חיבוק חונק לחקלאות

חרדתם של החקלאים לעתיד הענף כנה, אך היא גורמת להם לכרות אותו במו ידיהם

העיר דטרויט שגשגה בזכות יזמות ויצירתיות: ההצלחה המסחררת של תעשיית הרכב, שראשיתה במפעל פורד שקם בתחילת המאה העשרים, משכה אליה את כל השפע שארה"ב יכלה לתת. לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים הייתה דטרויט לעשירה בערי תבל. וולטר רויטר היה בין ההולכים בעקבות העושר הזה, אך במקום להקים מפעל לייצור מכוניות השתלט ב-1946 על איגוד העובדים של תעשיית הרכב והחל להפעילו ככלי לסחיטת רווח מרבי לעובדים. בכישרונו הרב הצליח להשיג לעובדים הסכמי שכר קיבוציים, פנסיות וביטוח רפואי, שכר גבוה, קביעות ועוד – וכל אלה הכשילו את תעשיית הרכב האמריקנית בשנים שלאחר מכן, כאשר נדרשה להתייעל עקב תחרות קשה עם יריבים מהמזרח הרחוק. תעשיית הרכב התרסקה, ואיתה גם העיר דטרויט. ב-2013 הכריזה העיר על פשיטת רגל בשל חובות בסך 18 מיליארד דולר. גורמים רבים השפיעו על דטרויט, גם בניהול המוניציפלי וגם בתעשיית הרכב; המשותף לכולם הוא משכון העתיד לטובת ההווה, והיעדר גמישות. את החשבון משלם הדור הבא.

כחלק מהמאמץ לקדם שיח מעמיק בנושאי מדיניות ציבורית בישראל, מערכת השילוח מקיימת את אירועי "בימת השילוח". במפגש השלישי, שעסק בחקלאות בישראל (בעקבות מאמרו של אשר מאיר בגיליון 3), התפתחה דינמיקה מרתקת. על הבמה ייצג את החקלאים אביתר דותן, ראש איגוד מגדלי הבקר, אך גם הקהל – ובו דמויות מפתח מוותיקי התנועה הקיבוצית, שעשו דרכם במיוחד לירושלים – נטל חלק פעיל ומרשים בדיון. בלט בדבריו ד"ר אמנון שפירא, הוגה דעות איש קיבוץ טירת-צבי. קשה היה להחמיץ את חיבורם הרגשי האמיץ של הקיבוצניקים לנושא הדיון. החבורה, שגילה הממוצע גבוה, היתה חדורה רוח קרב שהבהירה היטב מניין שואבים אנשים אלה כוחות לנצח את השממה ולהפריח את הכבשן הצחיח של עמק המעיינות. דבריהם בערב, ובייחוד בשיחות הספונטניות שהתעוררו לאחריו בקבוצות קטנות, הנהירו לי כמה נקודות באשר למאמרו המדובר של ד"ר מאיר.

דור המייסדים של החקלאות בישראל הונע מאידיאלים נשגבים. הללו נטעו בהם תעצומות נפש שעוצמתן לא נמוגה  עד היום. הם גברו על קשיים אדירים והרחיבו במו ידיהם את גבולותינו, ועל כך אנו חייבים להם רבות. התחושה כי השיח הכלכלי השמרני מעמיד את מפעלם בסכנה הפעילה אצלם מנגנוני הגנה חזקים מאוד. אלא שלדעתי הגורם החונק את החקלאות בישראל ומונע ממנו צמיחה הוא, באורח פרדוקסלי, דאגתם של החקלאים לעתיד הענף; שכן בשל דאגתם זו הם מפעילים לחץ להמשיך בהטלת מכסי-ייבוא ובהגדרת מכסות-ייצור.

לכל משק כלכלי יש דינמיקה החורגת מגבולות האידיאות המכוננות אותו, נשגבות ככל שתהיינה; ובבסיס הדינמיקה הזו נמצא האמון. השקעה בנכסים נובעת מאמון ביכולת להוציא מהמוצר עוד רווחים כלכליים או אחרים; שימוש במטבע מסוים מביע אמון ביציבות המדינה, בכלכלתה ובהתנהלותה העסקית. הגדרת שוק כלשהו, השוק החקלאי במקרה זה, כבלתי-יציב, כנטול אופק כלכלי וכזקוק להגנה ממשלתית, מבטאת את חוסר אמונם של העובדים בו עצמם. ובדרך הטבע הכלכלי, חוסר-האמון שדור החקלאים המבוגר מביע כלפי הענף שלו עצמו חוסם את אפשרות צמיחתו של דור חקלאים חדש. כל עוד השגת יתרון בשוק הביצים, למשל, אינה נגזרת של חדשנות, יעילות או עבודה קשה אלא של היכולת להשיג מכסות ייצור מהממשלה, שום צעיר לא ייכנס לשוק הזה. דווקא בגלל חשיבות החקלאות, יש הכרח למשוך אליה צעירים באמצעות פתיחתה ליצירתיות ולחדשנות בעזרת שוק חופשי.

ויש לדברים רובד נוסף. הנטייה לחפש פתרון לחיזוק ההווה בלי לשקול את השפעתו על העתיד בולטת מאוד במדיניות הציבורית בישראל ובעולם כולו. מדינות רבות שקועות בחובות המתגלגלים מדור לדור, וכל דור משלם את חובות קודמיו בריבית דריבית. שליש מתקציבה השנתי של ישראל הינו החזר חובות מהעבר. כזו היא גם למשל המציאות של קביעות בעבודה, ללא יכולת פיטורין, הקיימת בחלקים נרחבים של המגזר הציבורי. היא מסייעת לכאורה לעובדים הוותיקים אך מונעת כניסה של עובדים צעירים, ובעצם מונעת אפשרות למוביליות חברתית. השארת הצעירים ללא אופק כניסה לשוק העבודה מחזיקה אמנם את העובדים הקיימים כיום, אולם מותיר את עתיד החברה לוט בערפל.

מתוך דאגה אמתית לעתיד החקלאות הישראלית, כדי למנוע ממנה לשקוע כמו דטרויט, נראה שנכון יותר לפתוח אותה, לשחרר את החסמים על הייבוא ולחזק אותה על ידי יצירת תחרות גמישה והסרת מגבלות כגון מכסות המקשות על חקלאות צעירה לצמוח. שינוי כזה יגרום לצעירים להצטרף ולהקים דור חדש של חקלאים.


מתוך פליקר. צילום: ellenm1, CC BY-NC 2.0.

1 תגובות

  1. בו של איכר

    24.07.2017

    מרבית החסמים על פיתוח יצור המזון בישראל לא נקבעים ע"י החקלאים אלא ע"י אירגונים, ששולטים בחקלאים כמו: רשות מקרקעי ישראל, מועצות היצור החקלאי, יצואני התוצרת החקלאית הטריה, ראשי אירגוני החקלאים, משרד החקלאות. כך למשל:
    -בגלל תכתיבי היצואנים ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם בה מיובא מזון "מהונדס" גנטית אבל אסור לגדל גידולים "מהונדסים" גנטית וזה למרות שקיעתו של יצוא תוצרת חקלאית טריה.
    -הגבלה שטחם של אריסי רשות מקרקעי ישראל לגודל שטח שלא מתאים ליצור מזון מודרני. מבחינה חוקית יש הגבלות של רשות מקרקעי ישראל על סוגי הגידולים החקלאים.
    -יש הגבלות רציניות על עיבוד המזון בשטחי אריסי רשות מקרקעי ישראל בטענה של שימוש לא חקלאי.
    -כל המגבלות האלה נוספות על המיגבלות שיש על כל עוסק מורשה במדינת ישראל.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *