המדריכה למהפכה: צעד אחר צעד לשינוי חברתי בישראל / רחל עזריה

רחל עזריה

כנרת-זמורה-דביר, 2020 | 220 עמ'

"פעיל חברתי". בעבור רבים, זהו כינוי למי שבחר במשלח-היד הנאצל עלי אדמות, משהו דומה לאביר הימי-ביניימי בדמיונם של סופרי העת החדשה. בעבור רבים אחרים, מדובר בעיקר במכבסת מילים שנועדה להאדיר טיפוס מסוים, המקדם מטרות מסוג מסוים (כמעט תמיד מצד מסוים של המפה הפוליטית), המופיע עיתים כצעיר נאיבי ואולי קצת נרקיסיסט ועיתים כמי שפעם היו מכנים סתם עסקן ציבור. הפעילים החברתיים מגיעים עם לקסיקון הנלווה לפעילותם: הם מבקשים לחולל "מהפכה", שאותה הם מקדמים באמצעות "מאבק". שוב, האנושות נחלקת לכאלה שמילים אלו מעוררות בהם השראה וערגה, וכאלה שהן מעוררות בהם חלחלה ורוגז, ובתווך – אלה שמושכים בכתפיהם ועוברים הלאה.

כותב שורות אלו אינו נמנה עם המוקירים את שיח הפעילות החברתית. אני רואה בשלילה את חדירת אתוס המאבק לכל תחום בחיינו, ואני רואה בו שיח על-גבול-האלים, המעודד פלגנות ומטפח את אחת המגונות שבמידות – הזעם הקדוש, שאינו אלא שנאת האחר-האידיאולוגי, אשר יצרו-הרע של האדם הצליח להסוותה כאהבת צדק. באופן דומה, יש להצטער על הרומנטיזציה של המהפכה, הבאה לידי ביטוי מצד אחד בנהירה לחרב כליל מערכות משום פגמיהן כברירת-מחדל, ומצד שני באופן המגוחך-משהו שבו כל הישג או שינוי מסווגים כמהפכה, כי פחות מכך אינו דבר מה להתהדר בו.

ספרה הקצר של הפעילה החברתית ולשעבר ח"כ רחל עזריה, המגולל את קורות חלק מה"מאבקים" שבהם השתתפה ומה שניתן ללמוד מהם, חוטא במובן השני. מהפכה היא שידוד מערכות, על פי רוב כוחני ואלים, ההופך, פשוטו כמשמעו, את אופן הקיום שלנו לאחר. שינוי משטרי (לא שלטוני, משטרי) הוא מהפכה. דמוקרטיזציה של ידע ותקשורת היא מהפכה. הצגת אוכל בריא בצהרונים או הקמת קו רכבת מהירה – מהדוגמאות המופיעות בספר – במחילה, אינן מהפכות. אלו שיפורים. שיפורים חשובים, ראויים, שאסור לזלזל בהם ויש ללמוד מהם ולשכפלם. אדרבה, אני מעריך ומוקיר בהרבה את הפועלים לשיפורים מסוג כזה על פני המבקשים לחולל מהפכות, וצר לי על הצורך למסגר אותם ככאלו.

לעומת זאת, החטא החמור יותר, השאיפה להחריב כל מערכת פגומה כברירת מחדל, נעדר מן הספר – והדבר ייאמר לשבחה של עזריה. התמה החורזת את הספר היא הצורך בפרגמטיות, הנכונות להתפשר והפנייה קודם כול לגיוס שיתוף פעולה ולא לסימון רשעים ואויבים ולמלחמה בהם. אומנם, הספר עטוף – פשוטו כמשמעו, כפי שמעיד האגרוף הקמוץ שעל העטיפה – בז'רגון הלוחמני של המאבק. זוהי הפרדיגמה, והמחברת לא חומקת ממנה. אך התוכן, רובו ככולו, מתאפיין במתינות, בשיקול דעת ובאורך רוח.

החיבור כשמו כן הוא – מדריך. והוא מדריך מוצלח. עזריה מתווה כמה עקרונות נדרשים לקידום מטרות ציבוריות, ודרך שורה של סיפורי הצלחה וכישלון מראה כיצד הם באים לידי ביטוי ולמה הם חשובים. על כך נוספים סיכומים חביבים בסוף כל תיאור מקרה. אין מדובר במופת ספרותי; סגנונו של הספר פשוט וישיר, בלי יומרות אסתטיות ובלי גינונים מיותרים. שלא במפתיע, על הספר כולו נסוך הגוון הפוליטי המזוהה עם "חברתיות", והוא ודאי ירגיז קוראים מסוימים ויעורר בהם רתיעה. אך אין זה מדריך לשמאלנים, וכל מי שרוצה לעסוק בפעילות ציבורית ובקידום שינויים ימצא בו, כך נדמה לי, דברים מועילים בהחלט.