ובתיהם נמכרת. נכון לכתיבת שורות אלה, את הצוות מוביל משרד המשפטים ובראשו עומד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ. בעוד הצוות שוקד על גיבוש המלצותיו, נכנסה לתמונה הח"כית עזריה. זו הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית המבקשת להלאים את כל הקרקעות הנמכרות. חשוב לציין שההצעה מבקשת להלאים את הקרקע מידי היזמים הפרטיים ולא מידי הכנסיות שמכרו את זכויותיהן. מדוע אם כן סערו המנהיגים הנוצריים? מפני שאם כל קרקע שהכנסייה מוכרת תולאם מיד לאחר העסקה, שום יזם לא יסכים לרכוש את הסחורה. פעולה זו עלולה להפוך את הנכסים של הכנסיות לחסרי ערך כלכלי.

עזריה אף נתנה להצעתה את השם הלא-דיפלומטי "הצעת חוק קרקעות כנסייה, התשע"ז–2017". על אף שכוונת ההצעה לטפל בקרקעות שכבר נמכרו, ואף כי דווקא כותרת זו של הצעת החוק יוצרת נזק בינלאומי כבד לישראל, עזריה מסרבת לכל הפניות לשנות את השם. בכנס דיירים שהתקיים בארבעה במארס  הסבירה שהשם מקורו בכינוי הרווח בירושלים לסוגיה. ההד התקשורתי של עזריה והאיום בהלאמה הלחיץ את ראשי כל הכנסיות. ביום שבו הושבתה כנסיית הקבר התכוונה ועדת השרים לחקיקה לחוות דעה על הצעת החוק של עזריה.

מומחים מעריכים כי קלושים הסיכויים שהצעת החוק של עזריה תתקבל. לראיה, ההצעה אפילו לא עברה לשלב קריאה טרומית בכנסת, ללמדנו שאינה עולה להצבעה משום שלא יימצא לה הרוב הדרוש. משפטנים טוענים שאינה עומדת באמות המידה החוקתיות, משום שהיא מתערבת באופן גס וללא אבחנה בזכות הקניין הפרטי. מה גם שהממשלה לא תסמוך את ידיה על שום הצעת חוק פרטית בעניין עד אשר הצוות שהקימה יסיים את עבודתו. אלא שזו הצעת חוק פרטית, ובמדינה דמוקרטית מותר לחבר בית מחוקקים ליזום כמעט כל הצעת חוק, תהא אשר תהא. הסיבה היחידה שוועדת השרים לענייני חקיקה התכוונה לדון בה, היא שהממשלה מחויבת להציג את עמדתה על כל הצעת חוק פרטית שתעלה בקריאה הטרומית בכנסת. לבסוף, אחרי כל הרעש, ועדת השרים אפילו לא קיימה את הדיון, לא נקבע מועד חדש ואידך זיל גמור.

הסוגיה השנייה שעל פי הגרסה הרשמית הולידה את המשבר היא שאלת תשלומי הארנונה. מאז הקמתה של מדינת ישראל, עיריית ירושלים לא אכפה על המתחמים המסחריים שבבעלות הכנסיות את תשלומי הארנונה. זהו המשך של הנוהג הקודם בעיר שהשתרש, ככל הנראה, עוד מימי השלטון העות'מאני. לפי חישובי העירייה, הכנסיות חייבות לה כיום כ-650 מיליון שקל. עם פרוץ משבר כנסיית הקבר, ראש העירייה התראיין בתקשורת והסביר שאין הצדקה לאפליה שלפיה מלון נוטרדאם שבבעלות הכנסייה הקתולית יהיה פטור מתשלום הארנונה ואילו מלון ממילא, שנמצא כמה דקות הליכה ממנו, יישלם את מלוא הסכום.

אבל זה לא כל העניין. אין זה סוד שבחודשים האחרונים יש משבר חמור בין משרד האוצר לעירייה על רקע אי אישור מענק ממשלתי לעיר. ירושלים מעוטרת בשלטים ביקורתיים נגד שר האוצר, בנוסח "כחלון – נטו נגד ירושלים". והנה, לפני קרות המשבר, הודיעה העירייה כי התקבלה במשרדיה חוות דעת משפטית המחייבת אותה לגבות את הארנונה ממתחמים מסחריים של הכנסיות. הוטלו עיקולים על חשבונות הכנסיות. בהודעת דוברות העירייה נמסר שאם המדינה מעוניינת מטעמים של יחסי חוץ לפטור את הכנסיות מן המס, עליה להתכבד ולפצות את העירייה בסכום שהכנסיות חייבות לקופת העיר. קרי, רמז שהפתרון למשבר טמון בכלל בקופה אצל שר האוצר.

הפוליטיקה שמאחורי הצלבים

הפוליטיקה מכתיבה גם את ההתנהלות בצד הכנסיות. הדמות הדומיננטית מאחורי המשבר היא הפטריארך היווני-אורתודוקסי, תיאופילוס השלישי. הפטריארך שרוי כבר חצי שנה במסע הישרדות פוליטי. בתוך מוסדות הכנסייה האורתודוקסית בארץ קיים מתח מובנה: האליטה השולטת בפטריארכיה מורכבת מכמורה יוונית, אך רוב המאמינים הם נוצרים ערבים ישראלים ופלסטינים. לאחר שדבר עסקאות הקרקעות דלף החוצה, המכירה עוררה את זעמם של בני הקהילה. אף שזהותם של הרוכשים אינה ידועה בוודאות, הסברה הרווחת היא שאלה הם אנשי עסקים יהודים. הפטריארך הואשם בשיתוף פעולה עם "מתנחלים" ב"ייהוד ירושלים".

להתססת הרוחות תרמו פעילים פוליטיים של פת"ח ושל הרשימה המשותפת. לאורך כחצי שנה, החל באוגוסט 2017, התרחשו הפגנות ודווח אף על אירועי אלימות. ברשות הפלסטינית אף הוגשה תלונה פלילית נגד הפטריארך באשמת מכירת קרקע ליהודים, ושם כידוע העונש על המעשה הוא עונש מוות. המתח עלה לשיאו בחג המולד האחרון, כאשר הפטריארך התייצב בבית-לחם לקיים את המיסה המסורתית, אלא שבדרכו לכנסיית המולד זרקו עליו ביצים. הוא נחלץ בקושי מן ההמון הזועם לאחר התערבות המשטרה הפלסטינית.

הפטריארך תיאופילוס חושש מהדחה. הוא עצמו היה מעורב בהדחת הפטריארך הקודם, אירינאוס, לאחר שהלה מכר שני מלונות ליד שער יפו לעמותת עטרת כוהנים. כדי להסיט את האש, תיאופילוס פתח במסע הסברה בינלאומי. מאז הקיץ הוא הספיק להיפגש, בין היתר, עם מלך ירדן עבדאללה השני, עם האפיפיור פרנציסקוס, עם ראש הכנסייה האנגליקנית העולמית הבישוף מקנטרברי ועם נשיא רוסיה פוטין, ואף שלח מברקים לקונגרס בארה"ב. בפיו מסר אחד: הוא מנפנף בהצעת החוק הפרטית של עזריה וזועק "ישראל רודפת את הנוצרים בירושלים". הוא מספר על ישראל "הגזענית" שפוגעת בסטטוס קוו. כהוכחה ל"רדיפה השיטתית", תיאופילוס מציג גם את פסיקת בית-המשפט שאישר כי עסקת מכירת המלונות בשער יפו הינה חוקית. הפטריארך מנסה בדרך זו להפגין את הנאמנות שלו לעניין הפלסטיני.

מדוע, אם כן, דווקא כעת נסגרה כנסיית הקבר? דומה שעיקר העניין הוא יחסי ציבור. התזמון מושלם: ועדת השרים לחקיקה הייתה אמורה לדון בהצעת החוק של עזריה, וגם העירייה החליטה "פתאום" לגבות את הארנונה. תיאופילוס מצא אוזן קשבת אצל ראשי הזרמים הנוצריים הגדולים בירושלים. כנסיית הקבר ננעלה במסיבת עיתונאים מתוקשרת, המצלמות צדו את הצליינים האומללים שחלום חייהם נקטף מהם במרחק נגיעה, וראשי הכנסיות ניצלו את ההזדמנות להתראיין השכם והערב. נוצר מצב שבגלל סכסוך כספי והרבה פוליטיקה, נסגרו דלתות האתר הקדוש ביותר לנצרות.

יש שיאמרו, ואמת בדבריהם, שסגירת כנסיית הקבר היא נשק יום הדין היחיד בידי מנהיגי הנוצרים היכול לזעזע את אמות הסיפים. אך אסור לשכוח שכל האירוע מתרחש כאשר באותו זמן ממש יש רדיפה אמיתית של נוצרים – ברחבי המזרח התיכון ואף במרחק דקות נסיעה מירושלים. בעשרים השנים האחרונות האוכלוסייה הנוצרית עוזבת את בית-לחם שבשטחי הרשות הפלסטינית בהמוניה בשל התעמרות מתמשכת, אך הדבר לא גרם לסגירת דלתות כנסיית המולד בבית-לחם ולו להבהוב של רגע. שום פטריארך לא השבית שום כנסייה בירושלים כדי למשוך תשומת לב עולמית לצליבת הנוצרים — במובן המילולי של המילה — שביצע דאע"ש. נדרשת לא מעט ציניות כדי להביא את כל העולם להתערב דווקא בסכסוך הכספי עם הרשויות בארץ ולכנותו "רדיפה".

אומנם, ההתערבות הנקודתית של ראש הממשלה הביאה לפתרון זמני למשבר עצמו: הממשלה החליטה למנות צוות בראשות שר שיבחן את הסוגיות, ראשי הכנסיות נעתרו ופקדו לפתוח את שערי האתר הקדוש, ואף התקשורת התנדפה. עם זאת, אל לנו לקפוא על השמרים. פרשה זו המחישה שוב כי מדינת ישראל חייבת להפסיק לעסוק בכיבויי שריפות והקמת ועדות אד-הוק. יש לפתח מדיניות מסודרת ולהוציאה אל הפועל.

נדרש לשנות את הגישה בהתנהלות כלפי המוסדות הנוצריים בארץ. מוטב כי מקבלי ההחלטות בישראל יבינו כי ראשי העדות הנוצריות בירושלים אינם קבוצת כמרים מקומיים, אלא נציגיהם הבכירים של מוסדות בינלאומיים רבי השפעה, שהם ההנהגה הדתית של מיליונים רבים של מאמינים בכל רחבי העולם. רשויות השלטון צריכות להתייחס אל ראשי הכנסיות כפי שהיא מתייחסת למנהיגי מדינות זרות. לנהוג בהם בכבוד הראוי להם, לעבוד עימם בצמוד ולהאזין לחששותיהם. יש לכונן יחסי אמון בין הממשלה לנציגי המוסדות הכנסייתיים. מאידך גיסא, ישראל צריכה גם לדעת להגיב בחריפות ובאופן מיידי כאשר ראשי הכנסיות עוסקים בהסתה – שוב, כפי שהיא נוהגת כאשר עושים זאת מנהיגי מדינות זרות.

יישום הלקחים בשטח משמעותו שינוי ארגוני. כיום, הקשר עם המוסדות הנוצריים מבוזר בין משרד החוץ, משרד הפנים, עיריית ירושלים ואף המשטרה. הממשלה חייבת למנות גורם מקצועי, מומחה לנצרות המכיר את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל בזירה הבינלאומית, שתפקידו יהיה לרכז את כלל היחסים עם המוסדות הנוצריים. יש להעניק בידי גורם זה סמכויות להוביל תהליכים משמעותיים. הנושא חשוב ונפיץ מכדי שאפשר יהיה להניח לו לשקוע במבוכי הביורוקרטיה הישראלית המצויה.

ומה באשר לסוגיית הקרקעות המוחכרות בירושלים? לחוכרי המשנה החוכרים את הקרקע מקק"ל, סביר להניח שיימצא פתרון. הרי החוזים שחתמה קק"ל עם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית מותירים בידי הצדדים את הזכות לגישור בעת חידוש חוזה החכירה. ככל הנראה, היזמים שרכשו את הקרקעות מן הפטריארכיה יהיו מחויבים לקיים את כל ההתחייבויות שלקחה על עצמה הפטריארכיה, לרבות חידוש החוזה, עת נבנו השכונות במהלך המאה ה-20. קק"ל היא גוף עתיר משאבים. על כן, נראה ששאלת החידוש של חוזה החכירה תצטמצם, בשלב מסוים, לשאלה הכיס של מי מן המוסדות הלאומיים ייפתח בבוא העת ועד כמה עמוק יהיה הכיס.

השאלה המטרידה היא גורל הקרקעות בחכירה ישירה: מקומות מספר בירושלים שהתושבים בהם חכרו את הקרקעות באופן ישיר מן המוסדות הנוצריים – ואשר הקרקע בהם נמכרה בעת האחרונה ליזמים פרטיים. קק"ל ומוסדות ציבוריים אינם מהווים צד בחוזים אלה, ואין לצפות לסיוע כספי מהכיוון הממלכתי. במהלך כנס עדכון לדיירים, פנה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד קמיניץ לקהל וביקש לקבל מידע על קרקעות אלו. לדבריו, בידי צוות הפעולה הבין-משרדי אין מידע מלא. אם יש דבר מה בכל מסכת הקרקעות שעלול להדיר שינה מעיני התושבים, זה הדבר.


ד"ר דויד גורביץ' עוסק במחקר על ירושלים ונצרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. בעבר שימש רפרנט בעיריית ירושלים לנושא הקשרים הדיפלומטיים עם מוסדות נוצריים. מאמר זה מייצג את דעתו הפרטית בלבד.

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *