לשנה הבאה במריינבד: העולמות האבודים של תרבות המרחצאות היהודית / מרים זדוף

Getting your Trinity Audio player ready...

כריכת הספר לשנה הבאה במרייבנד

מרים זדוף

מאנגלית: ברוריה בן-ברוך

מרכז זלמן שזר, תשע"ט | 304 עמ'

כל מי שנוגע בחיים היהודיים במרכז אירופה ובמזרחה בסוף המאה ה-19, אינו יכול שלא לפגוש את ערי המרחצאות – ובראשן קרלסבאד, הנקראת כיום בשמה הצ'כי קרלובי-וארי, שבה התקיימו הקונגרסים הציוניים אחרי מלחמת העולם הראשונה. קרלסבאד חברה למריינבאד ולפרנצסבאד (המוכרת הרבה פחות) ביצירת 'משולש' של עיירות מרפא ומרחץ במערב בוהמיה, שנהפכו לאתרי נופש והבראה פופולריים מאוד בקרב המעמד הבינוני העולה באירופה כולה, בעשורים שסביב מפנה המאה העשרים. ביניהם היו יהודים רבים לכל אורך הקשת של הזהות היהודית בת התקופה הסוערת.

הנוכחות של העיירות הללו, ושל שגרת ההבראה בהן, בספרות העברית והיידית, כמו גם בספרות השו"ת ובמסורות החרדיות, אינה מפתיעה: כפי שעולה מספרה של מרים זדוף, אזור המרפא הפך נגיש מאוד דרך רשת הרכבות האירופית, ונעשה למקום מפגש מרכזי של יהודים ממזרח אירופה, מערבה ומרכזה. יכולתם לפגוש שם את קפקא ואת מרקס, את יל"ג או את ביאליק, וגם את האדמו"ר מבעלז, מגור או מוויז'ניץ עם חבר משמשיהם. יהודים מלודז' ומלבוב, מווינה ומלונדון, ואפילו מארץ ישראל ומניו-יורק;  אפילו יהודים עניים מצאו עצמם באים להתרפא במרחצאות הללו, במתחמים שנדיבים הקימו בשבילם. המרחצאות שימשו, כמובן, גם לא-יהודים רבים – אבל ליהודים הייתה נוכחות בולטת, מבחינה מספרית ומבחינה ויזואלית, ועיירות המרפא על אווירת המנוחה והנופש שלהן יצרו כאן מין מרחב יהודי קוסמופוליטי ופלורליסטי מיוחד במינו, שנעלם כמובן ערב מלחמת העולם השנייה כאשר האוכלוסייה המקומית, דוברת הגרמנית, צידדה בסיפוח לגרמניה וב'ניקוי' העיירות מן היהודים.

לאור כל אלה, אין ספק שמונוגרפיה היסטורית על עיירות המרפא הללו ואווירתן היא דבר נדרש מאוד; ועל כן משמח שמרכז זלמן שזר בחר לתרגם את ספרה של זדוף (שראה אור בגרמנית ב-2007, ובאנגלית ב-2012) לעברית. הספר מכיל מידע רב-צדדי ועשיר על ההיבטים התרבותיים, הרפואיים, הסוציולוגיים והפוליטיים של המרחב היהודי הזה, ומשובץ בעושר של ציטטות ממכתבים ומקטעי ספרות בני התקופה. כל מי שיעלעל בספר ישתכנע בחשיבותו של המרחב הייחודי הזה ובמרכזיותו בחוויה היהודית-אירופית של אותו דור.

עם זאת, המעיין המבקש לקבל תיאור היסטורי ישיר ומתבקש על ה'משולש' של קרלסבאד ימצא עצמו מאוכזב: הספר עסוק בתמות ובפרשנות, ובכינונו של המרחב התרבותי-רפואי-חברתי המופשט שנוצר בערי המרחץ, , והעובדות הרבות – שהמחברת שולטת בהן לעילא ולעילא – אינן משמשות, כביכול, אלא כאילוסטרציה לאותן תמות. ההפשטה היא כה גדולה, שאפילו מפה בסיסית של מערב בוהמיה לא נכללה בספר, וגם לא הפניה ברורה לשמות העכשוויים של אותן ערי מרחץ.

נראה שהתחכום השולט בכתיבה ההיסטורית האקדמית בת זמננו הוא העושק מן הקורא הרגיל את היכולת לקרוא את החיבור ברצף ובהבנה: תשומת הלב מועתקת מן העובדות ההיסטוריות אל ההמשגות בנוסח פוקו, ובחינת ה'מרחבים המדומיינים' וה'ייצוגים', ה'סקרליזציה' וה'אוטופיות' משתלטת על הטקסט. אכן, בכל הפרקים ניכר הידע המופלא של המחברת על אודות כל סמטה ומבנה בערים הללו, כל תכתובת וכל מוסד חברתי; אך הקורא צריך לרדוף אחר הנתונים הללו, שנגזלים ממנו אגב כתיבה שנראה כי מאסה באומנות הבסיסית והחיונית של המונוגרפיה: לשרטט תמונת-עבר בהירה, שתהווה בסיס למחקרים רבי ערך הנוגעים לפרשנות.

עוד ב'השילוח'

רגיעון לבהלת הגירעון
הכוכב הצהוב יהגר לשמיים
מפוליטיקה ימנית לפוליטיקה שמרנית

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *