הצלופן שנשאר

הכירו את הגיבור האמיתי והשקוף של חג הפורים – ושל חיינו

הָאֹזֶן תֵּאָכֵל מִצְּרַם הָרַעֲשָׁן,
הַהִתְבַּשְּׂמוּת תָּפוּג בְּשֹׁךְ הַמַּסֵּכוֹת,
הַנַּפָּצִים יִכְלוּ עַד עֶרֶב בְּעָשָׁן,
הַתַּחְפּוֹשׂוֹת יָנוּחוּ עַד יְמֵי שְׂמָחוֹת,
כָּל הָאִפּוּר יָשׁוּב לַמַּגְּבוֹנִים,
וְאֶת מַדֵּי הַקָּאוּבּוֹיִּים מִקֹּדֶם
וּשְׁאָר צִיּוּד מִן הַמַּעֲרָבוֹנים
בְּמֵילָא לֹא הוֹרַדְנוּ מֵהַבּוֹיְדֶם.
מָה יִשָּׁאֵר אֵפוֹא מִכָּל הַפָאן?
יְצוּר שָׁקוּף וְדַק: הַצֶּלוֹפָן.

הוּא מְרַשְׁרֵשׁ וְלֹא מַשְׁמִיעַ נֶפֶץ
אַךְ הוּא עָמִיד מֵאֶקְדָּחִים שְׁלוּפִים.
בַּתַּחְפּוֹשׂוֹת הוּא רַק הַמַּעֲטֶפֶת
וְלַמִּשְׁלוֹחַ הוּא הַקִּלּוּפִין,
מֵגֵן מִפְּנֵי עֲנֶנֶת מְטַפְטֶפֶת
וּמִזְּלִילָה בְּטֶרֶם גִּלּוּפִין,
אֲבָל תּוֹךְ כָּךְ הוּא מְנַהֵל מִתְקֶפֶת
כָּזָב זוֹהֵר וְצֶבַע סִלּוּפִים;
כִּי דֶּרֶךְ הַמַּסְנֵן שֶׁלּוֹ נִשְׁקֶפֶת
הַמְּצִיאוּת צְבוּעָה לְצִלּוּפִין,
וּבְהַרְאוֹת פָּנֶיהָ אֶת יָפְיָן
רוֹאֶה אוֹתָן אִישׁ אִישׁ בְּצֶלוֹפָן.

אִם יֵשׁ לוֹ צֶלוֹפָן אָדֹם
הַכֹּל נֶחְרָז לוֹ עִם גַּרְדּוֹם.
אִם צְלוֹפָנוֹ שָׁקוּף וְחוּם
יִרְאֶה פָשִׁיזְם בְּכָל תְּחוּם.
אָדָם שֶׁצְּלוֹפָנוֹ צָהֹב
סְקַנְדָּלִים יַעֲלֶה בָּאוֹב.
וּמִי שֶׁרַק יָרֹק יָרַק
אֶצְלוֹ כָּל לֶקַח הוּא מוֹרָ"ק.
וְעַל חֶטְאוֹ יָעִיד נַחְתּוֹם –
אוּלַי לִי יֵשׁ צֶלוֹפָן כָּתֹם.
צֶלוֹפָן שָׁחֹר מוֹתִיר רַק אֶת הַצֵּל לָבָן
וּבְצֶלוֹפָן וָרֹד כָּל הַחַיִּים הֵם צֶלוֹפָן.

וּכְשֶׁלַּחֹדֶשׁ יִמְלְאוּ טֵי"ת-זַיִ"ן
וְהַשִּׁגְרָה תַּשְׁכִּיחַ אֶת הַיַּיִן
רַק צֶלוֹפָן רָבוּעַ וְצָבוּעַ
יָחוּל עוֹד פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ.
יָבוֹא תָּמִיד, יָצִיץ כְּמוֹ קוּקוּ בְּלוֹף,
וּבִצְלוֹפָנִיּוּת יוֹסִיף לִצְלֹף
אֶת סִלּוּפָיו לְכָאן מִסַּל וּפָח –
צְלוֹפָח, הַצֶּלוֹפָן הַזֶּה, צְלוֹפָח.
רַק מִי הַצֶּלוֹפָן הַזֶּה בְּעֶצֶם? מִי בְּדִיּוּק?
טְלוּ צֶלוֹפָן מֵעֵינֵיכֶם וְאָז אוּלַי תֵּדְעוּ.

י"ג אדר תשע"ח