המוסר דורש סחר חופשי

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתאר את המכסים שהטיל כ"דבר יפהפה" שיאפשר לממשל שלו "להחזיר את אמריקה לגדולתה". כנגד הרהב הזה הציגו בחודשים האחרונים כלכלנים מן השמאל, הימין והמרכז את הטיעון התועלתני נגד הפרוטקציוניזם, כלומר נגד מדיניות ההגנה על התוצר המקומי באמצעות הטלת מכס גבוה על יבוא. על פי טיעון זה, מכסים אינם אלא מיסים על יבוא, המעלים את מחירי המוצרים לצרכן המקומי, מעוותים את מערכת האיתותים של השוק, מעוררים פעולות-תגמול כלכליות של הטלת חסמי סחר נגדיים, ומיטיבים עם מעטים – לעיתים קרובות בעלי קשרים פוליטיים – על חשבון הרבים. אלו הן עובדות כלכליות שאינן כפופות לאמונתו הדון-קישוטית של הנשיא בכוחם של מכסים או להבנתו המוטעית בגירעונות סחר.

אבל מעבר לפגיעה החומרית שגורם הפרוטקציוניזם למדינה, הוא גם מפר את עקרונות החירות והצדק, סימני ההיכר של חברה חופשית – "החברה הגדולה" כפי שכינה זאת אדם סמית. הגבלת מגוון הבחירות העומדות בפני הפרט באמצעות מדיניות פרוטקציוניסטית מתנגחת עם הזכות הטבעית היסודית לבחירה חופשית, זכות המוגבלת אך ורק על ידי שלטון-חוק צודק. כאשר החוק משמש לכפייה על אנשים ולסיכול עסקאות המועילות לשני הצדדים, וזאת במקום להגן על חייהם ורכושם, המרקם המוסרי של החברה נפגם.

הטיעון התועלתני בזכות סחר חופשי הוא חיוני, אך  חיוני גם להשמיע את הטיעונים המוסריים והאסטרטגיים התומכים בו. הדרך הטובה ביותר להשיב את אמריקה לגדולתה היא להבטיח את הסחר החופשי ולהוכיח לעולם כי עסקאות שוק וולונטריות, בחסות סדר חוקתי ליברלי, מובילות אל כבוד האדם ואל הקִדמה יותר מכפי שמוביל אליהם הפרוטקציוניזם.

פיתוח מידות היושר

שימוש בכפייה לפגיעה בחירוּת הפרט היא מעשה של אי-צדק, ולפיכך מעשה בלתי-מוסרי. זכותו של הפרט לסחור היא זכות טבעית הקיימת עוד מטרם היות המדינה; לא זכות המוענקת בחסדיה. זהו תנאי הכרחי לשגשוג האנושי.

הפרוטקציוניזם מפר את עקרונות החירות ושלטון החוק הצודק. כפי שכתב הכלכלן לילנד ייגר: "פרוטקציוניזם משמעו שימוש בכוחה של המדינה למנוע מאנשים לסחור כרצונם או להענישם על כך. סחר חופשי אינו כופה; הוא מאפשר". בהרחיבו את שליטת המדינה על השוק מסכן הפרוטקציוניזם את הסדר הספונטני הנובע מיוזמה פרטית.

עסקאות חליפין וולונטריות, המבוססות על קניין פרטי, על חופש החוזים ועל חוקים צודקים, מניבות רווח לשני הצדדים, הרמוניה חברתית וכלכלית ופיתוח בדרכי שלום. לעומת זאת, הפרוטקציוניזם מוביל ללאומנות גסה ולאי-צדק. סחר הוא משחק ששני הצדדים המשתתפים בו נכנסים אליו מרצונם החופשי מתוך ציפייה לתועלת, ולכן שניהם מרוויחים ממנו.

כמובן, אנשים מסוימים נפגעים כאשר צרכנים מעדיפים לעבור לספּקים אחרים (זרים או מקומיים), או כאשר מתחוללים שינויים טכנולוגיים. אך הצלחה אינה זכות טבעית המוקנית לאדם. שווקים חופשיים מאופיינים במה שיוזף שוּמפֶּטר כינה "הרס יצירתי": משרות ישנות נעלמות, ומשרות חדשות, בעלות ערך רב יותר לצרכנים, נוצרות תדיר במערכת שוק דינמית. תועלות נטוֹ אלוּ יאבדו אם חופש הסחר יוגבל.

בחיבורו 'הרצאות בתורת המשפט' (1762–1763) טען אדם סמית כי "המסחר הוא המביא ליושרה ולדייקנות". סחר חופשי מוליד יושר מוסרי. בעלי חנויות קונים לעצמם שם טוב בהיותם ישרים ושומרי-הבטחתם. כדי למשוך ולשמר לקוחות לאורך זמן, עליהם להיות אמינים ולנהוג בנימוס.

מי שמשקר, גונב או מרמה לא ישרוד במערכת המבוססת על זכויות קניין המוגנות על ידי שלטון חוק לגיטימי, כזה השומר על חיי האדם ורכושו. כפי שהמשיך סמית ואמר, "כאשר רוב האנשים הם סוחרים, הם מכניסים לאופנה את היושר והדייקנות, ועל כן אלו הם המעלות העיקריות של אומה מסחרית".

חוק, חירות וצדק

הפילוסוף ג'ון לוק, ב'מסכת השנייה על הממשל' (1689), הדגיש כי "מטרת החוק אינה לבטל את החופש או להגבילו, אלא לשמר אותו ולהרחיבו – שכן היכן שאין חוק, אין חופש". הסיבה פשוטה: "חירות היא להיות חופשי מכפייה ואלימות מצד הזולת, דבר שאינו אפשרי ללא חוק". עם זאת, "החופש איננו… החירות לכל אדם לעשות את הישר בעיניו". הוא "חירותו של האדם להחזיק ולנהל… את גופו, מעשיו, רכושו וכל קניינו, במסגרת החוקים החלים עליו; וזאת מבלי להיות כפוף לרצונו השרירותי של אחר, אלא למלא בחופשיות את רצונו שלו". קטעים אלה מתמצתים את הקשר ההדוק בין חוק, חירות וצדק, ומבססים את הטיעון המוסרי בזכות סחר חופשי.

בעקבות לוק טען סמית ב'הרצאות בתורת המשפט' כי "המטרה הראשית והעיקרית של כל ממשל אזרחי היא לשמור על צדק בין חברי המדינה ולמנוע היפגעות של פרטים בה מידיהם של אחרים בחברה". במילים אחרות, תפקיד המדינה הוא "לשמור על זכויותיו המלאות של כל פרט", הכוללות "זכות לסחור עם מי שמוכן לעשות זאת". בפרט, "הזכות לסחר חופשי, כאשר היא מופרת", היא פגיעה "בזכותו של אדם להשתמש בחופשיות בגופו… לעשות כרצונו כל עוד אין בכך משום פגיעה בשום אדם אחר" (ההדגשה שלי).

בליבו של סדר שוק צודק נמצא מושג "הזכויות המוחלטות" (perfect rights). כפי שציין סמית, "זכויות מוחלטות הן אלו שיש לנו זכות לדרוש, ואם הן נשללות מאיתנו זכותנו לכפות על אחרים לקיימן". לעומת זאת, "זכויות לא מוחלטות" קשורות לדברים שראוי שאחרים יעשו לנו, אך אין לנו זכות לכפות אותם. מן הזכויות המוחלטות יכול ליהנות כל אדם, וכאשר הן מוגנות על ידי חוקי צדק, הן מובילות להרמוניה חברתית וכלכלית.

לדידו של סמית, הזכות הטבעית של האדם להישאר חופשי להפעיל את שכלו ולסחור עם אחרים, בתנאי שזכויותיו המוחלטות מוגנות על ידי חוקי צדק, היא מובנת מאליה. כפי שהכריז, "איש אינו מפקפק שלאדם יש זכות שגופו יהיה חופשי מפגיעה וחירותו תהיה חופשית ממגבלות, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת". הוא היה המום לו שמע את הנשיא טראמפ מכריז כי המילה "מכס" היא "המילה היפה ביותר במילון".

ג'יימס מדיסון, אדריכלה הגדול של החוקה האמריקנית, הדהד את לוק ואת סמית כשכתב ב-1792 כי תפקידה העיקרי של הממשלה הוא "להגן על קניין מכל סוג; על זה המתבטא בזכויותיהם של הפרטים, כמו גם  על זה שהמונח 'קניין' מבטא במפורש. זו מטרת הממשלה, ורק ממשלה המבטיחה לכל אדם את שלו, ללא משוא פנים, היא ממשלה צודקת" (הדגשה שלי).

כשם שהחופש תלוי בזכות המוסרית לקניין, כך הצדק תלוי בהגבלת השימוש בכוח – של הפרט או של הציבור והמדינה – כך שייעשה רק לשם הגנה על חיים, חירות וקניין. צדק אינו מתייחס לתוצאות, אלא לחוקים: חוקים צודקים חייבים להיות מיושמים בשוויון ולא לפגוע בזכות היסודית לאי-התערבות, שתוארה על ידי רוג'ר פילון, עמית בכיר במכון קאטו, כ"זכות הבסיסית ביותר, שכן היא קודמת לוגית לכל זכות אחרת".

בסדר החוקתי הליברלי, צדק הוא דבר פשוט להבנה: הוא העדר אי-צדק; ואי-צדק הוא שלילת חיים, חירות או קניין שלא כדין. כפי שכתב פרדריק בַּסטיָה ב-1850:

כאשר החוק והכוח מגבילים את האדם בעבותות הצדק, הם אינם כופים עליו דבר מלבד שלילה גרידא. הם מחייבים אותו רק להימנע מפגיעה באחרים. הם אינם פוגעים באישיותו, בחירותו או בקניינו. הם רק מגינים על אישיותם, חירותם וקניינם של אחרים. הם עומדים בעמדת הגנה; הם מגינים על הזכות השווה של כולם. הם ממלאים משימה שתוּמתה ברורה, תועלתה מוחשית והלגיטימיות שלה אינה מוטלת בספק.

כללו של דבר: קניין, חופש וצדק הם בלתי נפרדים בסדר החוקתי הליברלי: כאשר זכויות קניין פרטיות מופרות, נפגעות חירותו וצדקו של הפרט. ממשלות הבוחרות בפרוטקציוניזם מצמצמות את סמכותן המוסרית.

למען השגשוג והשלום

הסחר החופשי מקדם פיתוח כלכלי ומספק לאנשים את האמצעים להשתחרר מתלות במדינה. מעמד ביניים צומח יוצר אינטרס כלכלי חזק בקביעת גורלו הפוליטי. כפי שאמר ב-1996 לי טנג-הוּי, נשיא טייוואן לשעבר, "פיתוח כלכלי נמרץ מוביל לחשיבה עצמאית. אנשים שואפים לממש את מלוא רצונם החופשי ולראות את זכויותיהם מוגנות במלואן. מכאן מתעוררת דרישה לרפורמה פוליטית".

פרוטקציוניזם מחולל שנאה וסכסוכים; מלחמות סחר עלולות להפוך למלחמות ממשיות הפוגעות במיליונים. אומנם בסחר חופשי לבדו אין כדי למנוע מלחמות, אך הוא תנאי הכרחי לתיאום בדרכי שלום, בתוך המדינה ובין מדינות. הסחר מפתח תרבות של חירות ומחזק את החברה האזרחית.

סין הפכה מאוטרקיה, יחידה כלכלית בדלנית, למעצמת הסחר הגדולה בעולם כאשר פתחה את שעריה לסחר חוץ. הרפורמות הכלכליות שהחל דנג שיאופינג בסוף 1978 היו כמובן חלקיות, אך הן סללו את הדרך להתפתחות ספונטנית של המגזר הפרטי, שהתגלה כמנוֹע לחילוץ מיליוני אנשים מעוני. הסיסמה בסין הפכה  מ"מאבק אידאולוגי" ל"פיתוח בדרכי שלום". מלחמת הסחר הנוכחית מובילה ללאומנות גסה ומאיימת על חירותם של אמריקנים ושל אנשים רבים אחרים ברחבי העולם.

דאגה מוטעית לגירעונות סחר וחשיבה של משחק סכום אפס הן שתי הרעות של הפרוטקציוניזם. הן מפרידות בין אנשים ובין אומות. דיוויד יוּם צדק בכותבו במאמרו "על קנאת הסחר" (1758) כי "כאשר מתקיימת תקשורת פתוחה בין אומות, התעשייה המקומית של כל אחת מהן מרוויחה מהשיפורים שמבצעות האחרות". אסור לשכוח אמת זאת.

הונג קונג התעשרה בזכות מעבר חד-צדדי לסחר חופשי; היא לא רוששה בכך את שאר העולם. היא שימשה מגדלור של חירות עד שסין השתלטה עליה ב-1997. הלקח הוא שסחר חופשי, עם כל מעלותיו המוסריות והמעשיות, אינו מספיק כשלעצמו להביא שלום לעולם. אבל בלי סחר חופשי, הסיכויים לשלום צונחים.

סחר חופשי היטיב רבות עם האנושות. שימורו חיוני לקיומה של חברה חופשית ומשגשגת. כפי שכתב בסטיה, "רק בחסות חוק הצדק ושלטון הצודק ובהשפעת החירות", יממשו בני האדם את "מלוא ערכם וכבודם". במערכת של חוק, חירות וצדק, אינטרסים מגוונים "נוטים להתאזן באופן טבעי והרמוני ביותר".

צו מוסרי

מעקרון היתרון היחסי אנו יודעים כי התמחות וסחר חופשי מובילים לתועלות נטו לחברה. אומות יכולות לצרוך מעבר למה שהן מייצרות, ליהנות מזרימה חופשית של רעיונות, להתגונן מפני זעזועים מקומיים בצד ההיצע וליהנות ממגוון רחב יותר של בחירות.

נוסף על יתרונות אלו, סחר חופשי הוא צו מוסרי. הוא מבוסס על הזכויות הטבעיות לחירות ולקניין, הנשענות, בתורָן, על שלטון חוק צודק שנועד למנוע אי-צדק – כלומר נטילת קניין, במובן הרחב, ללא הסכמת הנפגע. הפרוטקציוניזם, בהעמידוֹ את הממשלה מעל חוק החירות, פורם את המרקם המוסרי של חברה גדולה.

ג'יימס א' דוֹרְן הוא עמית בכיר (אמריטוס) במכון קאטו בארה"ב, ולשעבר עורך כתב העת של המכון. שם גם התפרסם מאמר זה במקור.

תמונה: pixabay