כשדיסני נגמלת מהטפה

Getting your Trinity Audio player ready...

סדרת הטלוויזיה 'המנדלוריאן', המפתיעה לטובה את חובבי סוגת מלחמת הכוכבים, מעוררת תקווה לשינוי רחב יותר

בין סלעי מאורעותיה ההיסטוריים של שנת 2020 מסתתרת גם איזו רקפת צנועה, מעוטת חשיבות וקשורה בדמיון יותר מאשר במציאות – אך אפשר שגם היא תיזכר, במבט לאחור, כסימן-דרך: סדרת הטלוויזיה 'המנדלוריאן' של דיסני. מדובר בסדרה בת שתי עונות, מעולמם הקולנועי של סרטי 'מלחמת הכוכבים', המסופרת בסגנון מערבוני ומתמקדת בצייד-ראשים בעל מצפון המחליט לגונן על יצור חסר-ישע (כביכול) שהוא נשלח לחסל. ולפני שאתם בורחים, יש במנדלוריאן גם בשורה מסוימת לעולם הקולנוע והבידור הרחב יותר.

המדייקים יעירו כי סדרה זו שודרה לראשונה בשירות הסטרימינג 'דיסני פלוס' לקראת סוף שנת 2019, אך נראה לי הוגן לשייך אותה לשנת 2020, שבה היא זכתה לאהדה ולהערכה, לביקורות המחמיאות, לפרסים הרשמיים וכן הלאה. העונה השנייה שודרה במהלך 2020.

למה סדרת המנדלוריאן היא בבחינת תקווה חדשה לאוהדי מלחמת הכוכבים, ואולי גם לציבור חובבי הקולנוע והסדרות הרחב יותר? בפשטות, הסדרה הצליחה במקומות הקריטיים שבהם נכשלו סרטי מלחמת הכוכבים מהשנים האחרונות. המנדלוריאן אינה סדרת מופת, ואולי בכך טמון סוד ההצלחה שלה. להמחשת הבדל זה יועיל להשוות את הסדרה עם סרט מלחמת הכוכבים שנוא במיוחד, 'אחרוני הגד'יי' משנת 2017.

ראשית, במישור הקולנועי, המנדלוריאן מכיל את הרכיבים הדרושים ליצירה קולנועית איכותית ומהנה. המשחק, הדמויות, ההפקה, הדיאלוג, הצילום, האקשן ומעל לכול העלילה, כולם נרקמים יחד לסדרה שעומדת ברף גבוה ומספקת את הסחורה הבסיסית – בידור מעניין, משכנע ומשעשע (ולעיתים אפילו מרגש), שאינו עלבון לאינטליגנציה. מרבית סרטי מלחמת הכוכבים מהדור האחרון, ובמיוחד 'אחרוני הג'דיי', לא עמדו ברף בסיסי זה. אולי דווקא מתוך ניסיון לייצר איזו יצירת מופת ולעמוד ברף ציפיות בלתי-אפשרי, הסרטים סבלו מעלילות מתוחכמות מדי, מעלילות-משנה תמוהות, מדמויות שטחיות וילדותיות, מִסתירות פנימיות, מסצנות בלתי-סבירות עד מגוחכות, ומשאר מרעין בישין. נראה שדיסני למדה את הלקח, ובעצם הוויתור על שאיפות גרנדיוזיות, דווקא הצליחה לייצר סדרה שעוקפת בקלות את אחיותיה הקולנועיות החדשות במישור האיכותי.

שנית, במישור מלחמת הכוכבים, המנדלוריאן הצליח לרצות את קהל המעריצים העצום והביקורתי, הישג ניכר בפני עצמו. בסופו של דבר, עולם מלחמת הכוכבים מבוסס על שלושה סרטים שנוצרו לפני ארבעה עשורים, ונתמך בקורפוס תוכן עשיר שנבנה סביבם במשך השנים. העיקרון הבסיסי ביותר מבחינת המעריצים הוא שמרני בפני עצמו: כבד את המסורת של מלחמת הכוכבים. אל תזלזל בה, אל תבזה אותה, אל תלעג לה. אין בעיה לחדש, להציע זוויות חדשות ולספר סיפורים חדשים – אך זאת מתוך אהבה לסיפור המקורי ולרוח-החיה של עולם מלחמת הכוכבים. 'אחרוני הג'דיי' נכשל כישלון חרוץ במדד זה: הוא בז לרעיון המרכזי של "הכוח" (The Force) והתייחס אליו כאל מעין פילוסופיית חיבור-עם-הטבע ניו-אייג'ית חסרת תוכן וחסרת משמעות; הוא לעג לאבירי הג'דיי והציג אותם כשוחרי שלום פציפיסטים השואפים רק להשרות איזון בגלקסיה, בעוד במקור הם לוחמי צדק קטלניים שיודעים לנקוט אלימות כשנדרש; הוא זלזל בדמויות קנוניות והציג אותן באור ילדותי ומשפיל, ועוד. מאלו נדף בעיקר ניחוח של עצלות יצירתית, והם נראו כמו ניסיון זעזוע זול על חשבון כתיבה מתוחכמת. זו הייתה דה-קונסטרוקציה בגרוש ללא הצגת אלטרנטיבה משכנעת. דיסני חשבה כנראה שמשהו יכול להיחשב טוב רק משום שהוא פרובוקטיבי, והיא טעתה. באתר סיכום הביקורות 'עגבניות רקובות', הסרט אחרוני הג'דיי בולט בציון צופים (לא מבקרי קולנוע רשמיים) ממוצע של 42% – הציון הנמוך ביותר שקיבל סרט ממשפחת מלחמת כוכבים בכל הזמנים, המשקף היטב את מורת רוחו של קהל המעריצים והחובבים.

המנדלוריאן, לעומת זאת, שנשען על סיפורי מלחמת-הכוכבים מסורתיים שהתגבשו לאורך השנים, זוכה באותו אתר לציון צופים ממוצע של 91%, הגבוה ביותר שקיבלה יצירה של מלחמת כוכבים מאז רכישת הזיכיון על ידי דיסני – סימן ברור לשביעות רצונם של המעריצים. הסדרה דווקא לא הייתה צריכה להתאמץ בעניין זה; כל שנדרש היה להימנע מרמיסת הרוח החיה של עולם מלחמת הכוכבים באצטלות יצירתיות שונות ומשונות. המנדלוריאן הצליח במקום שבו אחרוני הג'דיי נכשל.

המישור השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא ממד הדיסני. כדי להבין את משמעותו של נדבך זה, נדרש מעט רקע על אודות עוצמתה של דיסני בתעשיית הקולנוע ונטייתה ההרסנית ביותר.

בשנת 2012 רכשה חברת דיסני את חברת לוקאספילם, היוצרת ובעלת הזיכיון של מלחמת כוכבים. חיש מהר החלה דיסני בהפקת סרטי מלחמת הכוכבים חדשים, והללו יצאו לאקרנים בזה אחר זה מדי שנה מ-2015 ועד 2019. אלא שהסרטים לא הביאו עמם בשורה גדולה. מלבד היותם בינוניים מבחינה קולנועית ומאכזבים לדידם של חובבי מלחמת הכוכבים, נוסף להם נדבך חדש שלא היה מוכר קודם לכן: "אפקט דיסני". בקצרה, דיסני התרגלה כנראה לשחק את תפקיד ה"מחנך" של דורות רבים של קהל היעד העיקרי שלהם – ילדים קטנים – ונראה שתפיסה עצמית זו חלחלה גם לסרטי הנוער ולסרטי המבוגרים. כך, סרטי מלחמת הכוכבים של דיסני, כמו סרטים אחרים שלה, התמלאו עד מהרה במסרים ערכיים חשובים כביכול, שמלבד תוכנם המפוקפק הועברו לעיתים קרובות בבוסריות, בפשטנות ובהתנשאות. רובם מסרים אופנתיים שייצגו ומייצגים במובהק את שיחת היום הפרוגרסיבית-שמאלית, שככל הנראה רבים מכותבי הקולנוע ומבקרי הקולנוע מזדהים עמה. אומנם הטיה שמאלית אינה תופעה חדשה בתעשיית הקולנוע האמריקנית, אך הגסות, השטחיות וחוסר-התחכום של דיסני בהקשר זה הביאו אותה לרמה של הטפה ממש (ואפשר לתהות על הקשר הרעיוני בין המילים "הטפה" ו"טף").

אולי היה אפשר להבין זאת בהקשר של סרטי ילדים, הנושאים תפקיד חינוכי מובהק יותר ומיועדים לקהל יעד מתוחכם פחות, אף שגם בהם תוכן המסרים עשוי להטריד הורים רבים. אומנם אין זה ענייננו כרגע, אך קשה שלא להיזכר בסרט 'לשבור את הקרח 2', שדאג להעביר מסר פוסט-קולוניאליסטי המערער את אמינות הנרטיב הקהילתי והבין-דורי המקובל, ומניח כמובן מאליו נישול של אוכלוסיות ילידיות בידי כובשים לבנים. אבל בסרטי מבוגרים מסרים כמו אלה עוברים פחות חלק בגרון, ומלבד שאר מגרעותיהם, המסרים באים לרוב על חשבון מרכיבים חיוניים של הסרט או הסדרה, כמו אמינות הדמויות או עקביות העלילה.

דיסני כמובן אינה לבדה. העברת מסרים ערכיים שנויים במחלוקת וחינוך ההמונים ברוח הסוגייה הפרוגרסיבית התורנית, בהקשרים שבעבר לא נחשבו רלוונטיים, הייתה לאחרונה לנורמה מקובלת. בעונתה האחרונה אימצה ליגת האן-בי-איי באופן מוחלט את סיסמאות תנועת Black Lives Matter. חברת מוצרי הגילוח ג'ילט (בבעלות תאגיד הענק P&G) יצאה בפרסומת נגד "גבריות רעילה". ואין צורך להכביר מילים על אודות העיסוק של כלל התאגידים המסחריים בסוגיות שינוי האקלים והקיימות, והאימוץ האוטומטי של ערכים אופנתיים על ידי סלבריטאים.

מגמה זו של דיסני אינה טריוויאלית. חברות ההפקה וההפצה של אולפני וולט דיסני הן היום השחקן החשוב ביותר בקולנוע העולמי, ונראה כי הן ימשיכו להיות דומיננטיות ביותר בעתיד הנראה לעין. מלבד סרטיה וסדרותיה המוכּרים, דיסני היא הבעלים של חברת לוקאספילם וסאגת מלחמת הכוכבים, של סרטי הקומיקס 'מארוול' (לרבות סאגת 'הנוקמים'), של חברת האנימציה פיקסאר, של אולפני המאה ה-20, של שירות הסטרימינג החדש דיסני פלוס ועוד. נתח השוק של דיסני בתעשיית הקולנוע בצפון אמריקה מגמד את שאר האולפנים ועומד על כ-33% בשנת 2019, לעומת 13% בלבד של האולפן הגדול ביותר אחריה (האחים ורנר). דיסני היא הגוגל של עולם הקולנוע המודרני, והיא תקבע כנראה את הטון הקולנועי של הדור הקרוב.

באחרוני הג'דיי יכולנו למצוא ביטוי כואב במיוחד של תופעה זו. לאורך הסרט פזורים מסרים ערכיים-כביכול בעלי אופי מוסרני ופטרוני שהועברו ב"האכלת כפית" שקופה ורדודה. לא היה אפשר להתחמק מתחושת ההטפה, והיו חסרות רק סיסמאות האשטאג (תיוגים של הרשתות החברתיות) להשלמת החוויה. בין הסוגיות בלטו: זכויות בעלי חיים, פערי עושר ואי-שוויון, שחיתות התעשייה הצבאית, תפקידי מגדר והיררכיות מגדריות, רב-תרבותיות ועוד ועוד. לא ברור אם כל אלו גרמו לפגמים הקשים בעלילה ולזלזול ברוח מלחמת הכוכבים או שמא רק התקיימו לצידם. רבים ביכו את סופה של סאגת מלחמת הכוכבים אשר הוקרבה על מזבח הפרופגנדה האידיאולוגית ההוליוודית.

ואז הגיע המנדלוריאן. המנדלוריאן אינה סתם סדרה מבית מלחמת הכוכבים. בדור שבו הגבול בין הקולנוע לבין הטלוויזיה נעשה דק עד בלתי-קיים, יש שיופתעו לגלות כי זוהי סדרת הלייב-אקשן (כלומר, לא אנימציה) הטלוויזיונית הראשונה אי-פעם בעולם מלחמת הכוכבים. זהו מוצר דגל בעידן הדיסני של מלחמת הכוכבים, ניסוי יקר שהושקעו בו משאבים עצומים (לרבות המצאת טכנולוגיית צילום חדשה שעשויה לשנות את פני התעשייה). וראה זה פלא – סדרת המנדלוריאן חופשית כמעט לגמרי מהטפת מסרים אופנתיים. המוסרנות נעלמה כליל. ודאי שהסדרה עוסקת – כדרכה של מלחמת הכוכבים – במאבק בין טוב ורע, בטבע האדם ובבחירה החופשית לאיזה צד להשתייך. אך היא עושה זאת בעידון, באלגנטיות, ולרוב בצורה שהיא באמת משנית למאפיינים המרכזיים של הסדרה: איכותה ודבקותה במסורת מלחמת הכוכבים.

על כן, ייתכן כי המנדלוריאן נושא בשורה של ממש למעריציה (ומספידיה) של מלחמת הכוכבים ולחובבי הקולנוע. אולי הסדרה מסמנת לנו כי דיסני למדה לקח חשוב, והיא מוכנה לוותר מעט על האינדוקטרינציה האידאולוגית, במיוחד כשזו פוגעת באיכות יצירותיה ובתוכנן. בעולם הממתין לתחייתו של הקולנוע לאחר תקופת הקורונה, זו מחשבה מעודדת בהחלט, ואפשר להוסיפה לרשימת ההישגים של שנת 2020.


עו"ד יונתן גרין הוא מנכ"ל הפורום הישראלי למשפט וחירות (וחובב מלחמת הכוכבים).

 


תמונה ראשית: באדיבות ביגסטוק

עוד ב'השילוח'

אין בין שנאת ישראל לשנאת מדינתו
משטרת ישראל: להתחיל מחדש
כגוף ללא נשמה

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *