29495

על לאומיות וסוציאליזם בצל הקורונה

 

משבר הקורונה אומנם הוכיח את חולשתו של הנרטיב העל-לאומי, אך גם לימד שהמדינות תלויות זו בזו. הוא אומנם הראה שבשעת חירום המדינה צריכה להתערב במשק, אך הוא גם לימד על חשיבותן של ההתייעלות והתחרותיות

 

אף שמשבר הקורונה עודנו בעיצומו, ניתן כבר עתה להצביע על שני נרטיבים, האחד מימין והשני משמאל, ההופכים למקובלים יותר ויותר על דעתם של רבים. הנרטיב הימני המתייחס להיבט הפוליטי-מדיני הוא נרטיב הלאומיות, ולפיו משבר הקורונה הוכיח כי בשעת חירום, כל אומה בראש ובראשונה דואגת לעצמה. סגירת הגבולות שהנהיגו רוב מדינות העולם, אם לא כולן, הינה לא רק מציאות מוחשית אלא מעשה סימבולי- טריקת דלת בפני החזון הקוסמופוליטי. זוהי שעתם של חסידי הלאומיות, לא של הגלובליסטים. מן העבר השני, הנרטיב המקובל בשמאל המתייחס להיבט הכלכלי הוא נרטיב הסוציאליזם. המגפה האחרונה, כך נטען, הוכיחה לא רק את אוזלת היד של השוק החופשי אלא את נחיצותם של שירותי בריאות ורווחה ציבוריים מוגדלים. זוהי העת להעצים את השירותיים המדינתיים, לא להפריטם, טוענים רבים בשמאל.

כל אחד מהנרטיבים הללו תופס היבט נכון ואמיתי של המציאות הייחודית שאנו שרויים בה. כך למשל, מדינות העולם אכן סגרו את גבולותיהן ולמשבר הנוכחי יש בהחלט היבטים לאומיים מובהקים. אין אלא לומר כי צודקים מי שטוענים כי משבר הקורונה חושף את חדלונו של פרויקט האיחוד האירופי. מעטים יחלקו על כך שאיטליה נזנחה לנפשה על ידי שכנותיה. באותו אופן, קשה למצוא קולות ברורים הקוראים כעת למדינה למשוך את ידיה לחלוטין, בין אם בשגרה אך במיוחד בחירום, משירותי הבריאות והרווחה. להפך, נראה כי שורר קונצנזוס שלפיו ישנה הצדקה להתערבות גדולה למדי של המדינה במשק בשעת חירום. גדולי הליברלים בישראל ובעולם הבינו את ההיגיון שניצב מאחורי הפגיעה הקשה בחירות הפרט. בשעות חירום, כולנו הופכים לסטייטיסטים בדרגות שונות.

אף כי יש מן האמת בנרטיבים שלעיל, שניהם חוטאים למציאות במידה רבה וחשוב לעמוד על קוצר ידם בבואנו לתפוס נכונה את המציאות. בכל הנוגע לנרטיב הלאומיות, משבר הקורונה מוכיח בצורה חד-משמעית כי מה שמתרחש בחצר האחורית של מדינה אחת הוא לעיתים בהחלט עניינן של מדינות אחרות. הנגיף, מיותר לציין, אינו מבחין בין לאומים, גזעים וגבולות. הוא קוטל את כולם בצורה שווה ללא יוצא מן הכלל. כשם שהנגיף אינו תחום לגבולותיה של מדינה אחת, כך גם הפגיעה הכלכלית איננה תחומה לגבולותיהן של מדינות מסוימות. העולם אמנם מחולק למדינות לאום, אך הכלכלה הינה גלובלית. כאשר המשק הסיני או האמריקני נפגעים, כולנו נפגעים. במישור הכלכלי במיוחד מתחוור כי כאשר "הניידים" – ביניהם בעלי הון, משקיעים ומעסיקים בינלאומיים – סופגים מפלה כלכלית, הראשונים להיפגע מכך הם "הנייחים", אלו התלויים לפרנסתם בהון שבחלקו הוא הון זר.

אך לא רק שאנו ניצבים בפני אויב על-לאומי, המאמץ לבלום את הנגיף ולמגרו הוא בינלאומי במהותו. ישראל סגרה אולי את גבולותיה בפני זרים, אך היא לא סגרה את גבולותיה בפני תוצרת זרה. אדרבה, ישראל שלחה נציגים לעשרות מדינות ומיהרה להצטייד בציוד רפואי מכל העולם. בתי החולים שלנו הם אולי תוצרת כחול-לבן, אך לא כך הדבר בנוגע לציוד המאבזר את אנשי הצוות ולתרופות הניתנות לחולים. זאת ועוד: המאמץ המדעי לפיתוח חיסון גם הוא מאמץ בינלאומי שבמהלכו מעבדות שונות מנהלות קשרים ענפים עם עמיתיהם מרחבי העולם. לבסוף, חשוב לעמוד על כך שבעוד שהאיחוד האירופי אכן נחשף במערומיו, ארגון הבריאות העולמי ביצע את עבודתו בצורה מוצלחת. קשה להעריך כמה איטית יותר הייתה תגובת העולם, האיטית גם כך, אלמלא הסוכנות הזו. ארגון הבריאות עולמי הכריז על מצב חירום עולמי ב-30 בינואר, חודש וחצי לפני שמדינות המערב נקטו צעדים משמעותיים לבלימת המגפה. האם מישהו מעלה על דעתו להחליש את הארגון לאור האירועים האחרונים?

בכל הנוגע לנרטיב הסוציאליסטי, חשוב להדגיש כי נגיף הקורונה לא הביא לסיומו עידן כלשהו של מדינת שומר הלילה. הווירוס עשה שמות בעולם שרובו ככולו הוא סוציאל דמוקרטי ברמות משתנות. מדינות אירופה ובראשן איטליה וספרד הן מדינות עתירות רגולציה, בעלות מגזר ציבורי מנופח ומערכות רפואה ציבוריות מושקעות שהתגלו במערומיהן. למעשה, לא משנה כיצד נמדוד את מידת ההתערבות של מדינות המערב במשק (בין אם מדובר בגודל המגזר הציבורי, שיעור החוב הלאומי, כמות התקנות או נטל המס) הממצאים יהיו חד- משמעיים: אף לא מדינה אחת אימצה אל ליבה את התיאוריה הכלכלית והפילוסופיה המדינית של מילטון פרידמן ופרידריך האייק. הסדר הבינלאומי הוא סדר סוציאל-דמוקרטי.

מדינת ישראל אכן צריכה להבטיח את קיומה של מערכת רפואה חזקה, יציבה והולמת. אך כדי שתוכל לעשות זאת עליה להבטיח לפני כן את קיומו של משק איתן. רפואה עולה כסף; וכסף, כמה חבל, אינו צומח על העצים. בדומה לשירותי ביטחון טובים, שירותי רפואה נתמכים על ידי הון פנוי. והמנגנון היחיד הקיים ליצירת הון הוא מנגנון משק חופשי. במילים אחרות, יהיה לנו קל יותר לחזק את מערכת הרפואה הציבורית אם נצליח להתגבר על הכניעה הכלכלית לקבוצות לחץ הנפוצה כל כך במדינתנו, ואם נימנע מהוצאת כספים ציבוריים על פרויקטים שאינם חיוניים כגון תאגיד שידור ציבורי או תמיכה במוסדות תרבות.

הלקח שעלינו להפיק אפוא שונה לחלוטין מהלקח הסוציאליסטי ועיקרו: קידומן של רפורמות חשובות שיגדילו את הצמיחה הכלכלית. משבר הקורונה גבה מאיתנו מחיר יקר, אך הוא גם הניח לפתחנו הזדמנות לחולל שינויים חשובים, ביניהם ההזדמנות להתייעלות רבתי במגזר הציבורי, כמו ההתייעלות הספונטנית המתחוללת לנגד עינינו ברגעים אלה ממש במגזר הפרטי.

על פניו, נראה שאין הרבה מן המשותף בין הנרטיב הימני לנרטיב השמאלני. ואולם מבט נוסף מגלה שבאופן פרדוקסלי, שני הנרטיבים הללו מבטאים סנטימנטים משותפים, וכי לא אחת הנטייה הלאומית צועדת יד ביד עם הנטייה הסוציאליסטית. זהו למעשה המקרה של השמרנות הלאומית, הנבדלת מן השמרנות הליברלית, ואשר מועלית על נס בידי הנשיא האמריקני. דונלד טראמפ איננו סוציאליסט, אך הוא נקט פרוטקציוניזם כלכלי כחלק ממדיניות של מלחמת סחר נגד סין. מדיניות זו מתגלה עתה כבעייתית במיוחד בשעה שארצות הברית חווה מחסור חמור בציוד ובטכנולוגיה רפואית. הייצוא הסיני, במקום לעשות דרכו לאמריקה, עושה דרכו למדינות אחרות.

המדיניות הפרוטקציוניסטית של טראמפ הייתה חלק בלתי נפרד מהתפיסה הלאומית שקידם, שתמציתה בסיסמה "אמריקה תחילה". גם מדיניות זו מתגלה עתה כבעייתית למדי. משבר הקורונה היה שעת כושר לטראמפ להפגין מנהיגות בינלאומית ולהשיב את אמריקה לעמדתה כמובילת העולם, בטח כאשר המגפה הגיחה משורותיה של יריבתה הגדולה סין. ואולם טראמפ, במקום להוביל מאמץ בינלאומי לעצירת התפשטות הנגיף, ממשיך לדבוק במדיניות של לאומיות צרה. כפי שציינה לאחרונה קורי שאק (Schake) ממכון החשיבה השמרני AEI, טראמפ לא מגלה שום עניין בנעשה במדינות אחרות, לא מציע סיוע אמריקני לחברות החסרות את האמצעים והידע להתמודד עם המגפה, ונמנע מלהפעיל את כוח משקלה של ארצות הברית להבטחת תנועה חופשית של סחורות ושירותים רפואיים בין מדינות. במקום להבטיח את הסדר הליברלי, טראמפ ממסד למעשה סדר עולמי מרקנטיליסטי, דהיינו סדר עולמי המקדם מאבק כלכלי-לאומי על פני שיתוף פעולה כלכלי. חשוב להזכיר כי ארצות הברית של אמריקה מזוהה היסטורית לא רק עם שווקים חופשיים, אלא גם עם ארגונים בינלאומיים כגון נאט"ו, הבנק העולמי וארגון הבריאות העולמי.

לאחר שנים של מתקפות חריפות מימין ומשמאל על הסדר הליברלי שידע המערב מאז תום מלחמת העולם השנייה, ייתכן שמשבר הקורונה ישיב לתחייה את הנרטיב של השמרנות הליברלית שעמה זוהו רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר. זהו נרטיב המעלה על נס אינטרס לאומי לצד גופים בינלאומיים חזקים מצד אחד, ושווקים חופשיים לצד מערכות רווחה מצומצמות אך איתנות מצד שני.

עוד ב'השילוח'

נאמנות כערך מוביל
ישראל זקוקה למועצה חוקתית
דרושה מסורת

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

שאלה לוֹהטה
אליעזר בן-יהודה
קרא עוד
קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

בזכות אישה אחת
פרופ' מרגלית שילה
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *