הקרנות לא נועדו לתעמולה

בתגובה ל"כסף, מצלמים: מדוע אין קולנוע ישראלי ימני" מאת זיו מאור, גיליון 6

 

מאמרו של מאור הוא השלישי (עד עתה) שהוא מפרסם בנושא זה. המאמר הראשון פורסם כנייר עמדה של 'פורום קהלת' ביולי 2016 בכותרת "תקצוב הקולנוע הישראלי – ניתוח והצעת מדיניות". בשלב השני, ערוץ 7 דיווח בינואר 2017  כי האגודה לזכות הציבור לדעת, שעו"ד זיו מאור היה אז המנכ"ל שלה, "השיקה קמפיין במטרה להביא לשינוי בשיטת התמיכה בסרטי הקולנוע בישראל".

נייר העמדה של מאור בפורום קהלת הוא תיאור מקיף של מערכת התמיכה והתקצוב של הקולנוע הישראלי. הוא סוקר את התפתחות הקולנוע הישראלי, את הליך היצירה של סרט, את חוק הקולנוע, מועצת הקולנוע, קרנות הקולנוע ומבחני התמיכה, את צורת קבלת ההחלטות ואת התוצאות בשנים האחרונות, וחותם בהמלצות מפורטות לשינויים. במאמר יש דיון לגליסטי מעניין על כך שמערכת התמיכות אינה תואמת לחוק הקולנוע, והצעות מעניינות לפתרון אי התאמה זו. זהו מאמר חובה (כמעט) לכל המתעניין בתחום – אם כי הוא יוצר רושם מוטעה כאילו אסור ליצור סרט בישראל ללא מעורבות של קרנות הקולנוע.

בא המאמר ב'השילוח' ושופך אור על הסיבה שהניעה את מאור או את שולחיו לערוך את המחקר במסגרת 'קהלת': "התחושה של רבים כל כך שאין בקולנוע הישראלי ביטוי לקולות פטריוטיים". ואכן, החלק החשוב יותר במאמר ב'השילוח', הוא החלק הדן במה שמוגדר במאמר "קולנוע ישראלי ימני".

כבר בכותרת נקבע באופן נחרץ כי אין קולנוע ישראלי ימני, ושמנגנון התקצוב הממשלתי לקולנוע הישראלי אינו מעודד מתן ביטוי לחברה הישראלית, אלא מעניק כוח רב לקבוצה הומוגנית שכמעט תמיד מאגפת אותו משמאל. בהמשך נאמר ש"מאז 1988 לא הצליחה תעשיית הקולנוע הישראלי להוציא מתחת ידיה ולו סרט ימני מובהק אחד… הבעיה היא לא שיש סרטים שמאלניים, אלא שאין כלל סרטים ימניים. שהמנגנון מנציח טעם אומנותי – ואידאולוגי – מוגבל מאוד, במקום לשקף את הקשת הישראלית, ובעצם את הרוב של הציבור היהודי-ישראלי" (עמ' 143–144).

אבל מהו סרט ימני? על כך משיב מאור: "לא ערכתי בדיקה שיטתית, סרט אחרי סרט, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהו סרט 'שמאלני' ומהו סרט 'ימני'. ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר. בכל זאת אני קובע שכמעט אין קולנוע ישראלי ציוני או ימני; אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי".

לקרוא ולא להאמין. איך העורך מאשר מאמר שאבן הראשה שלו היא טענה שהסימוכין לה מוצהרים, על ידי הכותב עצמו, כחסרי כל ביסוס? ככאלה שלא ניתן כלל לדעת הכותב לבסס אותם? האם מחבר המאמר, שהוא עורך דין, היה מעז לטעון טענה עובדתית בבית דין כשזו אינה מבוססת על בדיקה שיטתית, הגדרתה אינה ברורה וספק אם בכלל ניתן לעשות אותה? אני מניח שבית המשפט היה זורק אותו מכל המדרגות.

בשלב הבא יש מעבר מסרט "ימני" לסרט המבטא "ערכים ימניים": "אין פירוש הדבר שאין סרטים שעוסקים באנשי ימין בישראל, כולל במתנחלים ובציונות הדתית; יש ויש (והמפורסמים שבהם, כנראה, הם סרטיו של יוסי סידר), אך אלה סרטים שמדברים על המחנה הימני בישראל (לא פעם תוך הצגה גרוטסקית שלו) ולא סרטים שמבטאים את ערכיו. יש סרטים על ימנים, אין סרטים שמבטאים ערכים ימניים" אלא שבשום מקום במאמר אין הגדרה או הבהרה או דיון מהם אותם ערכים ימניים ומהם אותם סרטים המבטאים ערכים ימניים.

המפתח או הפתרון לכך נמצא לדעתי במאמר מאת נדב גדליה שהתפרסם ב'מעריב' במארס 2017. המאמר מספר על קמפיין פייסבוק בשם "לא בקרוב" של זיו מאור, מחבר המאמר ב'השילוח' ואז מנכ"ל אגודת 'זכות הציבור לדעת', שנועד להביא לשינוי בשיטת התמיכה בסרטי קולנוע בישראל. גדליה מצטט את זיו מאור: "הבמאי יוסף סידר, למשל (שבא מהציבור הדתי־לאומי ויצר סרטים כגון 'ההסדר', 'מדורת השבט', 'בופור' ו'הערת שוליים'. נ"ג), הוא יוצר מעולה בעיניי, אבל הוא מספר את הנרטיב השמאלני או מותח ביקורת על הציבור הדתי, שמתלהב מזה שהוא רואה את עצמו על המסך ולא קולט שבעצם לא מספרים את הסיפור האמיתי שלו. גם הסרט 'ישמח חתני' (בבימוי אמיל בן שמעון. נ"ג), שלכאורה מציג דתיים, לא מספק אותי. הוא מותח ביקורת על המגזר הדתי, האורתודוקסי".

"לא מספק אותי". המפתח למימון סרטים הוא מה שיספק את מאור. מתברר שגם במאים הבאים מהציבור הדתי־לאומי ויוצרים סרטים מעולים שמצליחים בקופות, שהוא אחד הקריטריונים הראשיים אצל מאור, לא מספקים את מאור.

אז מה הוא סרט ימני או סרט המבטא ערכים ימניים? מה יספק את מחבר המאמר ב'השילוח' ואת חבר מרעיו לקמפיין? שתי אבני-בוחן נמצאות אצלו כחוט השני: אסור למתוח ביקורת על הציבור הדתי, על המגזר הדתי, האורתודוקסי, ואסור לספר את הנרטיב השמאלני. זה מזכיר סרטים מתקופת רוסיה הסובייטית וסרטים המופקים היום בקוריאה הצפונית. אני לא בטוח שאלה הם סרטים שאנו רוצים לתמוך בהם.


אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר


תמונה ראשית: ויקישיתוף [public domain]

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *