תנאי הנפש להשגת החסידות

תנאי הנפש להשגת החסידות

מנחם עקשטיין

ההדירו והוסיפו מבוא והערות: דניאל רייזר, שלום (מתן) שלום

מוסד ביאליק, 2026 | 376 עמ'

בגיליון הקודם סקרנו כאן בקצרה את ספרו הקצר של צחי ארנון 'נתיבי הדמיון המודרך: מדריך מעשי לריפוי דרך התודעה'. והנה, כאילו הדרכנו את דמיוננו וביקשנו הרחבה, העמקה, הגבהה ומסע לאחור, הגיעתנו מהדורה מהודרת ובעיקר מוהדרת ליצירה בת מאה שנה באותו נושא; קצרה אף יותר מספרו של ארנון, אך נאפדת מבואות וביאורים ונספחים מאת מהדירֶיה.

ר' מנחם עקשטיין (1884–1942) פעל בפולין, ונרצח עם משפחתו וקהילתו באקציה בעיר טרנוב; אלפים נרצחו במרכז העיר והיתר נשלחו למחנה בלז'ץ. הוא היה איש תנועת אגודת ישראל, אך ציוני נלהב ובעל ידע רב במדע ובפילוסופיה של זמנו. ספרו שלפנינו מציע טכניקות ותכנים של דמיון מודרך עצמי, "דמיון מלאכותי" כלשונו, לשם הרחבת חוויית החיים והמשמעות והמודעות העצמית, ומתוך כך העמקת החוויה הדתית ועבודת הבורא במובן האישי והמיסטי שהחסידות הקנתה לה.

גישתו של עקשטיין לדמיון המודרך נטועה בטכניקות רוחניות בנות הזמן ולידע פסיכולוגי, ויונקת גם מגישות חסידיות וקבליות. היא קרובה, אך שונה, לגישתו של בן הזמן האדמו"ר מפיאסצנה, שהציע שיטות דמיון-מודרך אחרות. המהדירים מעמיקים בחשיפת הקשרים הללו וגם בהצגת ההבדלים – במבוא המפורט, ובהערות ביאור השוואתיות לגוף הספר. הם מראים בין היתר כי ייחודו של ספר זה בפירוט הרב והססגוני של הדברים שאדם יכול לדמיין, וגם בעמדת התצפית המוצעת: התודעה יכולה להתנתק מהגוף, ולהתבונן ב"אני" ובאדם גופו כאילו היא צופה בהם מרחוק. מפליא לקרוא במבוא על גלגוליו של רעיון זה, רעיון האוטוסקופיה, בזוהר (שם מכונה הדבר "צֶלם") ובכתבים קבליים וחסידיים, ומהנה לקרוא על כך בעברית בת-המאה של עקשטיין.

הספר זכה בזמנו להכרה ולהתייחסות, ולאורך השנים גם שב ונדפס בישראל, אך במהדורות מצונזרות ברוח חרדית. הושמט תיאור לכוחו של הדמיון אצל אדם מאוהב, והושמט פרק סיום מרשים העוסק בהצהרת סן-רמו משנת 1920, סמוך להופעת הספר. עקשטיין הבין את המשמעות ההיסטורית והדתית של הכרת האומות בבית לאומי יהודי בארץ ישראל, ובעברית היפה שבעטו קרא בין היתר "מי ייתן והעבודה שבסן-רמו, שקירבה מעט את לב העמים לעם ישראל, תהי התחלה להתקרבות יתרה, עד שיכירו גם את החיים הרוחניים והאמיתיים של העם העתיק הזה, וילמדו ממנו איך לרפאות את נפשם ולשחרר את האנושות!"

התפיסה ההיסטורית והפוליטית של עקשטיין קשורה בנושא ספרו. הרחבת התודעה היא גם הרחבת הדעת. תרגילי הדמיון שלו מבקשים לחלץ את האדם משתי מגבלות עיקריות: הצמצום שבראיית העולם מעיניו של היחיד תוך השתלטות סביבתו המיידית על תודעתו; והצמצום של ההשתקעות ברגע העכשיו (ומכאן מחלוקת מעניינת בין גישתו לבין הקַשיבות, המיינדפולנס, המקובלת כל כך היום בתחום הזה). אדם המתרגל לראות את התמונה הרחבה, ואת היחסיות של מקומו בעולם, לשוות לנגדו עולם ומלואו – הוא אדם הלומד למצוא את המשותף בינו לבין אחרים הרחוקים ממנו לכאורה בזהות או בהשקפה, ולהתגבר על מריבות של יום קטנות. מכאן תמיכתו בשיתוף פעולה בין חרדים וחילונים במסגרת הציונות ובניין הארץ, תוך הפרדת כוחות בנושאים כגון תרבות וחינוך. זו עולה בהתכתבותו בעת מלחמת העולם הראשונה עם רבו, יקותיאל אריה קמלהר – המובאת כנספח.

יצירתו של עקשטיין, במפגש מאיר העיניים שמציעים לנו איתה דניאל רייזר ומתן שלום, מרוממת רוח. בגרסתה השלמה, שהם פודים למעננו, היא מציעה התפתחות רוחנית אישית – המגביהה את האדם גם מעל לעצמו. דווקא בדרכים של התבודדות והסתגרות לכאורה עם הדמיון הפרטי מוליך אותנו המחבר אל ההיכָּללות: בעם ישראל לגווניו, באמונתו, בגאולתו, באנושות ובטבע.