מקום טוב דיו

"אומת הסטארט-אפ" בנויה על יזמות וחדשנות, אך בה במידה גם על מציאותיות, היענות לצרכי השוק וקהילתיות. חזון הפיכת העולם ל'מקום טוב יותר' לבדו אינו מספק.

 

אם יוצאים מנקודת הנחה שהציבור בישראל אכן שמרני בדעותיו – כלומר שמרבית הישראלים רואים במשפחה וילדים ערך מרכזי בחברה, מעדיפים גישה זהירה וחשדנית כאשר מדובר בהסדרים מדיניים על הגבול על פני 'שלום עכשיו' ושהמסורת היהודית אינה מילה גסה עבורם – אי אפשר שלא לתהות כיצד ציבור מקובע בדעותיו וחששן לכאורה זה הינו אותו ציבור ממנו פרחה ושגשגה בעשורים האחרונים אומת הסטארט-אפ? כיצד ישראל ממוקמת שנייה בעולם בקטגוריית החדשנות על פי מדד ארגון הפורום הכלכלי העולמי?[1] איך ייתכן שבשנת 2018 לבדה הושקעו בחברות ההיי-טק הישראליות 6 מיליארד דולר? מדובר ב-674$ לנפש, יותר מפי שניים מאשר בארה"ב שם היחס באותה שנה עמד על 303$ לנפש.[2] אחזור שוב בישראל הושקעו השנה בתחום ההייטק פי שניים יותר דולרים לנפש מאשר בארה"ב. ההדגשה חשובה שכן נראה שכבר התרגלנו מהר לתיוג המחמיא "סטארט אפ ניישן" עד שאנו ממהרים לנפנף אותו מעלינו בהצטנעות בעייתית- "סטארט-אפ שמארט-אפ, מערכת הבריאות בקריסה, הרכבת תקועה והמחיה יקרה".

על כל פנים, אומת הסטארט-אפ הסופר חדשנית שמצמיחה לנו את הכלכלה הישראלית, נדמית כעומדת בסתירה לערכים משמעותיים עליהם מיוסדת חברתנו. ייתכן כמובן, שהנחת המוצא עצמה שגויה לחלוטין, שאם הפוליטיקאים הסכסכנים היו מפסיקים כבר עם ההפחדות והאיומים, הישראלים היו שבים  להיות הליברלים המושבעים שהם אך במסגרת מאמר זה, אניח שאכן מרבית הציבור הישראלי הינו שמרני בדעותיו. עוד ייתכן כי על אף שמרבית הציבור הינו שמרן, הרי שמיעוטו אינו כזה ואותו מיעוט בדיוק הוא הוא זה שיוזם, מחדש, ועושה אקזיטים במיליארדים. מדינת תל אביב, אינה רק מדינת השמאל המדיני-חילוני אלא גם זו שמאפשרת בפתיחותה ורעננותה את שפע הרעיונות והטכנולוגיה פורצת הדרך של חברות ההזנק הישראליות. ייתכן, אך קלוש.

הכמות הבלתי נתפסת של הסטארט-אפים (כ-4000) וחברות ההייטק המבוססות, כבר מזמן הוציאו אפשרות זו מכלל היגיון. מעבר לדמויות בולטות בענף שהן ימניות או מסורתיות במוצהר (נפתלי בנט מייסד סיוטה ושלמה קאליש מנהל קרן הון הסיכון ג'רוזלם גלובל הם הבולטים שבהן), הרי שעל אף שמרבית חברות הסטארט אפ אכן מרוכזות בין תל אביב להרצליה, החברות שגדלו והפכו רווחיות, אלו שהן כיום אבני בסיס חשובות בכלכלת ההייטק – חברות כמו אינטל, אורבוטק, אפלייד מטיריאלס ומובילאיי – כולן עברו פיזית לפריפריה שמקיפה את גוש דן או ירושלים, ומתוחזקות על ידי עובדים מכל הסביבה. חממות טכנולוגיות רבות מוקמות בבאר שבע, יוקנעם עילית, ירושלים, ויהודה ושומרון. גם בצבא, מקור בלתי נדלה לסטארטאפיסטים מתחילים, הכיפות הסרוגות אשר לבטח מזוהים ברובם עם הימין השמרן, כובשות את פסגות 8200 ושאר היחידות הטכנולוגיות.

בעיניי התשובה לתהייה זו היא שלמעשה אין סתירה מהותית בין הגישה השמרנית לגישה יזמית וחדשנית. וליתר דיוק, שניתן ורצוי לשלבם שכן מאחורי כל סטארט-אפ מצליח חדשני ומלא תעוזה עומדת השקפת עולם שמרנית שלוחשת- "המציאות! אל תשכח את המציאות!"

ראשית, הלב של היזמות והחדשנות עצמו אינו סותר גישה שמרנית מפוקחת. יזם טוב, יזם מצליח, מזהה צורך בחברה. זהו הבסיס להכול. נכון, כל חברת סטארט אפ מצליחה, בין אם היא עוסקת בחיתוכים יעילים יותר של מוליכים למחצה ובין אם היא בונה פלטפורמה נוחה למכירת ביטוחים טוענת בלהט שהיא הולכת להפוך את העולם למקום טוב יותר. הקלישאה הזו הפכה כבר מזמן לבדיחה בסדרות כמו 'סיליקון ואלי' שמשקפות היטב את הפוזות המשעשעות של עולם זה. בסופו של דבר, כמו כל עסק, גם חברות הסטארט-אפ מזהות צורך ונותנות לו מענה. לעיתים מדובר בצורך אצילי כמו מחסור במים, או במערכת מהירה לבדיקת מלריה, ולעיתים מדובר בצורך טיפשי כמו עיטור תמונות הפנים שלנו באוזני חתול וקרניים ורודות.

מי שהעולם הטוב יותר הופך בשבילו לחזות הכול, מי שמתנתק מהמציאות ומתאהב בחזון שלו, סופו להתכופף, להתפתל, לגדול יותר מידי, ומהר מידי ואז ליפול חזרה לשלולית ממנה צמח. אחת הדוגמאות הטובות ביותר להמחשת נקודה זו, היא דווקא סטראט-אפ ישראלי שכשל. ובכישלון אני מתכוונת לקריסה טוטאלית מהגדולות ומהדהדות שנראו במחוזותינו. 'בטר פלייס'- או מקום טוב יותר בתרגום חופשי, נועדה להיות החברה שתשים את ישראל על מפת הרכבים החשמליים העולמית. דן סינור ושאול זינגר בספרם רב המכר "מדינת הסטרט-אפ" כתבו בהקדמה למהדורה העברית בהתלהבות כי "בשנת 2011 תהפוך ישראל למדינה הראשונה שתתחיל להפחית את תלותה בנפט על ידי החלפת המכונית צורכת הדלק – ולא רק בנישה שלה, אלא בכל העולם. זוהי דוגמה לאופן שבו מדינה קטנה יכולה להפוך ל"מדינת בטא" לפתרון בעיות גלובליות רחבות."[3] שנתיים לאחר מכן פשטה בטר פלייס את הרגל, לאחר השקעה של 800 מיליון דולר שירדו לטמיון. בטר פלייס שמכרה בסופו של דבר כמה מאות מכוניות חשמליות הותירה אחריה גם 1800 עמדות הטענה ו33 מרכזי החלפת סוללה הפזורים ברחבי הארץ מקצרין ועד אילת, רובם ניצבים כפילים לבנים דוממים ועצובים עד היום.

הוויכוח אודות הסיבות האמיתיות לקריסתה של בטר פלייס עוד לא תם. אך לצד טענות מרומזות על מלחמות אגו, קרבות ניהול ורגולציה בעייתית שקודמה על ידי בעלי אינטרסים מתעשיות ייבוא הרכב, קשה להתעלם מהעובדות בשטח- בטר פלייס גדלה מהר מידי ולא הייתה מחוברת לשטח.

הרעיון עליו התבססה בטר פלייס היה גאוני לכאורה- טווח הנסיעה של רכבים חשמליים באותה העת היה קצר מאוד ועמד על כ-150 ק"מ לנסיעה (מיכל דלק ממוצע מספיק לפחות ל-500 ק"מ), הטענת הסוללות ארכה זמן רב ונוסף לכך הסוללה יקרה מאוד את מחירו של הרכב – הותרת הסוללה בבעלות החברה והחלפתה בעמדות אוטומטיות לחלוטין הייתה אמורה לפתור את שלושת הבעיות הללו. הלקוח היה רוכש את הרכב בסכום סביר ובנוסף מנוי חודשי שפרש את התשלום על הסוללה למספר שנים (בדומה לתשלומים לחברות הפלאפון על המכשירים עצמם הזכורים לרע מתחילת העשור), והחלפת הסוללה האוטומטית הייתה הופכת את הליך ה"תדלוק" למהיר ונוח.

אך מדוע שנהגים יחליטו לרכוש רכב שמחייב אותם לעצור בכל נסיעה בין-עירונית בתחנת החלפה שכזו? לעיתים יותר מפעם אחת? בנוסף, על אף שתקנות המיסוי קבעו מס של 10% בלבד על מכונית חשמלית (בשונה מהמס שעומד על 85% לשאר המכוניות המיובאות) מחיר המכונית לא היה נמוך ממכוניות מקבילות, בטר פלייס, השקיעה סכומי עתק בתחנות ההחלפה שהתחייבה לבנות במהירות והסתמכה על כך, שהנהגים יצטרפו למהפכה הירוקה וירצו לסייע להם בתיקון העולם. כפי שהודיע דירקטוריון החברה ביום ההכרזה על פשיטת הרגל- "זהו יום עצוב, מאמצינו לממש חזון אוניברסאלי אשר שאף לנתק את התלות באנרגיה המזהמת לא צלח".[4] אכן חזון אוניברסלי מלהיב, אך כזה אשר מנותק מהמציאות הישראלית המקומית.

קל להבין עד כמה החברה הייתה מבוססת בעיקר על חזון מנותק כשקוראים את סיפור הקמתה של החברה- כיצד נשיא מדינת ישראל דאז, שמעון פרס, איש החלומות הנצחי סייע למייסד שי אגסי וארגן לו פגישות עם מנכ"לי חברות המכוניות הגדולות בעולם כדי לקדם את הרעיון האוטופי על עולם שעובר כולו לשימוש ברכב חשמלי. אותו רעיון צמח בחממת הפורום למנהיגים צעירים בדאבוס בה השתתף אגסי ובה הוטל על הצעירים האתגר לחשוב על דרכים שיהפכו את העולם למקום טוב יותר עד 2030.[5] כיצד המטרה- הפיכתה של ישראל למובילה בתחום המכוניות החשמליות תוך שנים ספורות, הובילה את החברה ולא הצורך של הקהל הישראלי. גישה שמרנית יותר אשר מביטה במציאות נכוחה הייתה מבינה שהצורך העיקרי של הנהגים בישראל הוא עלות זולה יותר של מכוניות ודלק.

הפילוסוף קרל פופר הבחין בדומה בין ה'מהנדס החברתי' ל'מהנדס הקמעונאי' וצודד באחרון אשר יפעל ל"חיפוש הקלקלות החברתיות הגדולות והדוחקות ביותר ומלחמה בהן, ולא דווקא חיפוש אחר הטוב הסופי הגדול ביותר ומלחמה למענו".[6] פופר התייחס למדינאים ופוליטיקאים כמובן, אך הדברים נכונים אף ליזמים ומהנדסים אמיתיים.

בנוסף, בשביל יזמות מוצלחת, צריך גם יכולת מאוד חזקה של משמעת עצמית וניהול שמרני שבאה לצד הרעיון החדשני. זו הדרך היחידה להביא את הרעיון לידי ביצוע ולהיות רציני. אלמנטים שמרניים על כן הם חלק בלתי נפרד מהתהליך.

אין בדברים אלו בכדי להפחית מחשיבותה של החדשנות הישראלית. הנטייה הישראלית לאלתורים וחשיבה מחוץ לקופסא היא אכן אחד היתרונות היחסיים החשובים שלנו. ב"מדינת הסטארט אפ" מנתחים המחברים יפה את הסיבות לכך באתוס החלוציות הישראלית, באתגרים שזימנה לנו מדינה קטנה מוקפת אויבים וכן באופייה הבלתי פורמאלי של החברה הישראלית בה יש כבוד מועט להיררכיות כך שעובדים זוטרים סותרים ומתפרצים לדברי מנהליהם בלא חשש ואפילו בצבא הישראלי חיילים פשוטים יכולים להחליף את מפקדם בשעת הצורך (פיקוד מבוזר מוכוון משימה).

אך עם כל הכבוד לצדדים החיוביים של החוצפה הישראלית, סטארט-אפים ישראלים כושלים רבים ככל שיהיו לא היו מבססים את מעמדה כמעצמה בעולם הטכנולוגי. חשוב לחזור על המובן מאליו שלעיתים נשכח בצלצולי האקזיטים – אין לבלבל חוצפה, תעוזה והשטחת היררכיות עם מרדנות והשלכה לאל של היגיון בריא וניסיון מצטבר. בהכנות לקרב החייל עשוי להתווכח עם מפקדו, אך בשטח ירוץ אחריו בנאמנות. החברות שהצליחו לבסס את עצמם, שידעו איך להתנהל באופן אחראי עם הכסף המושקע בהם, להבין את הצורך של הקהל ולמכור לו מוצר ולא חזון, הן אלו שמושכות לכאן את המשקיעים הגדולים ואת החברות הטכנולוגיות המובילות ומרכזי הפיתוח שלהן.

נקודה נוספת וייחודית כנראה לחברה הישראלית היא ההיבט הקהילתי. החברה הישראלית המשפחתית והקהילתית מקלה בהרבה הן על היחסים הבלתי היררכיים אליהם התייחסתי קודם, והן על יצירת רשתות חברתיות אשר מסייעות להתפתחותן של יוזמות טכנולוגיות בארץ ובחו"ל. לפני כשנה למשל, החליטו מספר צעירים ירושלמים להקים קהילה טכנולוגית הממוקדת בתעשיית הבינה המלאכותית, הרעיון קרם עור וגידים במהירות מסחררת, ומפגש אחד הוביל לשני, כאשר בסופו של דבר הקהילה אשר מונה כיום כ-100 חברים מכל קצוות האוכלוסייה הירושלמית נפגשת בקביעות אחת לחודש לסדרת הרצאות בנושאים הקרובים לליבה, מקילה על חיבורים שונים בין חברות הפועלות בתחום למתכנתים ומהנדסים, מאפשרת זיהוי צרכים של מקומות העבודה ומהווה חממה קהילתית להעברת רעיונות וידע שימושי.

קהילות אלו מוקמות בישראל במהירות וביעילות וההיענות אליהן גבוהה. מספרים? גם בעמק הסיליקון בארה"ב הקהילה הישראלית הטכנולוגית משגשגת, חבריה תומכים אחד בשני, גם במובנים הכי בסיסיים של עזרה טכנית ופיזית במעבר וגם בהיבטים המקצועיים מספרים?. הגאווה הלאומית בהחלט משחקת כאן תפקיד משמעותי כאשר כמעט בכל סיפור על סטארט-אפ מתחיל ניתן לשמוע על אנשי קשר מנוסים אשר העניקו מהידע שלהם בהתנדבות, הציעו לבצע חיבורים, או סתם להעניק מקום במשרדים שלהם בחינם לחברה שהאמינו בה.

בהקשר זה מעניין לשים לב לכך שלא בכדי שם הספר רב המכר הוא start-up nation  ולא start-up state. ואכן על אף התרגום הלא מדויק של שם הספר ל"מדינת הסטארט-אפ", הביטוי שהפך שגור על הלשון – "אומת הסטארט אפ" – קרוב יותר לכוונת המחברים שראו ברשתות החברתיות בישראל בה כולם מכירים את כולם דרך המשפחה המורחבת או השכונה או הצבא, כאחד מהגורמים החשובים להצלחתה. אם נעמיק כיוון חשיבה זה, ניתן לומר כי המסגרת ההדוקה יחסית של האומה או הלאום הישראלי היא זו שמאפשרת את החיבורים החשובים הללו, ומקדמת את הרצון לפרוץ את גבולות הטכנולוגיה העולמית.


ליאת נטוביץ'-קושיצקי היא עיתונאית ועורכת גיליון זה של 'השילוח'.


[1] ראו:  World Economic Forum’s Global Competitiveness Report 2016-2017

https://itrade.gov.il/romania/?p=1100

[2] ראו: Start-Up Nation Central Report 2019, p. 6.  . זמין במרשתת.

[3] דן סינור ושאול זינגר, מדינת הסטארט-אפ, מאנגלית: יהודה בן-מוחה, תל אביב: מטר, תשע"א, עמ' 14.

[4] אתר מאקו (26.5.13)  https://www.mako.co.il/news-money/economy/Article-cd90888dcafde31004.htm

 [5] מדינת הסטארט-אפ, עמ' 22.

[6] קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה, ירושלים (תשס"ג), הוצאת שלם, עמ' 161

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *