תתיישנו
Getting your Trinity Audio player ready... |
תתיישנו
שש סיבות למה כדאי ללמוד מהעבר ולהפסיק להתעלם ממנו
חיים נבון
ידיעות ספרים, 2024 | 200 עמ'
שלושה דברים עושים ספר למוצלח. הראשון הוא תזה פרובוקטיבית הזוכה לנימוקים נאותים. השני הוא כתיבה קולחת שהופכת את הקריאה למהנה. השלישי הוא בדיחה מרנינה של רונלד רייגן, הנשיא האמריקני המיתולוגי. ספרו החדש של הרב חיים נבון, מהאינטלקטואלים הציבוריים השמרנים הבולטים בישראל, עומד בשלושתם.
התזה, כאמור, פרובוקטיבית. נבון מבקש מקוראיו לקחת ברצינות את חוכמתם של הדורות הקודמים, להיות ערים ליהירות ההווה ולהטיל ספק בפירות הקִדמה. בעולמנו המודרני הספוג בנרטיב הנאורות שלפיו, בלשונו של הפילוסוף עמנואל קאנט, האנושות עוברת תהליך מתמיד של התבגרות מראשיתה הילדותית, מדובר בסוג של כפירה. עם הנרטיב הזה, המגובה בקבלות בדמות החדשנות המתמדת שמביאה עימה כלכלת השוק המודרנית, והקדמה המדעית והטכנולוגית המוחשית בהבנת הטבע, תודעתנו מוכוונת כולה קדימה, אל העתיד המזהיר שיחליף את ההווה הבעייתי ואת העבר המגונה.
נבון נוקט גישה בריאה של שכל ישר שמרני כלפי אותה אורתודוקסיה מודרנית. הטבע האנושי, הוא מזכיר, נצחי. הניסיון האנושי בלתי ניתן להחלפה. המיושן יכול להיות טוב. המתקדם יכול להתגלות כרע ומנוול. העבר לא בהכרח פגום. העתיד עלול להתגלות כהרה אסון. הידע החברתי אינו דומה באופיו וצורתו לידע על עולם החומר. קדמה בתחום אחד לא מולידה בהכרח התקדמות בתחומים אחרים. האם הספרים שנכתבים במאה ה-21 באמת איכותיים יותר, מבחינה ספרותית, מכתבי הומרוס ושייקספיר? האם קריסת מוסד המשפחה במערב היא מצב של התקדמות? האם החינוך הפרוגרסיבי באמת עדיף על החינוך המסורתי?
לא הכול בעבר היה טוב, כמובן. ולא כל דבר שהעתיד יוליד יהיה שלילי. "החלופה לתפיסה נוקשה של קדמה היסטורית", מציין נבון, "אינה תפיסה נוקשה של שקיעה היסטורית. … פסימיות עיוורת אינה חלופה ראויה לאופטימיות עיוורת" (עמ' 15). נבון מזהיר אם כן, בלשונו של ההוגה ק"ס לואיס, מפני "סנוביות כרונולוגית" ומפני מה שהוא מכנה "הכשל הפרוגרסיבי" שעיקרו זלזול בעבר. האפשרות שהיו בעבר דברים טובים מאלה שיש לנו היום צריכה לעלות על דעתנו ברצינות. "כשאנו מזלזלים בעבר, כשאנו מדביקים את התווית המזלזלת 'מיושן' על חוכמתם של אבותינו, על אורח חייהם – על אבותינו עצמם, אנחנו מוותרים על המשאב היקר והמועיל ביותר שלנו" (עמ' 177).
הכתיבה של נבון קולחת והקריאה בספר מהנה אף שהנושא עמוק וכבד משקל. נבון קרא הרבה והדבר ניכר בשלל הפניות וציטוטים מאירי עיניים. עובדה זו אינה פוגעת בחוויית הקריאה. זהו ספר שהקהל הרחב יכול וצריך ליהנות ממנו, שכן הוא נעדר ז'רגון טכני, חף מהתעמקות יתר ונקי מחזרתיות טרחנית האופיינית לספרים אחרים בתחומי המחשבה. כל פרק בחיבור בנוי על קודמיו ומוסיף עליהם, והקורא מקבל ביקורת מפורטת על האמונה העיוורת בקדמה משלל זוויות וכיוונים.
את הבדיחה של רונלד רייגן יתכבד הקורא וימצא בכוחות עצמו אגב עיון בספר מוצלח זה.