קולוניאליזם התיישבותי

קולוניאליזם התיישבותי

תאוריה אקדמית כנשק אידאולוגי

אדם קירש

מאנגלית: אביעד שטיר

לוין, תשפ"ה | 135 עמ'

שתי מחשבות קפצו יחד בראשי עם סיום הקריאה ב'קולוניאליזם התיישבותי'. הראשונה מטרידה. הברברים כבר אינם רק בשער, אלא הם מחופרים עמוק במרחבים שזוהו בעבר כ"מקדשי התבונה". השנייה מטרידה לא פחות. כמה חסרים קולות של אנשים ישרים, מפוכחים, מלומדים ומעל הכול אמיצים מסוגו של מחבר הספר אדם קירש.

הספר הוא בחירה מצוינת של הוצאת לוין. הוא מהווה תרומה חשובה מאין כמותה לשיח האקדמי והציבורי כאחד שכן, כדברי המחבר, "אי אפשר להבין את הפוליטיקה הפרוגרסיבית כיום בלי להבין את רעיון הקולוניאליזם ההתיישבותי ואת השקפת העולם הנגזרת ממנו" (עמ' 15). מן הזווית האקדמית גרידא, מדובר במהלומה רצינית בפרצופה של תאוריית הקולוניאליזם ההתיישבותי. אין מדובר בנוק-אאוט, כמובן (בדומה למרקסיזם, אידאולוגיות סלפניות דומות יותר לזומבים: כמעט אי-אפשר להורגן סופית). אך נראה שכל אדם רציני בתחום יהיה מוכרח להתייחס לספר קצר זה העשיר בתובנות כרימון. מבחינה ציבורית, הספר מספק נקודת אחיזה למגיניה של מדינת ישראל: אילן מכובד להיתלות בו בקרבות הרחוב של דעת הקהל.

תאוריית הקולוניאליזם ההתיישבותי גורסת כי חברות מערביות שונות, ביניהן ארה"ב ואוסטרליה, אינן לגיטימיות מעצם מהותן, שכן הן נוצרו בניגוד לרצונם של האנשים שחיו על אדמותיהן קודם לכן. לישראל מקום מרכזי בתאוריה זו, שכן היא מקרה ייחודי שבו דה-קולוניזציה מלאה, כלומר ביעור גמור של ה"כובש-המתיישב", אינה רק חלום אוטופי אלא מציאות אפשרית. לא נוכל להקיף כאן את התאוריה, וגם לא את כל טיעוני-הנגד שקירש מעלה נגדה. אאיר כמה נקודות שלטעמי מכריעות בהתייחסות הכוללת שלנו לנושא.

הרדיקליזם הצרוף של המחזיקים בתאוריה. אנו עדים כאן לשילוב מבהיל בין תאוריה ביקורתית לבין תמיכה בהחרבת מדינתם היחידה של היהודים על כל המשתמע מכך. אלימות נתפסת לא רק כמוצדקת אלא כנאצלת וקוסמת. קירש מצביע היטב על כך ש"תחת דגלה של הדה-קולוניזציה… פנטזיות לאומניות רצחניות יכולות לזכות בהכשר פרוגרסיבי" (עמ' 78). אני משאיר לקורא לדמיין מה הייתה תגובת הרשויות לתאוריה ביקורתית ימנית המעודדת אלימות קיצונית בצורה כזאת.

המאפיינים התאולוגיים והמשיחיים של התאוריה. "הטקסטים שמפיקים חוקרי הקולוניאליזם ההתיישבותי", כותב קירש, "טבועים בחותמה של השפה הדתית, שפת החטא והגאולה, אפילו כשהכותבים עצמם אינם לגמרי מודעים לכך" (עמ' 77). אנו עדים לנצרות נטולת אלוהים שבה החטא הקדמון הוא ההתיישבות, חטא שאין לו כפרה כל עוד התרבות ה'מיישבת' עומדת על תילה. תאולוגיה זו מלווה באוטופיה מופרכת בדמות דה-קולוניזציה גלובלית. מדובר במקרה מובהק של קנאות חילונית המנסה להביא גאולה מדומיינת מן הרוע המגולם בתאבונם הטורפני של מתיישבים אירופים, ובפרט מתיישבים יהודים בארץ ישראל.

הפוליטיזציה חסרת התקנה של האקדמיה. הגידול המפלצתי הזה לא צמח במרתפי הבירה של וינה אלא בלב ליבה של האקדמיה במערב. כפי שמציין קירש, מדובר במיזם אקדמי מעיקרו, אלא ש"רעיונות שנבטו בחממות אקדמיות אזוטריות עשויים להצמיח שלוחות המתפשטות למרחקים" (עמ' 73–74). מדובר אפוא בתיבת תהודה של אקדמאים המקצינה את עצמה מעצמה. המטרה, כותב קירש, "איננה לשנות מדיניות ציבורית כזו או אחרת, אלא לטפח התנכרות כרונית, תחושה כי הסדר החברתי צריך לעבור מן העולם" (עמ' 42).

חוסר התוחלת שבדיון אינטלקטואלי עם אותה כת קנאית. קירש עומד יפה על המאפיינים של הציונות השמים ללעג כל ניסיון למסגרה כתנועה קולוניאליסטית. מעצם היות היהודים אוכלוסייה ילידית בארץ ישראל, דרך חוסר העניין שלהם בניצול כלכלי של הארץ ואוכלוסייתה הערבית, וכלה בהתעקשותם על עבודה עברית במושבות. אדרבה, וכפי שהוא מציין בבהירות, הציונות היא אב טיפוס לדה-קולוניזציה. העם היהודי שב לארצו לאחר שהוגלה על ידי כוח אימפריאלי. אך מה הטעם לנסות לשכנע? האם ניתן לשכנע מרקסיסטים אדוקים בדבר טבעו המוסרי של הקפיטליזם?

הספר נועד כמובן לאוזני היושבים על הגדר, ולא לקבוצת הקנאים. אך הנקודה שחשוב לי להעביר היא שהמאבק נגד מי שמשווים את הציונות לנאציזם תוך שימוש בנפנופי ידיים "ביקורתיים", נגד מי שבאמת ובתמים מאמינים ששחרורה של פלסטין הוא המפתח לחיסול אי-הצדק העולם, ונגד מי שקוראים להשמדתם של היהודים על ידי החרבת מדינת ישראל, לא יוכרע על ידי מי שבידיו הטיעונים הטובים ביותר.

הנקודה החמישית והאחרונה היא כישלון הליברליזם. מה יש בתפיסת העולם הזאת שמוליד נחישות ואומץ מול פשיזם ימני אך רפיסות וכניעות מול רדיקליזם שמאלני? קירש עצמו מודע לנקודה הזו, בהזכירו כי בעבר התקשו אנשי שמאל למתוח ביקורת על הקומוניזם (עמ' 118), אך אינו מפתח אותה מעבר להערת אגב.

קירש שייך למסורת מפוארת של אנשים אמיצים כגון ג'ורג' אורוול, רוברט קונקווסט, לשק קולקובסקי וסידני הוק שיצאו נגד אידאולוגיות שוטפות מוח ושטופות שנאה. ספרו מומלץ לכל סטודנט ואדם משכיל.