פיתוי הפוליטיקה האינפנטילית

מיתוג הנערה גרטה תונברג כקול חשוב ורענן מיוסד על השקפה אוטופית הרואה באדם ילד טוב שהחברה השחיתה. סוגיית האקלים מחייבת בחינה מפוכחת יותר

באחד מפרקי הסדרה האלמותית 'משפחת סימפסון', רלף וויגם, הילד הלא יוצלח של קצין המשטרה השלומיאל, הופך מועמד לנשיאות ארצות הברית. מה שמתחיל כהצבעת מחאה הומוריסטית צובר תאוצה במהירות עד שרלף בן ה-8 נעשה מועמד הקונצנזוס של שתי המפלגות גדולות. ליסה, המייצגת בסדרה בקביעות את השכל הישר, מנסה ללא הועיל לצעוק שמועמדותו מייצגת רדידות, עדריות ואבסורד. לקראת סוף הפרק ליסה מתעמתת עם רלף בארבע עיניים על מועמדותו, אך מקבלת תשובה מפתיעה: רלף רוצה לרוץ כדי לעודד דו-שיח בין קבוצות מסוכסכות, על מנת שיפסיקו לעשות 'פיו-פיו' עם רובים, כך לדבריו. המשפט הזה, המסתכל על הוויכוחים בעולם האמיתי בתום ילדותי, ומגלם את האמונה שאם רק נדבר כל סכסוך ייפתר, מפיס את דעתה של הדמות הנבונה ביותר בסדרה, והיא נותנת לטיפש הקטן את ברכת הדרך.

סצנה זו עלתה במוחי שוב שוב בחודשים האחרונים, עם עלייתה לתודעה הציבורית של גרטה תונברג בת ה-16. הילדה השבדית אשר "שבתה" מלימודיה בתיכון כדי להפגין נגד מדיניות האקלים הגלובלית הפכה תוך זמן קצר לכוכב עולמי במעגלי הסביבתיות. בתוך פחות משנה כבר היו באמתחתה עשרות הופעות בכלי תקשורת פופולריים, שלל פרסים, נאומים בעצרת הכללית של האו"ם ובtedX, ותואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת מונס בבלגיה.

אך היו גם מי שהתייחסו לקידום המופלג של הנערה בפליאה, בבוז ואף בקורטוב של זעם. לדידם, גרטה הקטנה אינה מחדשת דבר ואף להפך: דקלומיה מלאי קלישאות וחסרי דקויות, היא מגזימה בחשיבותם של מודלים מסוימים, מתעלמת משלל נתונים ומשרה תחושת פניקה והיסטריה ללא כל הצדקה. ככלל, הם אמרו, אקלים הוא דבר מורכב ומדיניות ציבורית היא דבר מורכב עוד יותר, ואין סיבה לתת לילדה בת 16 מקום על הבמה של הגדולים.

גדור, לא גדור

בספרו 'עימות בין השקפות' טוען תומאס סואל שרוב חילוקי הדעות הפוליטיים נובעים בבסיסם מהבנות שונות לנפש האדם. יש הרואים את האדם כיצור מורכב הנולד עם מטען של רגשות ואינטואיציות טבעיות שאינו ניתן למחיקה, ודאי לא בנקל. האדם נולד עם נטייה מסוימת לאנוכיות, כי אחרת לא היה שורד; האדם הסביר יחוש בעקבות צונאמי קטלני בצד השני של העולם צער פחות מזה שתעורר בו תאונת דרכים שבה נפצע חברו הטוב, ויעדיף ברוב המקרים את רווחתם הכלכלית של ילדיו על פני פרנסת שכנו לרחוב. האדם הסביר עלול לחוש דחף לאלימות גם אם לא חונך לכך כלל, וכדי לרסנו נדרשים לעיתים תמריצים חיצוניים, כגון איום בכליאה או בחרם חברתי. סואל מכנה זאת "השקפה גדורה" על נפש האדם, כי היא רואה את פוטנציאל השינוי של האדם כמוגבל. 

משקיפים "גדורים" רואים בחופש המוחלט סיוט למין האנושי: לדידם, ללא מסורות והרגלים, ללא מוסדות ונורמות אשר ינחו את התנהגותנו, עלולה החברה להידרדר ל'מלחמת הכול בכול' כגון זו שתיאר בקדרות תומאס הובּס: מצב ללא אמון בסיסי בין בני האדם, שבו אלימות החזק למטרות רווח והנאה היא הכלל, ואילו שיתוף פעולה וולונטרי הוא היוצא מן הכלל. משקיפים אלה מסתכלים בחשש על מדינות הנקרעות לגזרים במלחמות אזרחים וכאלו שהאלימות בהן פושה, בידיעה שהדבר יכול לקרות לכל מדינה.

מסיבות אלו בדיוק מלאים הגדורים יראת כבוד כלפי המוסדות שפיתחה החברה שלהם לאורך הדורות. מוסדות אלה, לדידם, הם פרי ניסוי וטעייה של מאות ואלפי שנים שבהן למדנו איך להפיק את המיטב מעצמנו למרות מגבלותינו, ואיך לתעל את התכונות השליליות של האדם לטובה, או לפחות למתן אותן כדי לאפשר את ניהולן.

לעומתם, יש הרואים את האדם כיצור שלנפשו פוטנציאל אינסופי לטוב. כל אדם יכול וצריך להיות נאור, ואם רק יחונך בצורה המתאימה מגיל צעיר, אין סיבה שיפגין אנוכיות, אלימות, עצלנות או כל תכונה שלילית אחרת. קבוצה זו רואה את נפש האדם דרך השקפה "לא גדורה": אין כמעט מגבלה על מה שהמין האנושי יוכל להשיג ועל מה שהוא יוכל להפוך לו.

איך מתמודדים מחזיקי ההשקפה הלא-גדורה עם ההיסטוריה האנושית העקובה מדם? איך הם מסבירים את העוני הנורא ששרר כל עוד האנוכיות דוכאה ביד רמה, ואת העושר שנוצר לאחר שהחל הקפיטליזם המושמץ לווסת את האינטרס האישי לתועלת הכלל? ובכן, הפתרון פשוט: תכונות אלו, מסביר המשקיף הלא-גדור, אינן אינהרנטיות לטבע האדם, אלא הן תולדה של החינוך הקלוקל שקיבלנו ושל המוסדות החברתיים המושחתים והמשחיתים. האדם עצמו הוא מעין טאבולה ראסה, לוח חלק, שעליו יכולה הסביבה לכתוב את מה שתרצה. אם רק נציב את האנשים הנכונים בראש הפירמידה ונפקיד בידם את חינוך הדור הצעיר, נהיה כפסע מחברת מופת.

מסיבה זו רוחשים הלא-גדורים משטמה כלפי המסורות והנורמות של החברה שלהם עצמם. לדידם, הניסיון לנתב את התכונות השליליות של האדם ולמתנן הוא כניעה: הוא ויתור על האפשרות להכחידן. מוסדות אלה תלויים אפוא כאבני ריחיים על צווארה של החברה ונועלים בפניה את שעריו של גן עדן עלי אדמות. יש לבחון מוסדות ומוסכמות אלה בעין ביקורתית במיוחד, ולא להסס להשליכם לפח האשפה אם יסתבר שאינם מתיישבים עם חזון אחרית האדם.

חסרונות נעשים לו כיתרונות

"האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים": מימרה ידועה זו של ז'אן ז'אק רוסו היא תמצית ההשקפה הלא-גדורה. הרך הנולד הוא פוטנציאל טהור, לוח חלק עליו ניתן לשרטט עתיד טוב יותר. ככל שהוא מתבגר מעמיסה עליו החברה עוד אחריות: דורשת ממנו להתנהג בצורה 'נאותה', ללמוד היטב בבית הספר, לרכוש מקצוע לחיים, להתחתן ולהקים משפחה, להיות חבר קהילה טוב והרשימה רק נמשכת. מוטב היה למבוגרים לו  נתנו לילד להיות ילד, לו ניצלו את הראייה הרעננה והמשוחררת של הילדים כדי להעריך מחדש את חייהם שלהם; לו רק היו מקשיבים לילד בן שמונה, חסר כל ידע, ניסיון או אינטליגנציה בסיסית, האומר שאם נדבר זה עם זה לא יהיו מלחמות.

אותו אינסטינקט שגרם לליסה הנבונה לקבל את עצתו של רלף רפה השכל רק בגלל היותו בעל תפיסה חפה מניסיון חיים "משחית" הוא אשר גרם למיליוני אנשים להקשיב לגרטה תונברג. עצם היותה צעירה המדברת אל מבוגרים מהווה יתרון עצום. חוסר המומחיות שלה במדעי כדור הארץ, בכלכלת סביבה ובמדיניות ציבורית הוא יתרון, לא חיסרון. ראיית-העולם הפשטנית שלה היא ראייה טהורה שלא זוהמה על ידי מוסדות הידע, הפוליטיקה והמדיניות שהחברה עמלה על הקמתם במשך אלפי שנים.

מבחינת המשקיף הגדור, זהו אבסורד. יש סיבה לכך שאיננו מוסרים בידי ילדים את הזכות לקבוע את גורלם של מיליוני נפשות ועשרות טריליוני דולרים: לרוב אין להם הכלים והידע להבין את כל ההשלכות של המעשים וההחלטות שלהם. המוסדות וההסדרים הפוליטיים שהקמנו לאורך השנים נועדו להבטיח שההחלטות שיתקבלו, גם אם הן רחוקות מאופטימליות, יבואו אחרי היוועצות נרחבת עם אנשים בעלי ידע וניסיון נרחב. את הדיונים המדעיים אנו משתדלים לנהל בז'ורנלים מקצועיים או לפחות בבלוגים ייעודיים, ולא על בסיס מידע חלקי של תלמידי תיכון. החברה שלנו, מציינים הגדורים, לא נותנת לילדות בנות 16 לנהל מדיניות מסיבה פשוטה: ידע וניסיון הם דברים חשובים, ומצאנו דרכים טובות יותר לעשות את זה.

המלך הוא בלתי מנוסה

האם יש הכרעה מדעית בין ההשקפה הגדורה לזאת שאינה? על פניו, התשובה היא כן. מחקרים רבים מצביעים על בסיס גנטי להתנהגויות אנטי-חברתיות כגון גניבה ואלימות. לגנטיקה יש השפעה ניכרת גם על אינטליגנציה ועל נטיות התנהגותיות: מחקרים על תאומים שהופרדו בלידתם גילו מתאם גבוה להפליא באופי הילדים, ותחום האבולוציה ההתנהגותית משאיר מעט מקום לספק לגבי האינהרנטיות של תכונות מסוימות. הפסיכולוג ומדען המוח סטיבן פינקר כתב ספר עטור פרסים שנועד להוכיח נקודה זו בדיוק: 'הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של האדם בימינו'. אין זה אומר שאין השפעה חברתית ניכרת על האדם, או שהדנ"א מכתיב לנו מסלול קבוע. המחקר מסתעף ככל שעובר הזמן: יחסי גומלין חדשים בין תורשה לסביבה מתגלים חדשים לבקרים; וברור שהגנטיקה מאפשרת טווח של תוצאות ולא חורצת עתיד יחיד. התמונה מורכבת, אך ההשפעה של מרכיב גנטי משמעותי כלשהו על טבע האדם, לטוב וגם לרע, הוכחה ככל שניתן להוכיח משהו במדעי החיים.

מכל בחינה מחקרית ואמפירית, תיאוריית "האדם הנולד חופשי" של רוסו או "הפרא האציל" שהושחת בידי החברה כבר זכו להלוויה מכובדת לפני עשורים, אך הפרכה מוחלטת אינה אפשרית בתחומים כה מורכבים: כל עוד ירצה אדם להאמין, הוא תמיד ימצא תירוץ להתחמק ממצבור העדויות שלפניו. במחוזותינו, יעיד על כך קיומו של גרעין המאמינים שכישלון אוסלו מונח לפתחה של ישראל גם לאחר שנחשף שערפאת בעצמו אמר שאינו מתכוון לכבד את ההסכם. אמונות 'מדעיות' שלנו לגבי טיבו האמפירי של העולם קשורות, לעיתים קרובות ממה שהיינו רוצים להודות, לדעתנו על אודות "העולם הרצוי".

הכמיהה של רבים לפתרון פשוט מובנת. המחשבה ש"המבוגרים", "המושחתים" או "הממסד" סיבכו אותנו שלא לצורך מפתה מאוד. מפתה גם האמונה שאם רק נקשיב להטפותיה של בת 16 בנושא הנמצא בליבת הדיון הציבורי כבר עשורים ייחשף לעינינו הפתרון הנכון ביותר. האמונה הלא-גדורה בטבע האדם היא דתית יותר ממה שהיא מדעית. לכותב שורות אלו אין דבר נגד דת, ולמען האמת היא אף קרובה לליבו, אך מכאן ועד הכתבת מדיניות ציבורית לפי אמונות הלב, המרחק גדול.

אין זה המקום לדיונים במתודולוגיות מדעי אקלים, להשוואת תחזיות עבר לתוצאות הווה, או למבוא בכלכלת סביבה; גם אין זה המקום לדון במורכבות המוסרית והפוליטית שבקריאתה של שבדית צעירה ועשירה לעצירת הפיתוח במדינות שבהן לרוב האנשים עדיין אין מכונת כביסה. די אם נאמר שגרטה מייצגת באופן מלא את כל הסיבות שבגינן ה"גדורים" חושבים שהכנסַת בני טיפש-עשרה לדיוני מדיניות היא רעיון גרוע במיוחד: הידע שלה על הנושא מעוות, זווית הראייה שלה צרה מאוד (בנושא הגלובלי ביותר שקיים) והניתוח שלה פשטני להחריד.

מיתוג הבורות כ"זווית ראייה מרעננת" הוא תופעה בעלת שורשים עמוקים, שסביר שלא תיעלם בקרוב או בכלל. הייצוג שלה בתרבות הפופולרית, אם בדמותו של רלף מ'משפחת סימפסון' ואם בדמותה של גרטה תונברג, מייצג את הרצונות העמוקים ביותר של מיליוני אנשים. המדע יכול להמשיך להטיל את כל כובד משקלו לכאן או לכאן בסוגיית טבע האדם – תמיד ייוותרו מאמינים בצד השני. האטרקטיביות של האמונה באדם הטוב ביסודו, שעל כתפיו ניתן לכונן גן עדן עלי אדמות, מוסיפה לסחוף מיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם, גם לאחר הניצחון החד-משמעי של הפרגמטיזם על האוטופיזם, ואף לאחר הדלות והאלימות שהביאו הניסיונות להנדסת נפש האדם והחברה ברוסיה, בסין ובאמריקה הלטינית. ההשקפה הלא-גדורה תישאר רווחת, ועלינו להמשיך לצעוק כאשר אנו רואים מלך עירום, יום אחרי יום.

לחילופין, אפשר לתת לבנות 16 לקבוע מדיניות פיתוח, ולבני 8 לנהל משא ומתן. הבחירה בידינו.

תמונה ראשית: UNclimatechange flickr, cc 2.0

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *