התיאוריה של המלחמה

התיאוריה של המלחמה

איך מנהלים מערכה ואיך יודעים מי ניצח

הקיפוד והשועל, 2026 | 207 עמ'

עזר גת, המחזיק בקתדרת עזר ויצמן לביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב, מוכר לקורא הישראלי בעיקר דרך כתביו על תופעת הלאומיות. בזכות הוצאת 'הקיפוד והשועל' המשובחת בניצוחו של שמואל רוזנר מקבל עתה הקורא הישראלי טעימה מתובנותיו של גת בנושא המלחמה. "התיאוריה של המלחמה", ספרו של גת, הוא חיבור מלמד, חמקמק ומתסכל בעת ובעונה אחת.

הספר מלמד. רוחב הידיעות של גת מהפנט. המחבר באמת יודע המון, והדבר ניכר מכל פסקה בספר קצר אך גדוש זה. כך למשל גת מסיר את ההילה הזוהרת מהאסטרטג הצבאי קלאוזביץ' וטוען כי "פרשנותו את טבעה של המלחמה… לא עמדה ב'מבחן הניסיון' שהוא עצמו הציב" (עמ' 25). בכל הנוגע למושג הניצחון במלחמה, גת מצביע על כך שהתפיסה הרווחת, הרואה את הניצחון כריסוק יכולת הלחימה של האויב וכניעתו לרצונו של יריבו, אינה תקפה תמיד. לדבריו, נכון לראות את הניצחון כ"השגת המטרות המדיניות הרצויות", ומחיצת כוח ההתנגדות של האויב לא תמיד תואמת מטרה זו במלואה. ההיסטוריה, בפשטות, מלאה בדוגמאות לחוסר התאמה בין ריסוק צבאי לבין מטרה מדינית. החלק העוסק במלחמת הגרילה עניין אותי במיוחד, אך הקורא ימצא כי כל חלק בספר מעשיר ומלמד. גת מזכיר לנו כי "הקושי להילחם בגרילה אינו בעיקרו תופעה אוניברסלית אלא הוא באופן גורף מנת חלקן של הדמוקרטיות הליברליות" (עמ' 97). המפתח לנסיקה בהצלחה של לוחמת הגרילה טמון בעלייתו המקבילה של הליברליזם המערבי לכדי דומיננטיות. המגבלות הליברליות על ברוטליות נטולת רסן הן-הן סוד ההצלחה של לוחמת הגרילה.

הספר חמקמק. לא פשוט לאחוז בקשר הרעיוני שמחבר בין הפרקים. יותר מחיבור רציף, מדובר באוסף התייחסויות של גת לשאלות פתוחות או נושאים שבמחלוקת. לא אחת ניכר גם כי ההתייחסות לנושא קצרה מידי ולא ממצה.

הספר מתסכל. זאת משום שהכותרת מטעה. לא תאוריה של המלחמה מספק לנו גת, כי אם את התובנה המאכזבת שאין לנו תאוריה מקיפה ותקפה לכל זמן ותקופה לבנות עליה. הספר נפתח בשאלה המרתקת "האם יש תאוריה כללית לניהול מלחמה ומבצעים צבאיים – ואם כן – מהי?" ואולם מהר מאוד גת טוען באוזנינו כי אין לנו לצפות אלא ל"הבזקים מסנוורים של המובן מאליו", דהיינו לאוסף של היגדים משלימים וסותרים המצויים ברמת הפשטה כה גבוהה (למשל: "ריכוז הכוח", "יוזמה", "תחבולה") עד שהשימוש בהם לא יסייע למצביא בפתרון של שום בעיה צבאית קונקרטית. "יש להתייחס ברצינות ל'עקרונות המלחמה המפושטים'", מציין גת, "אבל לא ברצינות רבה מדי" (עמ' 183). "מושגים", הוא מדגיש, הם לא יותר מ"מסגרות קוגניטיביות פרשניות מסתגלות ותלויות הקשר, המסייעות לנו להבין מציאות מורכבת ולהתמודד איתה" (עמ' 47). דומה כי למרבה הצער ניסיון מתמשך במלחמה מועיל יותר ממדף עמוס של ספרי תאוריה על אודותיה.