עונת הברווזים

הפארסה של הבחירות החדשות היא תוצאה ישירה של מה שהוליד אותן

החורף האחרון היה כולו ברכה. מי שמחובר אל טבע הארץ הזו, אל בתותיה וחורשיה, מעיינותיה ואיזוניה האקולוגיים, לא יכול היה שלא לעקוב בהשתאות אחרי השפע הרטוב שבא ממעל. הנה לנו חורף אחד כמו שצריך, אמרו רבים, עם מים רבים גם בלי סערות גדולות, עם רצף של ימי גשם בלי הפוגות-קיץ ארוכות מדי כמו שהיו בשנים קודמות. ובמהלך כל עונת הגשמים העיניים הופנו רק לכמויות ולמפלסים, לנחלים השוצפים ולחיוכי החקלאים והסביבתנים.

רק מעטים, אם בכלל, חשבו על ההשלכות שעתידות לבוא מתוך חורף-הברכה הזה. באחד השבועות האחרונים של החורף יצאתי אל הטבע של הרי ירושלים ונדהמתי מאינספור העשבים והשיחים שהצטופפו להם בינות לסלעים, מנקדים את הירוק העז בכתמים של סגול, כחול, ורוד ואדום, ומציבים רף חדש של עושר בוטני לחבל ארץ שהכרתי היטב מעונות קודמות. אך שבועות אחדים אחר כך, כשהחלו האפרים להצהיב, נתגלה שכשם שהירוק היה ירוק מאוד כך גם הצהוב: קוצי האביב הכפילו את גובהם, תולדת השפע של החורף, עד שחסמו שבילי טיולים רבים והקשו על השיטוט בשדות. אלה גם הביאו להתפשטות הנרחבת של שרפות רבות בימי השרב הראשונים. לא רק חיפושיות ופרפרים התרבו, אלא גם כל חיית השדה – ובעקבותיהם הנחשים, שניעורו רבים ורעבים מתרדמת החורף, מטילים את ארסם ביותר אנשים משהכרנו בעונות קודמות. האביב, מסתבר, אינו שוכח את החורף שקדם לו.

כל זה, כמובן, לא היה אמור להפתיע איש; ובכל זאת הופתענו. כשספרנו את השנתות במדדי הכנרת, את האי המתכסה במים ואת ספיקת הירדן, לא חשבנו על הקוצים והשרפות, החרקים והנחשים.

גם כאשר מערכת בחירות שלמה הונעה על ידי השאלה 'רק ביבי' או 'רק לא ביבי', והנחנו שהקלפי יכולה להכריע תיקים או שהתיקים יכולים להכריע קלפי, נראה שלא נתנו את דעתנו על השלכות עומק ורוחב של פרשיות ראש הממשלה. כי הנה, הקלפי הכריעה לכאורה בעד נתניהו, ובכל זאת ההכרעה לא הבשילה לממשלה, וסיבת-העומק טמונה בסיטואציה שאליה נקלע ראש הממשלה – שהפכה אותו לבעל מרחב תמרון מוגבל מאוד. האם הפרשיות שבהן נחקר נתניהו חשובות ומלמדות על שחיתות? האם מערכות אכיפת החוק התנכלו לו ו'חיפשו' אותו? כל השאלות החשובות הללו הופכות משנִיות כאשר התוצאה שלהן היא חולשה של ראש הממשלה וקושי בהתנהלות הפוליטית. אם הוא נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אמר מי שאמר, הרי מדובר בברווז, ובשפה הפוליטית – ברווז צולע.

מעט אחרי פרסום שורות אלו, באמצע יולי, יעקוף נתניהו את בן-גוריון ויהיה לאיש שכיהן לאורך הזמן הרב ביותר כראש ממשלת ישראל. ההיסטוריה לא תשכח את הישגיו הגדולים בהעלאת ישראל אל 'ליגת האלופות' של מדינות המערב, ובהווה קשה לתאר מי שיוכל לקדם כמוהו את מעמדה הבינלאומי של ישראל ולשמור אותה מכניעה לתכתיבים זרים. היחסים יוצאי הדופן של נתניהו עם הנשיא האמריקני, והגישה חסרת התקדים של הממשל הנוכחי, מולידים יחד הזדמנות היסטורית שעלולה להיות מוחמצת אם יוחלף נתניהו בקרוב.

ובכל זאת, כמו ההשלכות הבלתי נראות של החורף המבורך, גם לכהונה אינסופית של ראש ממשלה שאין לו תחליף יש מחירים; וכך גם לכהונה של ראש ממשלה הרדוף על ידי תיקים אמיתיים או מדומיינים. חלק מהמחירים נגבים מאתנו כבר כעת, בדמות ההזנחה המצטברת של המדיניות הכלכלית, שפרי באושיה הוא הגירעון המאיים, כמו גם הרטוריקה הלא-ממלכתית של ראש הממשלה לנוכח מערכות אכיפת החוק; חלקם מן הסתם עוד ייגבו בעתיד.

מנהיגי הימין בכלל והליכוד בפרט שבויים בידיו של נתניהו, מסיבות טובות – אבל הנכס הופך מול עינינו לנטל. ומסתבר שהמציאות הפוליטית אינה יודעת ואקום: כאשר מורגשת ההתמהמהות מהצבת אלטרנטיבה לאיש בעל הנעליים הגדולות, מי שגורף את הקופה הוא דווקא אביגדור ליברמן, פוליטיקאי שמעטים מעריכים בזכות היותו היחיד שמעז לאתגר ולנער את המערכת.

אכן, ההיסטוריה עוד עשויה להפתיע, וייתכן שנתניהו יצלח את משבר התיקים ויישאר עמנו – כאריה ולא כברווז – לעוד עשור פוליטי רב הישגים. אבל ברוב המקרים ההיסטוריה אינה מפתיעה, ולמי שמבקשים להתנהל עמה בתבונה כדאי לחשוב על העתיד כפי שהוא נראה לעין.

תמונה ראשית: מתוך ויקישיתוף, by charles-j-sharp-cc-by-sa-4-0