המספרים ספטמבר 2018

מותם השקט מדי של פועלי הבניין

יום לאחר צום תשעה באב השנה ניתק סלע עצום מן הכותל המערבי, באזור התפילה המכונה 'עזרת ישראל', והתרסק על רצפת העץ – בסמוך למקום שבו עמדה מתפללת שנסה בבהלה על נפשה. כלי התקשורת הגיבו במבזקים ובכותרות; שרת התרבות, רב הכותל, וכל מי שלו נגיעה בתחום הגיעו למקום, הצטלמו והצהירו על חשיבותן של בדיקות הבטיחות ועל הדרך למנוע את הישנותם של מקרים דומים.

ברחבת הכותל המערבי נגמר העניין בנס, אולם באזורים החשופים-פחות לעינו של האזרח הישראלי, באתרי בנייה המגודרים בגדרות פח ואסורים בכניסה לזרים, תאונות קטלניות הן כמעט אירוע יום-יומי. בישראל מצויים כיום כ-13 אלף אתרי בנייה שבהם מועסקים כמעט 200 אלף פועלים; באתרים אלה נפילות מגובה, היפגעות מחפצים נופלים, הימעכויות, התחשמלויות ומיני פציעות אחרים הם חזון נפרץ. על פי נתונים שנאספו בפרויקט 'נרתמים – בטיחות לעובדי הבניין' (בשיתוף 'קו לעובד'), בשנת 2017 לבדה התרחשו 256 תאונות עבודה בענף הבנייה והללו גרמו למותם של 35 עובדים ולפציעתם של 229 באורח בינוני עד קשה.[1] נתונים רשמיים יותר מלמדים כי ענף הבנייה הוא הענף המסוכן ביותר מכלל ענפי התעשייה בישראל: במסגרתו נהרגים בכל שנה כמחצית מכלל ההרוגים בתאונות עבודה בישראל. רוב ההרוגים בשנים 2010–2015 נהרגו מנפילה מגובה (53%); פגיעת עצם נע גרמה למותם של כ-19% מן ההרוגים; והיתר (28%) נהרגו ממגוון סיבות אחרות.[2]

השוואה למדינות אחרות מלמדת כי זו אינה גזירת גורל וכי המצב בישראל אכן חמור מאוד. ברוב מדינות אירופה נהרגים בממוצע ארבעה או חמישה בני אדם לכל 100,000 פועלים; בישראל, לעומת זאת, המספר גבוה פי חמישה. על פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, בישראל נהרגים מדי שנה כ-23 בני אדם מתוך 100,000; ונתונים אלה גבוהים יותר מאלה של אוקראינה (17.6), בולגריה (13.9) ומקסיקו (19.5).[3]

מלבד חיי אדם האובדים לבלי שוב, הנתונים מלמדים על מספר עצום של פציעות הגורמות לנכויות, להפסד ימי עבודה ולתשלומי פיצויים בהיקפים עצומים. התקציב הממשלתי לאכיפה ומניעה של ליקויי בטיחות בתחום הבנייה הוא בערך אחוז אחד (!) מכלל הכספים המשולמים מדי שנה כפיצויים ודמי פגיעה לעובדים בתחום זה.[4]

 

באופן מפתיע ומעורר דאגה, מצב עניינים זה אינו משתפר עם הזמן; עיתים אף נראה שהוא מידרדר. רבים טוענים שהסוגיה אינה מקבלת הד ציבורי בשל זהותם של הנפגעים: הפועלים ההרוגים, כמעט כולם, אינם 'משלנו'. נתונים שהציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראים שכ-51% מהנפגעים הם עובדים זרים או תושבי הרשות הפלסטינית; וגם מתוך 49% המוגדרים 'תושבי ישראל', רוב מוחלט הוא ערבי. ואכן, בפברואר האחרון כאשר קרס מנוף על רכב והרג תושבת תל אביב שהייתה גם פעילה ציבורית, יצר המאורע כותרות ורעש תקשורתי, אולם תאונות עבודה 'רגילות' המתרחשות כדבר שבשגרה נותרות בבחינת סעיף סטטיסטי ותו לא.

ייתכן שבהתעלמות הציבורית יש כדי להסביר את מיעוט הטיפול בנושא, אך לא את עצם התאונות הרבות. דעותיהם של העוסקים בנושא חלוקות באשר לזהותם של הגורמים לתופעה, אך לא מפני שחסרים גורמים ברורים אלא מפני שאלה רבים מאוד ובולטים מאוד וקשה להכריע מהו הגורם המרכזי שתיקונו ישפר את המצב. מבחינה רגולטורית, הגורם האחראי על הפיקוח והאכיפה בתחום הוא מִנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה. המנהל מפעיל מספר זעום של פקחים: מתוך 180 עד 360 תקנים רצויים (על פי המקובל ב-OECD; המספר תלוי בהגדרתה של ישראל כמדינה מפותחת או מתפתחת) מאוישים, נכון לשנת 2016, רק כ-56 תקנים (ונראה שהמספר כיום אף נמוך יותר)[5] – כלומר אפילו לא שליש מהמינימום המקובל. גם קומץ הפקחים שבתפקיד אינו מסוגל לבצע כראוי את עבודתו מפני שאין בעבורו הקצאה לרכב ממשלתי.

הקנסות המוטלים על מי שאינו פועל בהתאם לנהלי הבטיחות אינם משמעותיים דיים ואין בהם כדי להרתיע. מבקר המדינה אף התריע בדו"ח מיוחד על אי-הפעלתה של סנקציה ראויה וחזקה: בסמכותו של רשם הקבלנים להוריד סיווג קבלני של קבלן שאיננו מקפיד על כללי הבטיחות, אלא שכאמור בסנקציה זו כמעט שלא נעשה שימוש.[6] כמות כתבי האישום המוגשים כנגד קבלנים ומנהלי עבודה היא נמוכה במיוחד ורוב מוחלט של התיקים נסגרים מחוסר ראיות.[7]

גם בתחום החקיקה המצב עגום למדי. חוקי הבטיחות נחקקו בשנות החמישים והשבעים ואינם מתעדכנים כראוי. ועדת אדם, שהוקמה כדי לחקור את הנושא, המליצה להעניק מעמד חוקי לכללי בטיחות של איגודים מקצועיים (בגלל חוסר יכולתה של הממשלה להתעדכן כראוי בשינויים בתחום) אולם המלצה זו טרם יושמה. אכן, בשנת 2016 התקבלה הצעת החוק המחייבת סגירה מיידית ליומיים של אתר עבודה שבו אירעה תאונה קטלנית,[8] אך נראה שאין בכך די; מלבד סגירה זמנית זו, אין היום סנקציה רצינית המוטלת על קבלן או מנהל חברת בנייה שבאתר עבודה באחריותו אירעו מקרי מוות או פציעה רצינית של עובד. אפילו דמי המחלה לעובד הפגוע משולמים ברובם על ידי הביטוח הלאומי, ואילו המעסיק מחויב רק בתשלומי שנים עשר הימים הראשונים. למעשה, עלותה של השבתת עובד לחודש או לשנה זהה מבחינת המעסיק.

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מקיימת מפעם לפעם דיונים בנושא, אך מספר חברי הכנסת המסורים לנושא הוא נמוך באופן יחסי. נראה שפתרון מניח את הדעת דורש את שילובה של חקיקה מחמירה בהרבה יחד עם תמריצים כלכליים שיגרמו לאנשים שהשינוי נתון בידיהם – קבלנים ומנהלי פרויקטים – ליטול אחריות למתרחש בשטחם.

הצעות הפתרון מתחלקות לשני סוגים. בסוג הראשון מצויות הצעות המבקשות, לפני הכול, למלא את התקנים הקיימים ולאכוף את החקיקה בנושא; לשם כך יש להגדיל את מספר הפקחים, לצייד אותם ברכבים ולהתאים את החקיקה לתקני הבטיחות העדכניים. אולם רבים טוענים שאין די בהצעות האלו: הן מתמקדות ברגולציה ובפיקוח, כלים שכולנו מכירים את מגבלותיהם, ואינן יוצרות תמריצים אמיתיים בעבור קבלנים וחברות בנייה. לכן מוצעות הצעות מסוג שני: אכיפה אקטיבית ויצירתית יותר – כגון: הטלת קנסות כבדים במיוחד על תאונות (אפילו ללא חקירת הנסיבות שהביא לתאונה) או שינוי שיטת הפיצויים על מחלה וטיפולים רפואיים, כך שיוטלו בהיקף גדול יותר על המעסיקים[9] – שתביא לשינוי משמעותי. מובן שדרוש גם מחקר רציני שישווה את החקיקה הבינלאומית בנושא ואת מערכת התמריצים הקיימת במדינות המפותחות, כדי לאתר את הצעדים האפקטיביים ביותר למלחמה במכה קשה זו.

בפרקי דרבי אליעזר נמתחה ביקורת ארסית על בוניו של מגדל בבל: "אם נפל אדם ומת – לא היו שמים לבם עליו; ואם נפלה לְבֵנָה – היו יושבין ובוכין ואומרין מתי תעלה אחרת תחתיה".[10] נדמה שכדאי שגם הציבור הישראלי יקדיש תשומת לב רבה יותר לדרכים שבהן ניתן לשמור על חייהם של הבונים את בתיו. לא רק אבנים שנופלות, אפילו תהיינה אבני הכותל המערבי, צריכות לרגש אותנו.

[1] סיכום שנה: תאונות עבודה בענף הבניין לשנת 2017, נרתמים וקו לעובד, https://tinyurl.com/yd35hp57.

[2] ראו גדעון זעירא, תאונות בנייה בענף הבניין, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 14 בדצמבר 2015; נטליה גיטלסון, רן כהן ונועם רענן, תאונות עבודה בישראל 2010–2014, סקרים תקופתיים, מס' 270, המוסד לביטוח לאומי, אוגוסט 2015.

[3] Fatal occupational injuries per 100,000 workers by economic activity (%)  באתר ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), https://tinyurl.com/y9b6xsto.

[4] דו"ח הוועדה הציבורית לקידום בטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית במדינת ישראל (ועדת אדם), משרד הכלכלה, מארס 2014, עמ' 28.

[5] אור קשתי, "מספר מפקחי הבטיחות בישראל הוא שליש מהמינימום של OECD במדינות מתפתחות", הארץ, 29.2.2016.

[6] רישום קבלנים והיבטים בהבטחת האיכות והבטיחות בענף הבנייה, דו"ח שנתי 68ג, משרד מבקר המדינה, עמ' 432.

[7] גדעון זעירא, נתונים על הליכי בדיקה וחקירה ועל הליכים משפטיים בעקבות תאונות עבודה בענף הבניין: מסמך עדכון, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 26 בספטמבר 2016, עמ' 26.

[8] לי ירון, "הכנסת אישרה: אתר בנייה שאירעה בו תאונה קשה ייסגר מיידית עד תיקון ליקויי הבטיחות", הארץ, 2.8.2016.

[9] מתווה ברוח זו החל להתגבש על ידי משרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי. ראו גם דותן לוי, "המלחמה בענף תאונות הבנייה תעבור דרך הביטוח הלאומי", כלכליסט, 17.5.2017.

[10] פרקי דרבי אליעזר (היגר – חורב), פרק כד.

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *