שלום יכול לחיות עם ערכים

הסכם השלום עם האמירויות הוא 'דיל' תועלתני שבו ישראל נתפסת כמי שסוחרת בערכיה. השלום יצמח דווקא מגישה אחרת, שבה הערכים מהווים את לב הדיאלוג

דרמת העקדה המקראית, המוכרת לנו מספר בראשית, מסופרת בקוראן בגרסה שונה. על פי הקוראן, הבן הנעקד הוא הבן המגורש. האסלאם בא לעולם רק כ-2,500 שנה אחרי היהדות לדבר בשמו של ישמעאל; אך שני האחים טוענים לחוויה סובייקטיבית מכוננת דומה, העומדת ביסוד סכסוך הירושה הטעון בהיסטוריה של העמים – הבעלות על הארץ ועל ההר – הנמשך עד היום.

בניסיונותיו ליישב את הסתירה שביסוד הסכסוך, ובמטרה לזכות בהכרה מצד יהודי אל-מדינה שדחו את בשורתו, טען מוחמד בראשית התהוות האסלאם כי הדת החדשה זהה ביסודה ליהדות. לשם הכרה זו ערכו מוחמד וממשיכיו שורה של התאמות באסלאם, ביניהן מנהג המוסלמים באל-מדינה להתפלל לכוון ירושלים. מאוחר יותר, במאה השביעית, הח'ליף עבד אל-מלאכ מבית אומיה העניק דווקא ליהודים את הכבוד המפוקפק לשמש ולהדליק את המנורות בכיפת הסלע עם סיום בנייתה. זאת, כמחווה ל"בני ההתגלות האלוקית" וכהכרה בזיקתם להר. עם זאת, עקשנותם וסירובם של היהודים לקבל את עולו של האסלאם שינו את כיוון התפילה למכה – שהפכה ממרכז פולחן אלילי למרכז הדתי שתפס את מקומה של ירושלים.

לניסיונות ההיסטוריים, בעת החדשה, ליישב את סכסוך הירושה האברהמית, נוספו לאחרונה הסכמי הנורמליזציה המכונים 'הסכם אברהם' בין מדינת ישראל ובין איחוד אמירויות המפרץ. אך למרות השם החגיגי, ההסכמים מבטאים דווקא את גישת הריאליזם המדיני ליישוב סכסוכים, המתבסס על שיקולי עלות-תועלת במטרה להשיג את הרע במיעוטו ולא את הטוב המוחלט – ואילו המרכיב הזהותי והערכי של הסכסוך הערבי-יהודי נדחק הרחק מסדר היום.

כך, ההיבטים התועלתיים בולטים ברמה גבוהה של הדדיות והם כוללים כינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לאיחוד האמירויות; טיסות ישירות בין המדינות; שיתופי פעולה מלאים וישירים בתחומי התיירות, הביטחון, התקשורת, הטכנולוגיה, האנרגיה, הבריאות, התרבות והסביבה עם מעצמה כלכלית אזורית משגשגת, שהתמ"ג השנתי שלה עומד במקום השמיני בעולם.

מנגד, ההיבטים הערכיים של ההסכם מתאפיינים בא-סימטריה בולטת שכן ישראל נדרשת, חד-צדדית, לשלושה תנאים המהווים הפרה של שלושה יסודות ערכיים בעלי משמעות עמוקה לזהותה היהודית: הקפאת תהליכי החלת הריבונות על שטחי C ביהודה ושומרון ועל הבקעה; הסכמה להקמת מדינה פלסטינית; והיתר לעולי רגל מנסיכויות המפרץ לעלות להתפלל בהר הבית (לצד המשך קיום איסור התפילה על יהודים בהר. מדינת ישראל לא השכילה לזהות כאן הזדמנות לשינוי הסטטוס קוו).

ספק אם אברהם אבינו היה סומך ידיו על טיפולי ההמרה שעשו בניו לירושתו הקדושה: מדינת ישראל המירה את מחויבותה לייעודה הרוחני והלאומי, שנביעתו באזורי ההר, בתועלות כלכליות שאינן אלא שלב נוסף באסטרטגיה שתכליתה עיכוב הירושה. אמירויות האיחוד מצידן לא דרשו מהפלסטינים להמיר את 'זיקתם' לערכיהם במקביל. צאצאיו היהודים של אברהם דווקא הגיבו בחיבוק חם: סקר שערך מכון דיירקט פולס בשבוע פרסום ההסכם, מצביע על תמיכה מובהקת של 77% בקרב הציבור בעסקה שבה הריבונות נדחית לטובת הנורמליזציה עם איחוד האמירויות. כך אפילו בימין: 64% תומכים לעומת 28% מתנגדים.

נראה שהחיישנים האמריקניים זיהו במהירות מרשימה את הפיצולים הפנימיים בחברה הישראלית ואת ההעדפות של הציבור היהודי. כבר בינואר, מיד לאחר חשיפת תוכנית המאה בבית הלבן, הם קראו היטב את מפת ההתנגדות הציבורית אליה, גם בקרב חברי הקואליציה – מאנשי כחול לבן ועד לראשי ההתיישבות. ההתנגדות ערערה את ביטחונם העצמי של ראש הממשלה נתניהו ושל האמריקנים שהחליטו להיערך מחדש לחתונה בכל מחיר והמירו את הכלה המקורית, החלת הריבונות, בכלה חדשה, נוצצת, כזו שתכה את החתן בסנוורים.

הנחת היסוד של שושביני ההסכם סוברת כי סוד הפיצוח של סכסוך הירושה במזרח התיכון טמון בהסכמי שלום המבוססים על ריאליזם מדיני מחושב ועל אינטרסים קרים. בדברים הבאים אני מבקשת לחלוק על הנחת היסוד של אדריכלי ההסכם, ולטעון כי המרת ערכי יסוד ברווחים תועלתיים מצד ישראל תתרום תרומה מוגבלת בלבד ליציבות הביטחונית במזרח התיכון – ושיציבות זו עלולה להתברר מבחינת ישראל כמגדל קלפים. ישראל עלולה למצוא את עצמה שבויה מבחינה ביטחונית וכלכלית ומאוימת מבחינה ערכית.

בעיני העולם המוסלמי, ויתוריה החד-צדדיים של ישראל בשלוש סוגיות ערכיות תמורת תמריצים תועלתיים מעידים שאין מאחורי העמדה הישראלית עוגן ערכי של ממש. ישראל, במבט זה, שוחקת את ההצדקה המוסרית להחלת הריבונות ביו"ש או לקבלת זכויות תפילה ליהודים בהר. הוויתורים משרתים את הטוענים כי היהודים בישראל הם מתיישבים זרים שאינם משתלבים באזור, סופם לעזוב, והארץ תחזור לפלסטינים – בהתאם למיתוס הצלבני החביב על מתנגדי הציונות בקרב המוסלמים. הדבר חמור עוד יותר לנוכח החד-צדדיות של ההסכם: בניגוד למדינת ישראל, נסיכויות המפרץ נותרו מחויבות לנכסים המייצגים ערכי יסוד של האסלאם, והוכיחו בכך את עליונותן המוסרית; הוכחה שתפעל בשירות עיכוב הירושה והנצחת הסכסוך.

ראוי לתת את הדעת אף על השלכות הוויתורים על המישור הכלכלי והביטחוני: מדינת ישראל עלולה לפתח תלות נפשית עמוקה בהזדמנויות הכלכליות המגוונות, לרבות בתחום הבטחוני, והישראלים יתרגלו לתֶקֶן חדש של חיי עושר ושפע. יש יסוד סביר להניח, מניסיון העבר עם שכנתנו הטורקית, כי בבוא היום, כשמדינת ישראל תחליט כי הגיעה השעה להחיל ריבונות, איחוד האמירויות שהתנסה כבר בוויתורים ישראליים על נכסים מוגנים, יפעיל על ישראל מנופי לחץ כלכליים וביטחוניים ואף יאיים בפירוק השותפות האברהמית כדי להניא אותה מכך – או, גרוע מכך, כדי שתסכים להקמת מדינה פלסטינית. התלות הכלכלית-ביטחונית בהסכמים עלולה משום כך להעמיק את המחלוקות האידיאולוגיות הפנימיות  בישראל, ומחנה הימין יתקשה להציע חלופה רעיונית שתצליח להתחרות בנוחות הכלכלית החדשה.

האם יש דרך אחרת?

אני מאמינה שכן – ובלבד שההנעה לשלום עם העולם הערבי תגיע גם משורות המחנה הימני והאמוני, ולא רק ממחנה הציונות החילונית שואפת הנורמליזציה. הימין האמוני שרוי בתוך קיבעון תפיסתי של הימנעות משיח וממעורבות ישירים עם העולם הערבי, ולמעשה נעדר אסטרטגיה מדינית ותרבותית כוללת למימוש שאיפותינו להחלת ריבונות ולתפילת יהודים בהר הבית. הוא מאפשר לנציגיה ופעיליה של מדינת ישראל, ברובם הגדול חילונים, לייצג את האינטרסים והשאיפות של העם היהודי בזירה הדיפלומטית והמדינית ובזירות שבהן מתפתחים ומתעצבים רעיונות גדולים, תודעות, אמונות, הגות ומחשבה – בעוד הוא נותר פסיבי או לכל היותר פעיל בזירה הפנימית ומזין ומצמיח אותם מעגלים קהלי יעד. כך, העולם הערבי חווה את סוגיות זכותנו על הארץ דרך דמויותיהם, רעיונותיהם ושפתם של מנהיגים חילונים המייצגים מורשת אירופית שהאסלאם חשדן כלפיה, בז לה ומתנשא עליה. הצלבנים, שפלשו לאזור וערכו מסעי ביזה ואונס נשים בקרב יושביה המוסלמים ותקפו את שיירות עולי הרגל המוסלמים לירושלים, הותירו חותם היסטורי שמקרין עד היום על יחסם למערב.

מפגש אותנטי בין יצחק לבין אברהם עשוי להתאפשר בכינון משותף של מנגנונים חברתיים המקדמים ערכים הממוקמים על הציר האנושי-חברתי ששני הצדדים חולקים. ערכים כאלה נטועים בשורה ארוכה של סוגיות ערכיות. לדוגמה: השתלת איברים והצלת חיים, ובד בבד מאבק בסחר כספי באיברים להשתלות; הגנה על זכויות ילדים ומאבק בסחר בהם למטרות אימוץ; הגנה על אלימות כלפי נשים ומפני סחר בגופן; דמותה של המשפחה המסורתית בעידן פוסט-מודרני; התמודדות עם אתגרי הטכנולוגיה והחינוך במאבק בניצול ילדים ברשתות; קידום סוגיות של קיימות וסביבה והגנה על הטבע במזרח התיכון; קידום חופש הפולחן; ועוד.

בקידומן המשותף של סוגיות ערכיות אלה, מצד יהודים ומוסלמים, אין יסוד של פשרה או תחרות כי אם קבלה, הפריה ומימוש השליחות והייעוד היהודיים לתיקון האנושות. הסכמי אברהם מעניקים לישראל הזדמנויות ייחודיות, שהסכמי השלום הקרים עם מצרים וירדן לא הנביטו. הזדמנויות לניצול עוצמת המערכת הכלכלית לניווט הספינה הרעיונית של מדינת ישראל בעידן פוסט-מודרני לעבר עיצובו של עידן של מסורתיות ושמרנות, העולות בקנה אחד עם אופיים הטבעי של עמי האזור.

לצורך כך חיונית במיוחד השתלבות פעילה של אנשי אמונה בזירה הדיפלומטית, הכלכלית, המדעית והחדשנות הטכנולוגית, במטרה לקדם חשיבה והתמודדות משותפת בסוגיות ערכיות-מוגנות שתושבי המזרח התיכון חולקים בהן. התמודדות משותפת עשויה לתרום תרומה יקרה מפז לביסוס אמון מצד העולם המוסלמי בישראל בכלל ובמחנה האמוני בפרט. לצד אלה חיונית במיוחד הקמתם של מכוני מחקר, מחשבה והגות יהודית ואסלאמית. ולבסוף, שיתוף-פעולה בין יצחק וישמעאל בקידום סוגיות ערכיות לחברה ולאנושות לא רק יגשים את ייעוד הברית של עם ישראל אלא עשוי להתברר כתנאי לכינונו של אמון היסטורי מצד ישמעאל ביצחק ואולי, לבסוף, קבלה והשלמה עם הבחירה באחרית הימים.


גיטה חזני מלכיאור, בעלת תואר שני בחקר סכסוכים, היא מייסדת ומנהלת לשעבר של מרכז "מוזאיקה".


תמונה ראשית:חיתוך עץ, גירוש הגר וישמעאל, יוליוס שנור פון קרולספלד, 1860, באדיבות ויקישיתוף, public domain

בוני עולם 2.0
מהשקעה להעצמה: גישה חדשה למצוקת הפריפריה
לצאת מהקווים: בשׂורה לתחבורה ביישובים הקטנים

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

שאלה לוֹהטה
אליעזר בן-יהודה
קרא עוד
קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

1 תגובות

  1. הלל ויס

    12.10.2020

    מאמר חשוב מאוד
    אך התקווה למצוא אנשי אמונה יהודיים בנושאי הליבה קלושה
    הדחיה והפחד הקמאי מן המקדש ומהר הבית על ידי רוב היהודים החרדים והדתיים מקשים מאוד. התכחשוץ למצוחת היסוד וערכי היסוד מלכות? נשיאות חוקתית ולא דמוקרטיה ליברלית , מערכת משפטית. בית הבחירה ולא בית הבחירות . הקפדה על שמירת זכויות פולחן לאומיות בהר הבית. כל זה אי אפשר לזייף . משה דיין ביטא זאת : מה אני צריך את הותיקן הזה. מהיום שפרץ הסכם אברהם כפי שכתבת הוא היה שיתוף פעולה למחיקת הלאומיות היהודית. לפני שנה קיימנו כנס על המקדש והאיסלם כנס שבו השתתפו ערבים אחדים אוהבי ישראל ,אנשי אמת בחלקם מיהודה ושומרון , מחיפה ומצרים.
    הענין הוא לא רק ישראלי אלא אחריות היהדות והים היהודי כלפי כל העולם בכל חוקי היסוד הקיומיים חוקי בני נוח והם המצדיקים את המשפט שמקורו מירושלים ולא מהאג.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *