מניפסט המסורתיות

 

מניפסט המסורתיות

הבשורה המתוקה – המתווה לפיוס

אבישי בן-חיים

ידיעות ספרים, 2026 | 278 עמ'

 

אבישי בן-חיים מנסה הפעם לבוא בטוב, ורק בטוב. להציג את הבשורה המתוקה, שהיא מה שיש למסורתיות המזרחית (ולעיתים נדמה: למזרחיות המסורתית) להציע. לא את סיפור הדיכוי, חלקו המר של ספרו על ישראל השנייה. המסורתיות המזרחית היא לדידו היפוכה של המערביות האידאולוגית, זו שיש לה תוכניות, פתרונות, מהפכות ודיכוטומיות. האידאולוגיות הניבו הישגים שכנראה לא היה אפשר להשיג אחרת, מודה בן-חיים בשמחה, כגון הציונות המדינית וההתיישבותית האקטיבית. אבל כיום הגישה האידאולוגית גורמת לקיטוב ולתקיעות. נדרש משהו רך, מכיל, מקבל, ימין-מקרבת במקום שמאל-דוחה. את זה הוא מוצא במסורתיות, ובפסקיו של הרב עובדיה יוסף – שאינו מסורתי אלא לכל היותר מקובל על המסורתיים ומוכן לחבק אותם; אבל גישתו שואפת לטעמו להכלה ולפעמים מאפשרת "העלמת עין" כדי שהדברים יבואו על מקומם בשלום.

המסורתיות המזרחית של בן-חיים היא מתינות, היא התחשבות בטבע האדם ובמצב הקיים, היא מחסום בפני האידאולוגיה היודעת-כול. בעצם, אם כן, מדובר בשמרנות. תכונות נוספות של המזרחיות המסורתית של בן-חיים הולמות את השמרנות אף הן: כבוד לדורות הקודמים המתבטא בחיבת הדת והקהילה, ולאומיות הגוברת על כל אינטרס וסנטימנט מעמדיים, מגזריים, אינדיבידואליסטיים או אוניברסליים.

בן-חיים מוקסם. אם המציאות מתחככת בהיבט זה או אחר של תיאורו חיכוך קשה מדי, הוא יתעלם או יתרץ או יפצח בשירות ובתשבחות. ההחמרה של פוסקי ש"ס, שלא פעם הם הגורם המסכל פשרה, באה מפני שדרסו אותם והם בהתגוננות. ואם הגיעו הדברים לידי הצטרפותם לכת 'נמות ולא נתגייס', בן-חיים יתעלם. הוא ישבח את הרב עובדיה שביקש סליחה מיונה שלקח ללא צורך את ביציה רק כדי לקיים מצוות שילוח הקן – ויתעלם מכך שהרב בחר בפרשנות הנוקשה והמיסטית של המצווה, כאילו חובה לקחת את הביצים גם אם אין צורך בהן. "שירת אודיה", זמרת הפופ אודיה אזולאי המאדירה בלבוש חוה אלמנטים דתיים שקולה אצלו ל"שירת טשרניחובסקי" החילונית, והוא מדבר על השתיים בכפיפה אחת ברצינות גמורה. המזרחיות היא גם הדרך הנכונה לגשת לסכסוך עם הערבים, בגלל אופייה המרכך והלא-אידאולוגי, ואפילו בגלל המיסטיות שלה – זאת בלי התייחסות לעמדות הרווחות אצל מזרחים בעניין, או לתפיסת הגויים בקבלה.

ועדיין, שמחתו של בן-חיים מידבקת. שלל הרעיונות שהוא קושר בהם את המתינות המזרחית להקהיית חודים בחיינו משכנע בדרך כלל. ומאירי עיניים הסיפורים הרבים המדגימים את היהודיות הבלתי-אמצעית, הקורנת רגש טבעי, אהבת ישראל ונאמנות לאומית. יש הרבה מה ללמוד מהמגזר האנטי-מגזרי המככב בספר, המגזר השמרני-בעצם, ולנסות ליישם.