29824

קריסת הביטחון התזונתי המתוכנן

 

המדפים הריקים מביצים וחמאה הוכיחו כי תכנון מרכזי איננו מסוגל להגן עלינו מפני מחסור במזון בעת מלחמה או מגפה. לקחים ליום שאחרי

 

"האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב", מכריז שיר הילדים הנודע בתארו את מוצרי הצריכה הבסיסיים שכל בית זוכה להם הודות לחקלאות המקומית. אלא שישראל בחודשים האחרונים חוותה מחסור בדיוק במוצרי יסוד אלו. הביצים והחמאה הפכו מוצרים נחשקים ונדירים דווקא בגלל הניסיון השגוי לבסס שוק על תוצרת מקומית. לאחרונה ליווה את מדינת ישראל מחסור חמור בחמאה, עד שהממשלה התירה ייבוא חופשי של מוצר-חלב זה. בימים אלה ממש, מדפי הביצים ברשתות השיווק ובמרכולים בישראל ריקים, קונים משוטטים בין חנות אחת לאחרת והשוק השחור משגשג. פתרון, אם נראה באופק, יגיע רק לאחר התערבות המועצה לביטחון לאומי, שינוי מסלולי הפלגה וסבסוד כבד מצד המדינה. שני אלו מצביעים על הכשל בקונספציית הביטחון התזונתי של ישראל.

תפיסת הביטחון התזונתי של ישראל גורסת כי יש למנוע תחרות חיצונית ליצרני המזון המקומיים, הלוא הם החקלאים – ועל ידי כך להבטיח את קיומם בשגרה, שיבטיח, בתורו, ייצור מזון מקומי בעת חירום. כך נוצרו שוקֵי מזון מתוכננים להפליא: מועצת הלול פוסקת מכסות ביצים לכל לולן, ומועצת החלב לכל רפתן. ייבוא ביצים ומוצרי חלב נמנע באמצעות רגולציה או מכסי מגן – מיסים כבדים על הייבוא, העושים אותו לבלתי-רווחי. היות שהייצור המקומי לבדו אינו מספק די צרכינו, המדינה מאפשרת כמות מסוימת של מכסות ייבוא בפטור ממכס. המכוסות הפטורות מנוהלות על ידי המדינה על פי שיקולים שונים במטרה לאזן בין הביקוש לבין ההגנה על החקלאות המקומית.

כך מייצרת המדינה קרטל, הלכה למעשה; וכדי למנוע מהקרטל לנצל את המצב להעלאת מחירים, המדינה גם מפקחת על המחירים. כלומר היא קובעת לכל יצרן, לולן או רפתן, לא רק כמה יחידות ייצר, אלא גם בכמה ימכור כל יחידה – וממילא כמה תהיה הכנסתו השנתית.

שלושת המנגנונים שתוארו – המכסָה, המכס והפיקוח על המחירים – פועלים בסינרגיה ביניהם. חריגה של אחד מהם ממקומו עשויה למוטט את משטר התכנון המרכזי מן היסוד. אלא שדווקא שלושת מנגנונים אלו הם הם הפוגעים במאמציה של ישראל להבטחת ביטחון תזונתי.

ביטחון תזונתי נועד להבטחת מוצרי מזון לאזרחי ישראל בעת חירום. עת חירום עשויה להיות מערכה נגד חזבאללה בצפון, חמאס בדרום, מלחמה כוללת, חרם כלכלי עולמי ו… נגיף חוצה גבולות המכה בכלכלה העולמית כולה.

במקרה של מלחמה בחזית הדרומית למשל, סביר שיקשה על חקלאי הדרום לספק את צורכי אזרחי ישראל. במקרה כזה היינו מעוניינים שחקלאי הצפון יגדילו את הייצור ויפצו על הירידה בייצור חקלאי הדרום. אולם משטר המכסות מונע מהם לעשות זאת. כך משטר המכסות שנועד לייצר ביטחון תזונתי פוגע במטרה שלשמה נועד.

במקרה של מלחמה כוללת לא עלינו, עלולה להיות ירידה משמעותית בייצור המקומי כולו. זה בדיוק מסוג הרגעים בהם היינו מעוניינים לייבא סחורה מחו"ל. אלא שמשטר המכסים מונע זאת. הטיעון שלפיו במקרי חירום ניתן להפחית מכסים ולפתוח את השוק לייבוא לא מחזיק מים. כדי לפתוח קווי ייבוא, יבואנים נדרשים להשקיע בתשתית ייבוא, הפצה וכדומה. ללא ודאות רגולטורית שהם יוכלו לפעול גם שלא בשעת חירום, יבואנים עשויים להעדיף להדיר את עצמם מהשוק ולא להסתכן. כך חומות המכס המגנות על התוצרת המקומית משיקולי ביטחון תזונתי פוגעות אף הן במטרה לשמה נועדו.

הפיקוח על המחירים, בתורו, מזיק אף הוא לביטחון התזונתי. בעת מחסור עולמי, כפי שעלול לקרות בעקבות משבר הקורונה, יש תחרות עזה בין המדינות השונות. ככל שמשק של מדינה יהיה מוכן לשלם מחיר גבוה יותר, כך כמות הסחורה שתגיע למדינה זו בעת מחסור תגדל. פיקוח המחירים מונע זאת. בראייה כלכלית רחבה יותר, עליית מחירים כזאת עשויה לגרום לשחקנים נוספים להיכנס לשוק, להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים בחזרה. מנגנון פיקוח המחירים ייצור מחסור שלולא הפיקוח לא היה נוצר.

למעשה, קשה מאוד להצדיק הגבלות על היצע המוצרים בשם ביטחון תזונתי. הדעת נותנת שככל שניתן יהיה להגדיל את ההיצע בימי השגרה, כך ניתן יהיה להבטיח ביטחון תזונתי בעת חירום.

משבר הביצים כיום נובע משילוב של משבר הקורונה, חג הפסח ומדיניות תכנון מרכזי. הייצור המקומי לא מסוגל לספק את הצורך הגדל לקראת חג הפסח. הייבוא המוגבל מתבסס ברובו על פורטוגל, ספרד, איטליה וארה"ב; שלוש האחרונות מובילות במדדי פגיעת וירוס הקורונה, וממילא הייצוא מהן נפגע. הפיקוח על המחירים מונע ייבוא ממדינות מסוימות ומונע כניסת יבואנים חדשים לשוק, ובכך נוצר משבר שהרשויות אינן יכולות לפתור.

בתחומים אחרים, לעומת זאת, מתמודדים היטב עם משבר הקורונה והעלייה בביקוש לקראת חג הפסח – בזכות האפשרות להגדלת ייצור על ידי יצרנים מקומיים, כפי שקורה בשוק המצות, והאפשרות להגדלת הייבוא, כפי שנעשה בתעשיית בשר הבקר.

הלקח למשק הישראלי ברור. אם רוצים להבטיח ביטחון תזונתי בעיתות שגרה, וקל וחומר בשעות חירום, יש לאפשר ייצור חופשי, ייבוא חופשי ומנגנון מחירים גמיש. כיצד אם כן נסייע לחקלאות המקומית? יש דרכים אחרות, טובות יותר לחקלאי ולצרכן כאחד, כגון הסרת רגולציה מיותרת ותמיכה ישירה בחקלאים.

 

אלעד מלכא הוא מנכ"ל ומייסד "האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת", וחבר מועצת העיר ירושלים.

צילום מירב קריסטל

 

 

עוד ב'השילוח'

על ציונות שמרנית
סנאט לישראל: 'הפדרליסט' ואנחנו
For Future Generations: A Basic Law to Limit the Debt

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

שאלה לוֹהטה
אליעזר בן-יהודה
קרא עוד
קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

בזכות אישה אחת
פרופ' מרגלית שילה
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *