הקומדיה הממשלתית

הקומדיה הממשלתית

יובל שטייניץ

ידיעות ספרים, 2025  | 328 עמ'

ספרים אוטוביוגרפיים רבים נופלים לאותה מלכודת: ניסיון נואש להיראות צנועים למרות חיים עטופי כוח וכבוד. ד"ר יובל שטייניץ, פילוסוף ומדינאי, לא מנסה להסתיר את מה שיש. כבר בפתיחה הוא פורס בגאווה את הישגיו – מהכנָסת ישראל ל-OECD, דרך התרעה על תוכנית הגרעין הסורית ועד כינון התקציב הדו-שנתי – ומפטיר בקריצה: "צניעות זה לא הצד החזק שלי".

הספר כתוב בסגנון קולח ולעיתים אסוציאטיבי, ומחולק לשלושה שערים. הראשון, "שער הכנסת", מציע מבט ציני למדי על המסדרונות שבהם מתקבלות ההחלטות בישראל: פחות מאבקים רעיוניים, יותר מרוץ אחר מיקומים טובים ומקלחות צמודות. שטייניץ מצביע על הקטנוניות, על האינטרסים האישיים, וגם על חולשותיהם של האנשים שאיתם פעל – והוא עצמו בכלל זה.

בשערים הבאים, "שער האוצר" ו"שער המדינאות", שטייניץ מתאר בגוף ראשון, ולפעמים גם בגאווה לא מוסתרת, איך הפוליטיקה הפנימית מנצחת את טובת המדינה פעם אחר פעם. ימיו כשר האוצר וכשר לעניינים אסטרטגיים היו מלאים בהישגים חשובים, אבל גם בהתמודדות עם מערכת שמעדיפה תדיר משחקי כוח על פני פעולה עניינית.

תמה אקטואלית החוזרת לאורך הספר היא ההתנגשות בין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין הצבא. התסכול ששטייניץ מביע ברור מאוד ואקטואלי להפליא. הוא מתאר צבא יהיר ועצמאי, שמקבל עליו ביקורת פנימית אך דוחה כל ביקורת חוקית חיצונית. החלטות מדיניות, אסטרטגיות וכלכליות מתקבלות, כך הוא מראה, מתוך זלזול עמוק בכל מי שאינו מסוגל להרכיב מנת פלאפל מכובדת ממה שמונח לו על הכתף – גם אם מדובר במדינאים מנוסים שתפקידם לשאת באחריות הציבורית.

'הקומדיה הממשלתית', ספר מצוין, לא חף ממגרעות: לעיתים הסגנון פרוע, ולעיתים הרוח הלוחמנית משתלטת. אבל יחד עם העצבנות על המערכת, שטייניץ מצליח גם להראות את הטוב: את האנשים המקדישים את חייהם לקידום מדינת ישראל. מאחורי הרפש שאנחנו רגילים לראות ביומיום, הוא מצביע על הישגים ותמרונים מדיניים מרשימים ומפיח תקווה ריאלית.

בדיוק כמו מחברו, הספר הזה מצחיק, מודע לעצמו, פיקח ומתוחכם. הוא ראוי לקריאה לכל מי שעדיין אופטימי ורוצה בטובתה של מדינת ישראל.