שגרירם של ישראל

Getting your Trinity Audio player ready...

הרב והלורד יונתן זקס נשא את דבר ההמשכיות היהודית אל דור ההמשך היהודי ואת בשורתה של היהדות אל העמים

בשנת 1655, כ-360 שנה לאחר שגורשו היהודים מאנגליה בצו מלכותי, נכנס בשערי ארמון ווייטהול שבלונדון הרב ההולנדי מנשה בן-ישראל. בהזמנתו של מושל בריטניה אוליבר קרומוול, ייצג הרב בן-ישראל את העם היהודי בפני ועידה מיוחדת שהתכנסה לדון באפשרות יישובם מחדש של היהודים באי הבריטי. היה זה רגע שיא בפועלו של רב יוצא-דופן זה נגד שנאת יהודים – כתיבה ענפה ומגעים אישיים שבזכותם קנה לו שם בקרב מדינאים ואנשי דת ברחבי אירופה. בסופה של הוועידה הוצהר כי אין כל מניעה חוקית ליהודים לדור באנגליה. דרכה של היהדות חזרה אל האי הבריטי נסללה, ומנשה בן-ישראל הוכר כדובר הגדול של העם היהודי בתולדותיו.

בשנת 2016, כ-360 שנה לאחר מכן, נכנס בשערי הפרלמנט האירופי רבה הראשי של בריטניה לשעבר, הרב יונתן זקס. בהזמנתו של נשיא הפרלמנט מרטין שולץ נשא הרב זקס את הנאום המרכזי בפני ועידה מיוחדת שהתכנסה לדון בעתידם של היהודים באירופה. את דבריו הקדיש להגדרת האנטישמיות החדשה והסכנה שהיא מהווה לעתידה של אירופה כולה. "השנאה שמתחילה ביהודים", קבע, "לעולם אינה מסתיימת רק ביהודים". בסיום דבריו נמלא האולם מחיאות כפיים נמרצות מאת הקהל שנעמד על רגליו.

מעטים נאומיו שהסתיימו אחרת. הרב זקס היה אורטור נדיר, נואם ממידתם של המדינאים האתונאים הנודעים לשם. רהוט, ענייני, מלא רגש ועם זאת נעדר פאתוס מיותר. הוא היה חכם, מלא תבונה וכן, ואי אפשר היה להתעלם מדבריו.

לא פחות משהיה נואם וירטואוז היה אומן המילה הכתובה. הוא חיבר כשלושים ספרים ואינספור מאמרים וטורים. רבים מהם פנו פנימה, ובהם ביקש לגבש תפיסה יהודית ליהודי העת הזאת; יהדות מסורתית אותנטית, הרגישה לאתגרי הזמן ולמבוכותיו של הדור. הוא עשה זאת באמצעות פרשנות המקרא ובמסות תיאולוגיות אשר חלקן תורגמו לעברית בידי אחד מן הח"מ ובידי אחרים; אך דווקא אחת מתרומותיו הסגוליות לעולם הספר היהודי יקשה על הקורא העברי להעריך, מעצם טיבה: התרגום והפירוש החדש שלו, באנגלית, לסידור התפילה. למי שגדל ושפת התפילה שגורה על פיו קשה להמחיש את המהפך שחולל בתחום זה. תרגומי התפילה ללשונות אירופה, גם המסורתיים ביותר, חוברו בעיקרם בהשראת הליטורגיקה הנוצרית, בשפה ארכאית שנועדה לשוות הוד ורוב רושם, אך יוצרת בעיקר ניכור וזרות. ואם נלוו להם פירושים, הם נצמדו ככל יכולתם לפירושים מסורתיים, עד כדי הטיית התרגום באופן שיתאם לפירוש. הרב זקס הציג לראשונה סידור מתורגם מודרני, בשפה נאה אך נגישה ואינטואיטיבית, ובליווי פירוש המחפש את שכלו ונפשו של המתפלל.

העם היהודי היה תמיד לנגד עיניו, אך לא רק הוא. רבים אחרים מחיבוריו, ואולי המרכזיים שבהם, ביקשו לדבר אל העולם, הגם שנכתבו אף הם מפרספקטיבה יהודית. בעקיפין, כשדיבר אל העולם והשמיע באוזניו את בשורתה העתיקה-עתידה של היהדות, דיבר אל דור ההמשך היהודי, הדור המתלבט, הנסחף ברוחות הזמן: הדור העשוי להתאהב באמונת אבותיו ולהכריע לדבוק בה דווקא אם יראה שבתרבות הסובבת, הגויית, כורים אוזן לבשורתה ורוחשים לה כבוד. בדרשותיו לפרשת השבוע ובספריו – כגון 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו' הוותיק יחסית, 'לרפא עולם שבור' על "האתיקה של האחריות", ו'בלשון עתיד' שתרגומו העברי יראה אור בקרוב – פיתח בעיקר את אבחנותיו על התמקדותה של היהדות בעתיד, באופק שלפנינו, שבו נמצא לדידה תמיד "תור הזהב"; בדחייה שהיא דוחה את הטרגדיה, ובהצבתה בראש את התקווה; ובהיותה דת של מחאה כלפי השברים שבעולם, של תיקון מתמיד, של מעשים, היפוכו של "האופיום להמונים".

בזירה זו, הכלל-עולמית, הוא היה מוטרד עד עמקי נפשו מהתפוררות המכנה המשותף של החברה, ותא-היסוד המשפחתי שלה במיוחד, הנגרמים בשל עליית השפעתן של תפיסות מערערות-זהות – כמו גם מאובדן האמונה בקרב יהודים ובני דתות אחרות כאחד. ובאותה נשימה, ואף, לדידו, מתוך אותו שורש, הוטרד מפונדמנטליזם ומאלימות דתית, מפוליטיקה מקוטבת. בספרו 'השותפות הגדולה: הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות' כתב (עמ' 246):

למעשה, לפונדמנטליסטים ולאתיאיסטים של היום יש גישה זהה כלפי טקסטים. הם קוראים אותם באופן ישיר ומבינים אותם כפשוטם, תוך התעלמות מהעובדה החשובה ביותר הנוגעת לכל טקסט מקודש: שמשמעותו איננה ניכרת מעצמה, שיש לו היסטוריה וסמכות משלו.

בספרו זה עמד על תפקידה החיוני של האמונה באלוהים לשמירה על מוסריותה של האנושות; זאת, על יסוד שני מהלכים תיאולוגיים פורצי דרך שלו. האחד: האבחנה כי אחדותו של האל מתבטאת דווקא ברבגוניות של הבריאה, ובכלל זה ברבגוניות הדתות. ביהדות עלינו לדבוק דווקא מפני שהיא שלנו, שהיא הדרך שהאל בחר לנו לעבוד אותו – דרך שאכן היא פורצת-דרך לאחרות, ויש לה עוד הרבה במה להעשירן, ועדיין דרך. ספרו 'לכבוד השוני' הוקדש בעיקרו לכך. השני: הזיהוי כי הדת והמדע הולכים במסלולים מקבילים שאינם נפגשים ועל כן גם אינם סותרים, כי אם משלימים. הדת עניינה הרצוי, והמדע – המצוי. על כך הרחיב ב'השותפות הגדולה'. לשיטתו, דווקא הדת, זו שבשמה מתחוללת אלימות רצחנית, היא המפתח לקירוב הלבבות. לזאת הקדיש לפני שנים ספורות ספר שלם, 'לא בשם האל'; אך כבר סמוך לאחר מתקפת אל-קאעידה על ניו-יורק כתב בפתח ספרו 'לכבוד השוני' (עמ' 4):

הדת עשויה לשמש מקור לאי-הסכמה. היא יכולה גם להיות מתכונת ליישוב סכסוכים. את הדרך הראשונה אנחנו כבר מכירים לעייפה, ואילו את השנייה כמעט שלא ניסינו. אך היא יֶשְנה, דווקא כאן ועכשיו, ובה טמונה התקווה ליצור סולידריות אנושית שתהיה חזקה דיה לעמוד במבחני העתיד. הדתות הגדולות חייבות להפוך עתה לכוחות פעילים בהשגת שלום ובכינון צדק וחמלה – שכן בהן השלום תלוי. לשם כך יידרשו אומץ רב, ואולי דבר שהוא יותר מאומֶץ: הכרה כנה בכך שהיום, יותר מבעבר, עלינו לחפש – כל דת בדרכה שלה – דרך לחיות עם מי שאינו בן דתנו ולכבד את אמונתו. האם אנחנו יכולים לתת מקום לַשוני? האם אנחנו יכולים לשמוע את קול האלוהים בְּשפה, ברגישות ובתרבות שאינן שלנו? האם אנחנו יכולים לראות את נוכחותו של האלוהים גם בפניו של זָר?

לבעיות היסוד של העולם, לממד העומק של הסוגיות הגדולות הבוערות, הקדיש הרבה מאונו היצירתי. כאן התגלה לא רק בכובעו כרב אלא גם כפרופסור זקס, אשר בימי חייו שימש חבר סגל או מרצה בעשר אוניברסיטאות שונות בבריטניה, אמריקה וישראל.  בזאת חרג מדמויות כמותו מן ההיסטוריה היהודית לא רק בהיקף השפעתו אלא בהיקף התחומים שעליהם ביקש להשפיע. לא רק על העם היהודי ביקש להגן, אלא על האנושות כולה. לפרלמנט האירופי הוזמן כנציג היהודים לדבר על בעיה יהודית; שנים ספורות קודם לכן הוזמן כתיאולוג בכיר לשאת דברים בפני ועידת הוותיקן על עתידה של המשפחה בעולם המערבי. הוא סיים את דברו, וקרדינלים וארכיבישופים מרחבי העולם עמדו על רגליהם והריעו לרב יהודי. אבותיו לא שיערו ולא יכלו לשער.

הרב זקס ייצג את העם היהודי מעל כל במה אפשרית, ומכוח ידענותו רבת ההיקף במקורותיה של היהדות, בחדריה של התרבות הכללית ובנבכיו של המדע המודרני, שחברה לשכלו היצירתי, העמיד חידושי תורה רבים ומזהירים החותרים אל העקרוני ואל הנוגע; הברון זקס הקדיש מכוחותיו בבית הלורדים לטובת כלל האתגרים שעמדו לפתחה של מולדתו בריטניה; פרופסור זקס עמל להביא בשורה תיאולוגית-פילוסופית-מוסרית אל העולם כולו; אך ליונתן זקס, עוד מימיו כסטודנט צעיר נטול תארים ושאיפות מוגדרות, הייתה תשוקה נוספת שליוותה אותו כל חייו: למצוא ולטפח מנהיגים צעירים. האיש שהתבקש לחברתם של שועי עולם ואינטלקטואלים בכירים, ביכר לשבת במעגל עם כמה סטודנטים או חופן פרחי רבנות, ואפילו עם קבוצות של תלמידי חטיבות הביניים, לשוחח איתם ולשמוע אותם ולהצית בהם משהו.

ספק אם יש מי שיכול למלא את נעליו, אך לו היה הדבר תלוי בו, לא זאת היה מבקש; הוא היה מבקש שכל אחד מאתנו ימלא את נעליו שלו. "אם אשמור על הייחודיות שלי, אתן לחברה מה שרק אני יכול לתת" – ניסח זאת בדרשה לפרשת 'ויקהל', ודבריו אמורים על כל יחיד בחברה – כמו גם על כל אומה במשפחת העמים.

במשך מאות שנים הוכר הרב מנשה בן-ישראל, אבי יהדות בריטניה המודרנית, כגדול הדוברים שעמדו לעם היהודי בתולדותיו; עד שקם צאצאו הרוחני, הרב לורד פרופסור יעקב צבי בן דוד אריה – יונתן זקס, השגריר הגדול של היהדות, כלפי העולם כולו, וכלפי היהודים פנימה גם כן.


תמונה ראשית: צילום: עזרא בלאק

עוד ב'השילוח'

על דעת המקומי: הדרך לחירות מתחילה בביזור
הממשלה המחוקקת
תרבות גבוהה אינה פתרון למחלוקת

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *