עקבותיו של הדוב הרוסי

הנוכחות הרוסית המתגברת במזרח התיכון משנה את המפה האסטרטגית. האם ישראל נערכת?

מעטים בציבור הישראלי מכירים את הביטוי מב"מ: המערכה שבין המלחמות. זהו שם הקוד הצה"לי למלחמה העיקשת המתנהלת ביננו לבין אויבינו יום יום שעה שעה, גם בימים שרגילים לכנות ימי שלום. לעתים מגיעה לעיתון ידיעה על איזו הפצצה עלומה מעבר לגבול, ובה מעט פרטים "מפי מקורות זרים", אך רוב המב"מ נסתר מעיני הציבור. אף על פי כן מדובר בלחימה לכל דבר: המערכה כוללת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, פקודות מבצע, ותכופות אף לוחמים המסכנים את חייהם בשטח האויב. זוהי מערכה קשה המעסיקה את צה"ל ואת קברניטי מדינת ישראל במשרה מלאה.

מטרתה העיקרית של המב"מ היא להקל על צה"ל בעת מלחמה קונבנציונלית, או פשוט להרחיק אותה: לבנות הגנה לנוכח התחמשות האויב ואף לפגוע באופן ישיר בבניין-הכוח שלו. מקובל לומר שהיא מתמקדת כיום במניעת העברות אמל"ח אסטרטגי, בטיפול פרטני באישים בעייתיים, ובאיום האיראני. אלו פעולות שצריכות להיעשות בחתימה נמוכה, מפני ששום מנהיג ישראלי אינו רוצה להיות זה שיפתח במלחמה ישירה בלי שיוכל להציג סיבה מספקת לכך.

הטיפול במנהרות התקיפה בגבול רצועת עזה – או ליתר דיוק מחדל ההתעלמות מהן לפני צוק איתן – הוא דוגמה טובה לסוג האיומים שהמערכה שבין המלחמות אמורה לטפל בהם, כאשר היא מבוצעת כיאות. צה"ל ידע על קיומן של מנהרות חוצות-גדר זמן רב לפני המבצע, אך הבעיה לא נתפסה כדרמטית, כשוברת שוויון. המנהרות אינן האיום היחיד על ישראל, ולאו דוקא החמור שבהם, ושלל האיומים הידועים לגופי המודיעין מטופלים בהתאם לחומרתם. הטיפול, בהתאם לאותו תעדוף, הוא לבה של המערכה שבין המלחמות.

המערכת האזורית והאיומים שהיא טומנת בחובה משתנים בתזזיתיות. במובנים רבים מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל השתפר בהתמדה בשנים האחרונות. צבא סוריה, שהיווה במשך שנות דור את האיום הפוטנציאלי הגדול ביותר, נשחק עד דק ונראה כי השרידים היגעים שנותרו ממנו אינם מהווים איום משמעותי על מדינת ישראל. גם לוחמי חיזבאללה מקיזים את דמם כבר ארבע שנים במלחמה באסלאם הסוני בסוריה. היחסים עם מצרים מתהדקים והולכים מאז כינונו של משטר א-סיסי. כל השינויים הללו ועוד רבים אחרים מצריכים כמובן עדכון תמידי של המערכה שבין המלחמות וגמישות רבה בהפעלת הכוח. עתידה של המערכה הזו וצורת גיבושה תלויים במידה רבה גם בשיתופי פעולה בינלאומיים, מודיעיניים וצבאיים, וביתרון הטכנולוגי המובנה שלנו על פני שכנינו הערבים.

בחודשים האחרונים נפל דבר, כמעט בלי ששמנו לב. אגב אותה מערכה בלתי נגמרת בסוריה, ואגב המתח שבין ארצות הברית לרוסיה שהתנקז והתעצם סביב הסוגיה הסורית, מציב פוטין בסוריה כוחות צבא גדולים ורבי עוצמה. הסבירות לעימות ישיר בין כוחות רוסיים לצה"ל נמוכה כרגע, אך הנוכחות של הדוב הרוסי ומערכות האיכון והנשק המתקדמות שלו במרחבים שבהם צה"ל רגיל ליהנות מחופש פעולה כמעט מוחלט מהווה שינוי דרמטי במערך האסטרטגי. המערכות המתקדמות שהרוסים מציבים באזורנו, ובייחוד הצבת סוללות טילי קרקע-אוויר המתקדמות בעיר הנמל טרטוס, 120 ק"מ מצפון לביירות וכ-200 ק"מ ממצפון לגבולנו הצפוני, מגבילות מאוד את החופש האווירי של מדינת ישראל.

ובינתיים, אויבינו מצפון ממשיכים להתחמש כבר זמן רב כנגדנו ומתכוננים למערכה הבאה. חיזבאללה אמנם אינו מחזיק כוחות מתמרנים, וככל הנראה אינו שואף לכיבוש שטחים נרחבים במדינת ישראל, אך כוח האש שלו הוא כנראה הגדול ביותר הקיים באזורנו; בהיקפו, ובעיקר באיכותו הטכנולוגית ובדיוקו, הוא גדול בכמה סדרי גודל ממה שהורגלנו לו בזירה העזתית. אף אחד בישראל איננו מעוניין במלחמה, שללא ספק תהיה כואבת ואכזרית משידענו בעבר. לשם מניעתה, ולשם הבטחת ניצחון מהיר בה, מכוונת אותה מערכה בין המלחמות שפתחנו בה את דברינו.

החופש האווירי הוא גולת הכותרת של אותה מערכה שבין המלחמות. עם הצבת כף הרגל הרוסית קרוב כל כך, החופש הזה נפגע קשות, ועמו היעילות של אותה אסטרטגיה שנועדה למנוע את המלחמה הבאה או לדחותה. עם בחירתו של נשיא אמריקני חדש, שמידת אהדתו לישראל עדיין לוטה בערפל, אך קשריו הטובים עם נשיא רוסיה הם שם דבר, העניינים רק נעשים סבוכים יותר ויותר.

אין ספק, סוגיית המענה לאיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל היא סוגיה שקשה מאוד לדרוש את העלאתה לשולחן הדיונים הציבורי. מטבע הדברים, פרטי מידע רבים הם חסויים ומסווגים ואין לציבור הרחב יכולת לאתגר את החלטות הממשלה ולהציב בפניה דרישות ריאליות. הדרישה שעלתה לאחרונה בקרב שרים בממשלה לקבל לידיהם מידע מודיעיני מדויק יותר, גם אם נבעה ממניעים פוליטיים, הייתה מוצדקת, אך התמסמסה במהירות. יש למצוא את הדרך לדרוש ממקבלי החלטות שלא ליפול לאותה מנהרה פעמיים. השינויים האזוריים הדרמטיים של החודשים האחרונים מחייבים אותם לגמישות מחשבתית ולהחלטות קשות. על הציבור למצוא את הדרך לדחוק במנהיגיו שיעסקו במכלול הסכנות העומדות בפתחנו, גם אלו הזוכות לחשיפה תקשורתית נמוכה יותר. הערנות הזו היא חלק ממה שנדרש מאתנו כמי שנושאים באחריות לעתידה של ישראל.

קרדיט תמונה ראשית:bigstock