ארכיון תכלת

יואל שוורץ

פורסם בגליון

תכלת 10
 

מיל המשיחי

Joseph Hamburger John Stuart Mill on Liberty and Control Princeton University Press P. 239


מחקרו המצוין של ג'וזף המבורגר על ג'ון סטיוארט מיל – המתפרסם, למרבה הצער, לאחר מות המחבר – מעורר עניין מיוחד מכמה טעמים. המבורגר, שכיהן שנים רבות כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ייל, היה מחשובי החוקרים האמריקנים בתחום המחשבה המדינית הבריטית במאה התשע-עשרה. בקריירה שנמשכה יותר משלושה עשורים כתב ספרים בעלי חשיבות על מיל, על אביו של מיל, ג'יימס (הוגה דעות חשוב בזכות עצמו), על תומס מקוליי ועוד. ספר זה משלים קריירת מחקר חשובה, שכן הוא מציג את ההבחנות המסכמות של המבורגר על המסורת הליברלית הבריטית, אשר השפיעה השפעה עמוקה כל כך על הפוליטיקה בכל רחבי העולם.

חשיבותו של ספר זה נובעת גם מכך שהוא שופך אור על חיבורו בעל ההשפעה היוצאת מגדר הרגיל של מיל, על החירות. אגב עיון מחודש ומדוקדק בספר הקלאסי הזה מציע המבורגר פרשנות מקורית ומבריקה, כשהוא משנה מעיקרן סברות מקובלות רבות על אודות יצירה שהיה אפשר לחשוב שכבר נחקרה עד לזרא. הוא מדגים בצורה משכנעת כיצד היו ההשקפות של מיל שונות מאוד מאלו של רבים המתיימרים כיום ללכת בעקבותיו, ובהם כמה וכמה מאלה המתקראים ליברלים פוליטיים, שהציבו לעצמם כמטרה מרכזית להפסיק את התערבות הממשלה בערכיהם או באמונותיהם של יחידים. המבורגר מראה שמיל היה רחוק מלתת תוקף להשקפה כזאת; לאמיתו של דבר נהיה במידת מה אחר האוטוריטריות, ובוודאי לא היה במובן שניתן למונח זה היום.

עניינו המרכזי של המבורגר בספר הוא להטיל ספק בשושלת היוחסין האינטלקטואלית של מה שאנו מכנים "הדחף הליברטריאני" של הליברליזם המודרני – ההתנגדות הגורפת לניסיונות של הממשלה לפעול נגד כל סוג של התנהגות הפרט, מלבד אלה שלגביהן ניתן להוכיח כי הן עשויות לגרום נזק ברור (בדרך כלל פיזי) לאחרים. בהסתמכם על עיקרון זה מבקשים הליברלים הליברטריאנים לבלום צעדים שתכליתם למנוע מעשים שאפשר לראותם כמזיקים לחיי הקהילה, אם כי נראה שאינם פוגעים באופן ישיר ביחיד: עבֵירות "ללא קרבן" כגון קבצנות, שכרות פומבית, זנות, מכירת פורנוגרפיה וכיוצא בהם.

דרך הקריאה של המבורגר בעל החירות מצביעה על הפער העצום המפריד בין השקפותיו של מיל ובין השקפותיהם של רבים מן הליברלים בני-זמננו, אגב הצגת שורה של ראיות המעידות כי לא רק שעל החירות אינו עולה בקנה אחד עם הקו הליברטריאני של המחשבה הפוליטית, אלא שיש לראותו כ"ביקורתי במשתמע בנוגע אליו". מיל עצמו טען שכתב את על החירות כדי להוכיח שלעתים קרובות החירות "נשללת במקום שהיא צריכה להינתן"; ואולם, כפי שהמבורגר מזכיר לנו, הכריז מיל באותו משפט ש"החירות ניתנת לעתים קרובות במקום שהיא צריכה להישלל". משפט זה מסביר את שם ספרו של המבורגר ומציג את התזה שלו בקיצור נמרץ: כשמבינים אותו נכון, מתברר שמיל מצדד בחיבורו לא רק בחירות, אלא גם בפיקוח על התנהגויות מזיקות מסוימות. מיל עצמו, מזכיר לנו המבורגר, טען שאם יפורש הליברליזם כרעיון המנחה אותנו "להפוך כל אדם למדריך ולאדון הריבון של עצמו, ולהניח לו לחשוב בעצמו ולעשות בדיוק מה שטוב בעיניו", ותוך כך "לאסור עליו להיכנע למרות", אזי "קשה להעלות על הדעת בורות יותר יסודית בעניין טבע האדם, ובעניין מה שנחוץ לו לאושרו… מזו המשתמעת משיטה זו".

