הכרוניקה, נובמבר 2020

"מה שאמרתי לח"כים ולשרים היה שאתם הפוליטיקאים לא יכולים להתעסק בזה כי ההפגנות הן נגדכם", צוטט היועץ המשפטי לממשלה בכתבה שפורסמה לפני ראש השנה. // "התפילות הן לא נגדכם ולכן אתם יכולים לקבוע את המסגרות שבתוכן הן תתאפשרנה, וכך ביחס לשאר הפעילות במשק. אפשר להגביל הפגנות, אולם מי שצריכים לקבוע את המִתווה הם המשטרה וגורמי המקצוע במשרד הבריאות". // דבקוּת היועמ"ש בעמדתו הובילה למצב שבו גם לאחר שהוכרז על סגר ארצי בתקופת החגים, אלפי מפגינים מכל הארץ התקהלו סמוך לרחוב בלפור בירושלים והפכו את הנחיות הממשלה לבדיחה. // הסיקור התקשורתי האינטנסיבי הוביל לכך שההפגנות הפכו את מגבלות הקורונה למגבלות עם כוכבית ועם קריצה: אסור להתקהל… אלא אם יש לכם "מטרה חשובה". זה היה הרגע שבו קפצו כל המגזרים: מותר להתקהל לשם "מטרה חשובה"? // ובכן, לא אתם תקבעו מהי מטרה חשובה. השר ליצמן הודיע כי יתפטר מן הממשלה אם זו תסגור את בתי הכנסת, והתנה קבלת החלטה ברוח זו במניעת התקהלות בהפגנות.

בתגובה ביקש השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, להביא לישיבת קבינט הקורונה את ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת, כדי שהלה יציג חוות דעת אלטרנטיבית שאותה כתב יחד עם עו"ד דוד פטר מהפורום. // חוות הדעת סתרה את ההנחות המשפטיות שקבע מנדלבליט. משפטני פורום קהלת טענו כי לממשלה ישנה גם ישנה סמכות חוקית להתקין תקנות לשעת חירום (סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה), וכי סמכות זו נתונה לממשלה אף שהיא מורכבת מאישים פוליטיים. // פטר ובקשי ציינו גם כי כאישים פוליטיים, לחברי הממשלה יש עניין פוליטי בכל נושא שבו הם עוסקים וכי זהו טבע הדמוקרטיה; שלילת סמכויות ביצוע מטעם זה – משמעהּ שיתוק עבודת הממשלה. נוסף על כך, ציינו בקשי ופטר, הפקידות המקצועית של הרשות המבצעת – ובכלל זה המשטרה ומשרד הבריאות – פועלת מכוח הרשות, ולא ייתכן שתחזיק בסמכויות שאינן נתונות לגוף ששלח אותה.

בתגובה לפרסום חוות הדעת הוציא היועמ"ש מכתב חריף שבו אסר על הממשלה להכניס את עו"ד בקשי לישיבה. // מנדלבליט פתח בביקורת אישית חריפה על השר אוחנה, וטען כי עמדת היועץ כלל לא הונחה בפני הממשלה: "כיצד זה יכול השר לביטחון פנים לקבוע מראש כי עמדתי, שכלל לא הונחה באופן מסודר לפניו, אינה מקובלת עליו?"

לטענת היועמ"ש, הזמנת מומחה משפטי חיצוני לישיבת הממשלה היא "פרובוקטיבית ומיותרת, ויש בה כדי להכשיל את ועדת השרים בעבודתה". // "חוות הדעת הניתנת על ידי היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את משרדי הממשלה ואת חברי הממשלה", כתב מנדלבליט, והוסיף כי "כל עוד לא נפסק אחרת בבית המשפט… אין לקבל מצב בו שר משרי הממשלה מבקש להציג את חוו"ד של היועמ"ש כדעה אחת מני רבות". // בתגובה הזכיר בקשי את דו"ח וינוגרד, שעסק במחדלי מלחמת לבנון השנייה. // אחת מנקודות הביקורת המרכזיות בדו"ח הייתה שהממשלה אטמה אוזניה בפני הערכות מצב חלופיות ונשענה על קונספציה מונוליתית; שכפול, גם אם בזעיר אנפין, של הכשל הקונספטואלי במלחמת יום הכיפורים.

במבט מעמיק יותר, השוואה בין עמדת היועמ"ש לבין עמדתו של ד"ר בקשי חושפת את עומק הפער בתפיסת תפקיד הייעוץ המשפטי: // אליבא דמנדלבליט, היועמ"ש איננו מתאר את המציאות המשפטית אלא מכונן אותה. החוק אינו נמצא מחוצה לו, אלא עמדתו היא החוק. תפקידו איננו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי. // כיוון שכך, כל ערעור על קביעתו כמוהו כקריאת תיגר על אבן הראשה של שלטון החוק ברשות המבצעת.

זוהי אינה רק תפיסה פרוגרסיבית של התפקיד אלא גם תפיסה מחודשת ביותר שלו. // היועץ המשפטי, כשמו, אמור להיות – בראש ובראשונה – יועץ: תפקידו לייצג את לקוחותיו באופן מיטבי בפני בית המשפט, ולהציע בפניהם דרכי פעולה אפשריות בהתאם להערכתו המקצועית. ממילא, יועץ טוב אינו אמור למנוע מהלקוח שלו לשמוע חווֹת דעת נוספות. // את החוק מנסח המחוקק, והפרשן שאמור לקבוע אם פרשנות מסוימת של החוק הולמת את האמור בחוק הזה הוא בית המשפט. תביעתו של היועמ"ש להפוך את עמדותיו ל"חוק" שגויה מבחינה משפטית ומסוכנת מבחינה חוקתית.

**

תחקיר 'מקור ראשון' חשף הטיה פוליטית חריפה בפעילות פרקליטות המדינה בסוגיית ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. // לאחר פסק הדין ב"בג"ץ אלון מורה", שקבע ב-1979 כי יישובים יהודיים באזור יוקמו רק על אדמות מדינה, עמלה ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות דאז, גב' פליאה אלבק, על איתור אדמות מדינה שעליהן ניתן להקים יישובים חדשים או להרחיב יישובים קיימים. // עשרים שנה מאוחר יותר, כשההתיישבות הישראלית ביו"ש כבר הייתה נרחבת, הוקם צוות קו כחול כדי לדייק את מפותיה של אלבק. // נטען אז כי מפות אלו נעשו באמצעים מיושנים ושורטטו בקווים עבים על גבי מפות בקנה מידה גדול, וכי עובדות אלו יצרו אי-בהירות לגבי הגבולות המדויקים של אדמות המדינה.

אלא שהעבודה המקצועית של הצוות נחשפה כחתירה תחת ההתיישבות. // כפי שחשף התחקיר, במהלך השנים, בכירים בלשכת היועמ"ש ובפרקליטות הצבאית השתמשו בעבודת הצוות כדי לשנות-מהיסוד את הגדרותיהן הבסיסיות של אדמות המדינה, באופן המצמצם במידה ניכרת את היקף הקרקעות שעליהן ניתן לאשר תוכניות פיתוח להתיישבות היהודית. // הכלי המרכזי שבו השתמשו קברניטי הצוות היה חוק עות'מאני ישן המעניק זכויות חזקה לחקלאים שפלשו לקרקעות הריבון שיועדו להחכרה (קרקעות מסוג "מִירִי"). // הבכירים בפרקליטות הנחילו לצוותים תקנונים מחמירים במיוחד אשר מרחיבים עד מאוד את תחולת החוק, הרבה מעבר להיקפו המקורי, עד שכל עיבוד – ולוּ חלקי, זמני או ישן – מעניק זכויות מסוימות בקרקע. אם לא די בכך, הם החילו את החוק העות'מאני גם על קרקעות "מוואת" שעליהן לא חל החוק כלל מתחילה. // הפרקליטים לא הסתפקו בזה, וקבעו נוהל שלפיו כל תוכנית חדשה שמגיש יישוב ביו"ש תוביל לפתיחה-מחדש של כל התוכניות הישנות ומסירתן לצוות קו כחול כדי שהלה יבדוק אותן מחדש ויחליט אם ההכרזה המקורית על קרקעות היישוב כקרקע מדינה הייתה "מוצדקת". בתקופת הבדיקה, כך נקבע, היישוב ייכנס להקפאה מלאה וכל היתרי הבניה שניתנו לו יהיו בטלים. // המהלכים השונים הובילו לכך שלמעלה מ-1,300 בתים ויחידות דיור ביישובים ותיקים ביו"ש הוגדרו למפרע כבלתי חוקיים מתוקף היותם בנויים כביכול על "קרקע פלסטינית פרטית" – כל זאת כאשר באף לא אחד מהמקרים הללו הופיע עותר פלסטיני קונקרטי שהגיש תביעת בעלות על אדמותיו.

התחקיר יצר לראשונה הוכחה לטענה שנטענה במשך שנים רבות על ידי גורמים בהתיישבות אך מעולם לא גובתה בראיות, ולפיה גורמים בפרקליטות פעלו מתוך מטרה פוליטית כדי לחבל בהתיישבות, והפכו את המשפט לכלי פוליטי במסווה של "שמירה על שלטון החוק". // למרבה ההפתעה, בלשכת היועמ"ש לא פסלו את מסקנות התחקיר וטענו כי בעיות העומק שעליהן הוא מצביע מוכרות למערכת מזה כמה שנים. // עם זאת, האדמה ממש לא רעדה: לדברי הפרקליטות, עד כה "לא הבשילו התנאים" לתיקון יסודי של "בעיות" אלו.

***

אלימות במשפחה היא דבר רע. דומה שכל אדם מוסרי יסכים עם הקביעה הזו, אלא שהצעת חוק ממשלתית חדשה עשויה להפוך את הקונצנזוס הזה למסלול מסוכן של מִשפּוּט היחסים המשפחתיים. // הצעת החוק הממשלתית למניעת אלימות במשפחה (מניעת אלימות כלכלית) – שאושרה בקיץ בוועדת השרים לענייני חקיקה, אושרה בכנסת בקריאה ראשונה, ועלתה לדיון לאחרונה בוועדת חוקה – מגדירה "אלימות כלכלית" כ"התנהגות המונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג", "התנהגות המונעת או מקשה על שימוש בנכס שבו יש לבן הזוג גישה אליו… ובכלל זה הסתרת קיומו של נכס כאמור", והגדרה כללית במיוחד של "שליטה על התנהלותו הכלכלית של בן הזוג בחיי היום-יום". // סעיפים אחרים בחוק כוללים הגדרות סובייקטיביות ומעורפלות כגון "התנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן זוגו, תוך הטלת אימה, כפייה, או הפעלת שליטה עליו". // בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי ההצעה מתכתבת עם נורמות שנקבעו באמנה ייעודית של מועצת אירופה (המכונה גם "אמנת אינסטנבול") בדבר מאבק באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה.

השאלה הבסיסית שיש לשאול היא: האם החוק הזה נדרש כל עיקר? // דיני המשפחה בישראל מעניקים מענה נרחב לקונפליקטים שונים המתגלעים בתוך התא המשפחתי, באמצעות חוק יחסי ממון, חוק העונשין ופקודת הנזיקין. // למשל, לאירוע של גניבה או איומים בין בני זוג ניתן מענה בהיר בחוק העונשין, ולאירועי גרימת נזק (הכוללים רשלנות, נזק וקשר סיבתי) יש סעד בפקודת הנזיקין ובהוראות חוק נוספות. // מן הצד השני, בהצעת החוק טמונה סכנה גדולה, באשר הוא מעתיק את המונח "אלימות" אל השדה הממוני.

כידוע, חילוקי דעות סביב התנהלות כלכלית הם לחם חוקם של זוגות רבים. // בעל המטיל וטו על רצון אשתו לרכוש ספות יקרות כשהעו"ש המשפחתי נמצא במצב גירעון; אישה הדורשת מבעלה ויתור על כרטיס אשראי והשתתפות בתוכנית שיקום כלכלית של "פעמונים" לאחר שהגיעו אל סף חדלות פירעון; בת המתווכחת עם הוריה על מימון נסיעה בית-ספרית לפולין. // קונפליקטים כאלה נפתרים כיום בין בני הזוג עצמם או במסגרות של גישור ובוררות.

אולם מעתה, על פי הצעת החוק החדשה, פרט בתא משפחתי שיחווה אי-הסכמה או מריבה על עניינים כלכליים יוכל לפנות לבית המשפט ולבקש סעד בדמות "צו למניעת אלימות כלכלית המורה על הפסקת האלימות הכלכלית". // לחלופין, הוא יוכל להשתמש בחוק לשם הגשת תביעת נזיקין בגין העוולה האזרחית החדשה שנקבעה בו. // סוגיות שנפתרו עד כה אצל מטפלים זוגיים או מגשרים ייהפכו לתביעות משפטיות שיפוררו את התא המשפחתי משאריות הסולידריות שהחזיקו אותו. // הצעת החוק לא רק תהפוך את המשפחה לזירה של סכסוכים ותביעות, אלא גם תיצור מצב שבו העוולות מנוסחות באופן אמורפי ותלויות בתחושות המתלוננ/ת לבדן. // החוק עבר כאמור בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה והגיע לדיון בוועדת החוקה; שם נתקל בהתנגדותם של כמה חברי כנסת מהליכוד.

**

באיחור אופנתי אחרי האמריקנים, גם אצלנו מתנהל מאבק עז בין הימין האידיאולוגי לבין הימין הפופוליסטי. // בערב יום הכיפורים פרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד (תאגיד 'כאן' ו'מעריב') כתב אישום נוקב נגד מה שכינה "גידולי הפרא שצמחו בערוגות הימין".

הטריגר: שבוע קודם לכן פרסמו שלושה עיתונאים מן הימין, חגי סגל (עורך 'מקור ראשון'), עמנואל שילה (עורך 'בשבע') ועקיבא נוביק (תאגיד 'כאן'), טורים שנכתבו ללא תיאום אך הובילו למסקנה זהה – במצב המשברי הנוכחי, טובתה של מדינת ישראל מחייבת את סיום כהונת נתניהו בתמורה לסגירת התיקים נגדו. // בתגובה, קבוצת מובילי דעה של הימין ברשתות החברתיות פצחה בקמפיין אגרסיבי נגד כותבי הטורים. הללו הואשמו בקשירת קשר עם היועמ"ש וב"בגידה" בערכי הימין. // תיאוריות קונספירציה תיארו כיצד חָבְרה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לקנוניה וארגנה מפגשי תדרוך ל"חוליות החלשות" בימין כדי להסית את דעת הקהל של המחנה הלאומי. // גם החתום מעלה הואשם ב"חתרנות", "תבוסתנות" ו"לקקנות" בעקבות פגישת תדרוך עונתית בלשכת היועמ"ש – כאילו פגישה כזו איננה לחם חוקו המקצועי בהיותו פרשן משפטי בעיתון.

"במשך שנים פיללנו בימין לעיתונות אחרת", כתב ליבסקינד. // "רצינו שבתקשורת הכללית ישתלבו גם עיתונאים שגדלו בבתי גידול שונים מאלה שגדלה בהם רוב הברנז'ה בעבר. שיגוונו אותה. שיעשירו אותה. שיכניסו לתוכה פנים אחרות. במידת מה, זה קרה. יש כיום בתקשורת יותר פרצופים 'אחרים' מבעבר". // "אבל לצידם של אלה, צמחה לה באין מפריע גם ערוגה מסוכנת של גידולי פרא תקשורתיים. אנשים שברובם לא כתבו מעולם ידיעת חדשות, ולא אספו מעולם מידע, ולא חיטטו מעולם בארכיון מצהיב, ולא דיברו מעולם עם מקור, ולא הצליבו מעולם סיפור".

"אלה נשאבו אל הוואקום… ובמסלול ירוק ומיוחד דילגו על שלב הטירונות והלימוד ורכישת הכלים… אנשים ללא הבנה עיתונאית. אנשים ללא אתיקה עיתונאית. אנשים ללא כבוד לערכים עיתונאיים. // ועבורי, כמי שאוהב את המקצוע הזה וכמי שהמקצוע הזה חשוב לו, מדובר בעסק עצוב ומייאש… זו לא הפעם הראשונה שאני כותב בכאב על מה שמתרחש בשולי העיתונות הימנית, אבל המצב הולך ומחמיר. על חלק מתקשורת הימין אפשר לומר בצער רב, ובהישען על האמירה המפורסמת ההיא של יעקב חזן: רצינו לגדל דור של עיתונאים, ובמקומם צמח לנו דור של שרלטנים".

אלא שהסוגייה רחבה הרבה יותר משאלת הגבולות שבין עיתונאות מקצועית לפובליציסטיקה פופוליסטית, והיא איננה בעיה מקומית גרידא. // השיח הפופוליסטי בארץ ובעולם מקבל רוח גבית חזקה מהרשתות החברתיות – ובפרט מרשת טוויטר. // אפליקציית הציוצים הפכה לזירת גלדיאטורים. כל הפוליטיקאים, כל העיתונאים, כל היחצנים וכל הסלבס-בעיני-עצמם עוקבים זה אחרי זה, דוקרים זה את זה, משתלחים זה בזה, מבזים זה את זה ותובעים זה את זה. // כל נושא – ולא משנה מהו – הופך מיד למלחמת הכול בכול, כשהאלגוריתם המרושע של המערכת מתגמל טינופת: הציוצים מוגבלים למשפט או שניים, מה שחוסם מראש מסרים מורכבים. // כמות הלייקים נמצאת במתאם מלא לווליום ולטמפרטורה של הציוץ: ככל שתהיה חריף יותר ואלים יותר, כך תתוגמל יותר. // מי שרוצה להפוך לכוכב רשת צריך לפמפם שמנדלבליט תופר תיקים כדי להפיל את הימין או שהמתנחלים מתעללים בפלסטינים. למסרים מורכבים אין קהל. // הרשת עושה שַׁמּוֹת בטובים ביותר: נוטלת אנשים אינטליגנטים וערכיים, שעשו דבר או שניים בחייהם, והופכת אותם לחיות בספארי. מי שמבקש להבין את הקשר שבין אופי השיח שמטפחת הרשת לבין המודל הכלכלי שלה, מוזמן לצפות בתוכנית התיעודית המטלטלת 'מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית' (נטפליקס).

**

צדק ואמת אינם נקודה מתמטית מדויקת אלא איזון זהיר בין ערכים מתנגשים, ולפיכך תיקון מלאכותי לצד אחד עשוי לגבות מחירים מן הצד השני. העדפה מתקנת ומחיריה הם דוגמה לכך. // בישראל, נהוגה העדפה מתקנת בחוק בעיקר ביחס לנשים. למשל, נשים נהנות מחצי נקודת זיכוי קבועה במס הכנסה, ומנקודת זיכוי נוספת בגין כל ילד בגילי 6–18. גיל הפרישה לנשים מוקדם בחמש שנים מזה של גברים, ומנקודת הזמן הזו הן זכאיות לקצבת זקנה ולהטבות דוגמת פטור מדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. // גודל הפנסיה של נשים זהה לזה של גברים; ועובדה זו מכריחה סבסוד של הגברים לנשים. חוק שיווי זכויות האישה קובע העדפה מתקנת בקבלת נשים למשרות כגון תפקידי דירקטור בחברות ממשלתיות.

העדפות מתקנות לקבוצות מיעוטים כמו המגזר הערבי או החרדי נהוגות במסגרת פרויקטים לגיוון תעסוקתי. זהו נושא מרכזי בפעילותה של נציבות שירות המדינה, המפעילה לשם כך אגף ייעודי ומשקיעה משאבים לא מבוטלים במעקב אחר פעילותם של משרדי הממשלה השונים בנושא ובהנחייתם. // העדפה מתקנת נפוצה עוד יותר במסגרת קבלה למוסדות גבוהים, באמצעות תוכנית "ראויים לקידום" שבה חברים המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. מטרתה של התוכנית היא לאפשר "למועמדים לנסות להתקבל למערך הלימוד האקדמי בדרך אחרת, על בסיס העדפה מתקנת – על פי סולם ניקוד הנקבע על סמך פרמטרים הכוללים התייחסות לרקע האישי של כל מועמד".

מעניין ללמוד ממדינות העולם על המחירים שגובה מדיניות ההעדפה המתקנת. // סכסוך מרתק התגלע לאחרונה בין משרד המשפטים האמריקני לבין כמה מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס בארה"ב בנושא קבלת סטודנטים לפי צבע עורם. // בתחילת אוקטובר הגיש משרד המשפטים תביעה נגד אוניברסיטת ייל, בטענה שזו מנהיגה מדיניות המפלה לרעה סטודנטים לבנים ואסייתיים בקבלה לאוניברסיטה, ומעניקה עדיפות מהותית למועמדים שחורים או היספנים. // לפי משרד המשפטים, סיכויָם של מועמדים לבנים או אסייתיים להתקבל למוסד היוקרתי עומד על בין שמינית לרבע מסיכויי הקבלה של מועמדים שחורים בעלי הישגים דומים. // לטענת המשרד, השימוש המוגזם בקריטריון הגזעי עולה כדי "אפליה על רקע גזע". במקביל הודיע המשרד כי הוא מנהל מאבק כדי לצמצם את תופעת האפליה המתקנת באוניברסיטת הרווארד, וחוקר תופעות דומות של אפליה על רקע גזעי באוניברסיטת פרינסטון.

המשרד החל בשנת 2018 בחקירת נוהלי הקבלה בייל בעקבות תלונות שהוגשו לו, וקבע לבסוף כי שיקולי גזע היו "הגורם הקובע" במאות החלטות קבלה של סטודנטים. // "המבקשים להתקבל למכללות ואוניברסיטאות צריכים לצפות ולדעת שהם יישפטו על פי אופיים, כישרונותיהם והישגיהם ולא לפי צבע עורם", הצהיר אריק דרייבנד, עוזר התובע הכללי של האגף לזכויות האזרח במשרד המשפטים האמריקני. "לעשות אחרת הרי זה לאפשר למוסדות שלנו לטפח סטריאוטיפים, מרירות ופילוג". // נשיא אוניברסיטת ייל דחה את הטענות והצהיר שהאוניברסיטה לא תשנה את מדיניות קבלת התלמידים שלה בשל התביעה, וכי היא תגן על עמדותיה בבית המשפט. // כדאי לעקוב אחר התביעה הזו, משום שהיא עשויה לזמן אפשרות לבחינה אמפירית של המחירים החברתיים שגובים רעיונות פרוגרסיביים בדבר "שוויון מהותי".

עוד ב'השילוח'

יהודה עמיחי ואורות החולין
יזמיים, מפוכחים וקהילתיים
בזכות אישה אחת

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית blank

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה blank

קרא עוד

כלכלה וחברה blank

קרא עוד

חוק ומשפט blank

קרא עוד

ציונות והיסטוריה blank

החלום
וינסטון צ'רצ'יל
קרא עוד
המשורר הלא לאומי
דעאל רודריגז גארסיה
קרא עוד
הרצל עכשיו
ליאת נטוביץ-קושיצקי
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.