המבורגר מראה שמיל היה במידה רבה מוראליסט, והשקפותיו- במובנים מסוימים – מתאימות לשמרנים בתחום התרבות יותר מאשר לשמאל הליברטריאני בן-זמננו. מיל צידד, למשל, בחוקים האוסרים על נישואין אם הצדדים אינם מסוגלים להוכיח כי ביכולתם לפרנס משפחה, וטען שכל מדיניות המתירה להורים להזניח את חינוך ילדיהם מבוססת על "רעיונות משובשים של חירות [אשר] מונעים הכרה בהתחייבויות המוסריות של ההורים". כבעל דעות נציות בתחום המשפט הפלילי, היה מיל מזועזע ממה שכינה "הסירסור באנושיות" שלמושבעים שהתייחסו לפושעים בצורה מקלה מדי – למשל, בכך שזיכו נאשמים על יסוד אי-שפיות זמנית. ואף שמיל לא האמין שהחוק יכול לתת תשובה מועילה לדפוסי התנהגות כמו הימורים, שכרות, בטלנות וחוסר היגיינה, הוא גם האמין שהלוקים בהם "אינם כשירים לשלטון עצמי", וקיווה שכוחה של דעת הקהל ירתיע אותם מלהתנהג כך.

עד לנקודה זו דומה טענתו של המבורגר, כמדומה, לעמדות של גרטרוד הימלפרב, החוקרת הנודעת בתחום המחשבה המדינית הבריטית, בספרה על חירות וליברליזם: המקרה של ג'ון סטיוארט מיל (1974). בדומה להימלפרב טוען המבורגר שמיל סבר כי גם לכידות קהילתית – כמו חירות הפרט – היא ערך חיובי, וכדי לקדם אותה כראוי לה יש לאמץ את העקרונות שהוא מציג בחיבורו. ואולם הפרשנות שמציע המבורגר למיל שונה מפרשנותה של הימלפרב בשני עניינים: ראשית, הימלפרב מקבלת את ההשקפה המסורתית שלפיה על החירות הוא חיבור ליברטריאני ומאתרת את הצד הקהילתי במחשבת מיל בחיבורים אחרים שהיא מעדיפה; המבורגר, לעומת זאת, מבחין בדאגתו של מיל לרווחת הקהילה לא רק בחיבורים אחרים פרי עטו, אלא גם בעל החירות עצמו, אף כי לעתים קרובות רק במובלע.

ג'ון סטיוארט מיל, באדיבות: Samuel Saenger

ומה שחשוב יותר: מיל בעל האוריינטציה הקהילתית הוא, בעיני הימלפרב, נציג אמיתי ונערץ של המסורת הליברלית המתונה שהתגלמה בדמויות כמו ג'יימס מדיסון ואלקסיס דה-טוקוויל. היא שיבחה את מיל על שהכיר בצורך לשמר לכידות חברתית ולקדם מוסריות חברתית, ועל שפקפק בתבונה שבעשיית ההרחבה של חירות הפרט לתכלית פוליטית עליונה שאין חשובה ממנה.

אולם הערכתו של המבורגר לצד הזה במחשבתו שלמיל חיובית פחות. לפי הבנתו של המבורגר, אותו מיל שצידד בשליטה חברתית מצטייר כדמות כמעט מאיימת, מבשרן של הנטיות האוטוריטריות של הליברליזם (בניגוד לליברטריאניזם) בן-זמננו, אשר תמך בשליטה חברתית על פרטים משום שרצה לעצב מחדש את אופי האדם, לצמצם את האנוכיות ולהעלות בשיעור דרמטי את רמת האלטרואיזם. "היקף השינוי שביקש מיל להשיג", כותב המבורגר, "היה כה גדול, עד שאפשר לומר בלי להגזים שהוא חפץ לחולל מהפכה תרבותית". ולמרות שמיל היה נתקף בוודאי אימה נוכח מותם של מיליונים במהלך "מהפכת התרבות" של מאו, אפשר לומר, ובצדק, שהמטרה הרצויה שראה לנגד עיניו – גם אם האמצעים שהציע היו שונים בתכלית – לא הייתה כה שונה מזו של מאו, בהיותה מושתתת על האמונה ש"האנוכיות המושרשת היטב המעצבת את האופי הכללי של מצבה הקיים של החברה, היא כה מושרשת רק משום שכל ההתנהלות של המוסדות הקיימים נוטה לטפח אותה".

גם מיל האמין, אפוא, שטבע האדם נוח להשפעה; גם הוא ציפה ש"תמורה חברתית" תוליך ל"שינוי שקול בערכו באופי האדם". בקצרה, מיל קיבל את מה שהוא עצמו כינה "הישׂימוּת של האוטופיה". הוא האמין שאפשר ליצור חברה אלטרואיסטית שתהא טובה יותר מן החברה של המעמד הבינוני, הרוויה כביכול אנוכיות, שבקרבה חי.

אף שבכתבים שפורסמו בחייו הקפיד מיל להסתיר את השקפותיו בענייני דת, מראה המבורגר שמיל החשיב את הנצרות כאידיאולוגיה העיקרית העומדת בבסיס האנוכיות האנושית שתיעב. דתות כמו הנצרות הן פגומות, כך האמין מיל, משום שהן "עוסקות בהבטחות ובאיומים ביחס לחיי העולם הבא". לפיכך הן "כובלות את מחשבותיו של האדם לאינטרסים שלו לאחר המוות; הן מפתות אותו לראות את מילוי חובתו כלפי אחרים בעיקר כאמצעי לישועה האישית שלו; והן אחד מן המכשולים העיקריים למטרה הגדולה של תרבות מוסרית, דהיינו חיזוק הבלתי אנוכי והחלשת המרכיב האנוכי בטבע שלנו".

המבורגר טוען שאחת מן הסיבות העיקריות לכך שמיל צידד בעל החירות בחופש דיון בלתי מוגבל היא ציפייתו שחירות זו תחליש את הנצרות וכך תסייע להביא את העידן האלטרואיסטי – שיתגשם כאשר דת חילונית של אנושיות תחליף את הנאמנות לאל הנוצרי. "תמיד ראיתי ביצירתה של פילוסופיה חברתית אמיתית את הבסיס האפשרי היחיד להתחדשות כללית של המוסריות האנושית", כותב מיל, "וברעיון האנושות – את הרעיון היחיד המסוגל להחליף את רעיון האלוהים".

הביקורת של מיל על החברה שבה חי לא הייתה מוגבלת לדחיית הנצרות. מיל טיפח ספקות כבדים גם בנוגע ללגיטימיות המוסרית של המעמד הבינוני ושל החברה הקפיטליסטית שסבבה אותו. הוא גינה את הדגש ששמה הציביליזציה האירופית על "עיסוקו של היחיד בהשגת כסף". לסוציאליזם רחש אהדה, ואולי אף תמך בו תמיכה מלאה, משום שהתחרות הכלכלית הקפיטליסטית הגיעה לכלל "חימוש אדם אחד כנגד רעהו, ההופך את טובתו של האחד תלויה ברע שייגרם לאחרים, והופך את כל אלה שיש להם משהו להרוויח או להפסיד, למי שחי כאילו בין אויבים". מיל ביקר גם את האופי הבורגני של החברה האנגלית ותקף את המעמדות הבינוניים על התמקדותם ב"עשיית כסף", על נטייתם לקונפורמיות, על הצרכנות הבולטת שלהם ועל תשוקתם להגיע אל "הבינוניות שבמכוּבדוּת".

אם אל לה לחברה ללכת אחרי המעמדות הבינוניים הנוצריים, הקפיטליסטיים, אחרי מי תלך? מיל העדיף כוח חלוץ אינטלקטואלי ("אלה אשר הקדימו את החברה במחשבה וברגש"), והמבורגר רואה בהעדפה זו חיזוי של השקפות דומות המוכרות לנו מן הדימוי העצמי של אינטלקטואלים בני המאה העשרים: "לא שייכים, מרדנים, מדוכאים על ידי החברה, אנטי-בורגנים, אגנוסטים, כופרים, מקוריים, מתנגדים למנהג ולמסורת… נושאי הדגל של ערכים מוסריים עליונים".

אם נשקול את כל זה, טוען המבורגר, ניאלץ להסיק שבסופו של דבר, מיל התעקש על תמורה מוסרית יותר מדי מכדי שיוכל להיחשב ליברל. "כה עז היה רצונו לעקור את האנוכיות עד שהשגתו של רפורמה מוסרית… גבר לפעמים [במחשבתו] על חירות הפרט". יתר על כן, מאחר שמיל שאף "לעצב אופי, ערכים ומניעים", ביקש גם "להגביל את הבחירה הנתונה בידי האזרחים, ודבר זה אינו עולה בקנה אחד עם ערך הפלורליזם המיוחס לעתים קרובות… לעמדה הליברלית".

אין לכחד שבמובנים רבים היה מיל רחוק מעמדת הליברטריאנים בני-זמננו – יורשיה האמיתיים של העמדה שהמבורגר מכנה כאן "העמדה הליברלית" – המזוהים היום לעתים קרובות עם שמרנות פוליטית. אולם קביעתו של המבורגר כי מיל אינו ליברל משכנעת פחות כאשר אנו שואלים באיזו מידה היה מיל הסנונית הראשונה של מה שאנחנו מכירים עתה כמעט בכל דמוקרטיה מערבית כצורתו השגורה של ה"ליברליזם". המבורגר מתעלם מן הצדדים הרדיקליים יותר של המחשבה הליברלית בת-זמננו, שעימם היה מיל עשוי דווקא לחוש בנוח – החשדנות שהיא מגלה כלפי האינטרס-העצמי הכלכלי, והעובדה שהיא מעדיפה שוויון קבוצתי על פני חירות הפרט. קיימת גם זיקה מדהימה בין התעקשותו של מיל לעצב את האופי המוסרי של הציבור ובין פרויקטים ליברליים מודרניים, כגון יצירת קודים של שיח נאות בקמפוסים, ומדיניות תעבורה שנועדה לעודד הימנעות מנהיגה (משום שבעלי רכב נתפשים כמזהמים אנוכיים האדישים לרווחת הציבור) ומעבר לתחבורה ציבורית. הגישות שבבסיס מדיניות מעין זו- תחושת עליונות מוסרית, הנלווית להתנשאות כלפי חסרי התרבות ה"אנוכיים" בני המעמד הבינוני – גישות אלו חושפות בעצם נטייה אוטוריטרית בקרב הליברליזם בן-זמננו, ומיל בהחלט יכול להיחשב לנביאהּ.

כדי להיות הוגן כלפי מיל יש לציין שהצד ה"אוטוריטרי" ברעיונותיו נראה בוודאי אנושי והכרחי יותר בעת שהגה אותם לפני מאה וחמישים שנה, מכפי שהוא נראה היום. בשיאו של ה"לסה פר" היה הקפיטליזם התחרותי אטרקטיבי פחות, שכן הפוטנציאל ההרסני של הסוציאליזם טרם נודע אז. בנוסף, החסרונות המוסריים של חברה אתאיסטית הנשענת על קונפורמיזם, היו בוודאי בולטים יותר בעבר. היום, לעומת זאת, חשפו הזוועות שבהן התנסינו במאה העשרים את הסכנות הטמונות בחברה אתיאיסטית במלוא מוחשיותן. אנו מבינים עתה טוב יותר ממיל (על כל פנים צריכים היינו להבין) את האמת הטמונה במימרה שלפיה כאשר אלוהים מת, הכל מותר.

ואולם, למרות ידע היסטורי זה שזכינו בו במחיר כבד, מוסיפים היום תומכיו הרבים של ליברליזם אוטוריטרי במובהק להעלות על נס – ובמידה פחותה של הצדקה – השקפות כמו אלו של מיל. חוגים אלה שותפים לסדר היום שהמבורגר מייחס למיל, הכולל "ארגון מחדש של מעמד, רכוש ויחסי משפחה, יצירת בסיס חדש לסמכות אינטלקטואלית ומוסרית, והשגת התחדשות מוסרית שתרסן את האנוכיות על ידי עיצוב מחדש של הטבע האנושי". כמו מיל, הם מוסיפים לבקש "לא פחות מתמורה תרבותית", תמורה שתחרוג הרבה "ממה שחזו ליברלים מתונים".

ואולם, במידה לא מבוטלת, הליברלים של היום כבר אינם "מתונים". מסיבה זו, פרשנותו של המבורגר מנתקת את מיל מהליברליזם פחות מכפי שהוא סבור. המבורגר מראה בצורה משכנעת שמיל לא היה הליברטריאני שרבים חשבו שהוא. אך הניתוח שלו יכול להוליך גם למסקנה שמיל יכול להיחשב, ובצדק, מעין "אב מייסד" של הליברליזם האוטוריטרי של היום. בקיצור, מיל הוא אולי בכל זאת יותר ליברל מכפי שהמבורגר טוען. אך אין זו מחמאה גדולה לליברליזם, או למיל.


תמונה ראשית: באדיבות: Ryan Somma מתוך אתר:CC BY-SA 2.0 flicker

שמרנות איננה ליברליזם
האומנם שליש מילדי ישראל עניים?
גיל ההתבגרות של החקלאות העברית
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *