בית הקלפים הישראלי

"הפוליטיקה החדשה" של יאיר לפיד התגלגלה בתוך שנים ספורות להפך ממה שביקשה לייצג, וההסלמה שמוביל הגרעין הקיצוני בכחול-לבן מסוכנת ביותר. אם גנץ עדיין מאמין כי "ישראל לפני הכול", עליו לחדול מלשתף פעולה עם המשחק בחייה של המדינה

לקראת הרכבת הממשלה השלושים ושלוש בתחילת שנת 2013, האחים בנט ולפיד כרתו ברית אסטרטגית: מפלגות הבית היהודי ויש עתיד נכנסות ביחד לממשלה, או לא-כלום. האגדה מספרת שלאחר ההצהרה הברורה השניים ישבו יחד בסלון, צפו במרתון של 'בית הקלפים' כאחרוני הישראלים הבטלנים, והמתינו בסבלנות לטלפון מנתניהו.

תמיד אהבתי את הסיפור הזה. היה בו משהו שמסמל ערמומיות עם קריצה. הנה שני פוליטיקאים, ישרים וערכיים שלא מפחדים לחבור יחד ולבצע מהלכים נועזים, מוצאים את עצמם נאלצים לחכות יחד שעות ארוכות ולצפות בבינג' של פרנק אנדרווד משחית את עצמו לדעת כל הדרך לפסגת הנשיאות. בכל רגע היו השניים מוכנים לזנק לפעולה, להישבע לממשלה או לחדול. ובינתיים העבירו את הזמן בצפייה ממושכת אך לא חסרת ערך בהקצנה מקיאווליטסית תוצרת ארצות הברית: לרגעים מקור השראה, לרגעים דוגמה מעוררת חלחלה לכוח המשחית ועוד קומה בהצדקה הפנימית שלהם לפוליטיקה החדשה שהם מנסים להוביל.

בימים האחרונים אני חושבת על הסיפור הזה שוב. שלא כמו רבים מחבריי בימין אני מחבבת את יאיר לפיד. איני יכולה לפטור ככסיל המאוהב בעצמו את מי שכתב היטב וברגישות אין קץ את הביוגרפיה של אביו. אני מכבדת את החלטתו לצאת מאזור הנוחות שלו ולעבור לפוליטיקה. הוא עשה בחירות לא רעות בגיוס חברי הכנסת של מפלגתו. חבירתו לכחול לבן הייתה מהלך נכון מבחינה טקטית. ובכלל, בניגוד לפוליטיקאי אווירה רבים אחרים, יאיר לפיד כאן כדי להישאר.

אבל ככל שאנחנו מתקרבים לנקודת האפס, ככל שהמשברים שמתרגשים עלינו גבהים וגדלים, אני מבינה שהזרעים מעוררי החלחלה שנטמנו בו באותן שעות צמחו פרא מבלי שאולי הבחין בכך בעצמו. הפוליטיקה הקטנה שמשחקת מפלגתו היא הכי ישנה שיש, עיוורת לגודל השעה, מניפולטיבית, עסקנית, לא בוחלת באמצעים, ואם תצליח – עתידה לשתק את מדינתנו עוד חודשים רבים בתקופת מגפה עולמית.

מה בעצם קרה פה מאז הבחירות? על מה ולמה הדגלים השחורים המתנפנפים? על מה ולמה העתירות לבג"ץ? מדובר במשחק, משוחק היטב עם מטרות ברורות.

כבר למעלה משנה שמדינת ישראל מנוהלת על ידי ממשלת מעבר. מאז הבחירות האחרונות חלפו כשלושה שבועות שבמהלכם התברר כי לבני גנץ ממליצים רבים יותר מקרב חברי הכנסת הנבחרים (61 כאלו ליתר דיוק), ועל כן לפני שבוע קיבל מן הנשיא ריבלין את המנדט להרכיב ממשלה. לגנץ נותרו 21 ימים עד שייאלץ להחזיר את המנדט לנשיא. בינתיים התברר מה שהיה ידוע מראש כל הזמן: לגנץ אין די מנדטים כדי להרכיב ממשלה, אפילו ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת. יש לכך שלוש סיבות: האוזר, הנדל ואורלי לוי שהצהירו בפירוש כי לא יתמכו במהלך שכזה בשום אופן. ייתכן שישנן סיבות נוספות, כמו ליברמן, או הרשימה המשותפת עצמה. אם כן, בפני מפלגת כחול לבן נותרו שתי אפשרויות בלבד: הליכה לממשלת אחדות תחת נתניהו (בקונסטלציה זו או אחרת) או הליכה לבחירות רביעיות.

עכשיו העסק מתחיל קצת להסתבך.

על פי הפרשנים, וכן על פי אמירות נחרצות ומפורשות, ניכר כי בוגי יעלון ויאיר לפיד גמרו אומר בליבם לא לשבת בממשלת אחדות עם ביבי נתניהו ויהי מה. הנה לכם הבטחת בחירות שהם אינם מוכנים להפר. מצד שני, ברור להם ששום מהלך שיעשו לא יגרום לימין להעמיד מנהיג אחר תחת נתניהו. התבוסה המוחצת של סער בפריימריז בליכוד סתמה את הגולל על האפשרות הזו. מפלגת ימינה, עם ייצוגה המצומק בכנסת, לא תוכל להצמיח כאן ישועה. מצד שלישי, הליכה לבחירות רביעיות במצב העניינים הנוכחי לא מבשרת לכחול לבן  טובות. החבירה לרשימה המשותפת, על אף ההבטחות המפורשות, פגעה בקולות ימין רך רבים שהצביעו לכחול לבן בתקווה לממשלת אחדות.

שקלול מחושב של כל אלה הותיר בפני המפלגה דרך פעולה לא מוצלחת במיוחד אבל הכי פחות גרועה מכל הדרכים הגרועות: השתלטות מהירה על הכנסת בזמן שנותר עד ההכרזה על פיזורה לקראת בחירות רביעיות, כדי להעביר כמה שיותר חוקים שיפגעו ביכולתו של ביבי להמשיך לכהן כראש ממשלה ולהתמודד על ראשות הממשלה. המורדים הנדל והאוזר אומנם אינם מוכנים לשבת לממשלה עם המשותפת, אך הם בהחלט מוכנים לשלב איתם כוחות בהפלת נתניהו. עם משמעת קואליציונית הדוקה, וכשלאף אחת מהמפלגות אין מה להפסיד, חוקים מעין אלו אמורים לעבור בקלות יחסית.

עם זאת, מדובר בזמן קצוב למדי, ומכיוון שליו"ר הכנסת שמור חופש לשיקול דעת משלו בקביעת מועדי כינוסה והצבעותיה, יש חשיבות עצומה להחלפתו בגורם פחות "עוין" מיולי אדלשטיין.

למרבה הצער, על פי תקנון הכנסת יש למנות יו"ר כנסת חדש עד לכינונה של הממשלה החדשה. כמו כן, ליו"ר הכנסת הקיים שמור שיקול דעת באשר למועד כינוס הכנסת להצבעה על מינוי יו"ר הכנסת החדשה. הסיבה לכך ברורה: הרצון להפריד בין עבודת הכנסת לבין המשא ומתן הפוליטי המתנהל בכף הקלע שבין הבחירות לבין מועד הקמת הממשלה. המחשבה היא כי בטרם הוקמה ממשלה, הכנסת עלולה לחוקק חוקים שפוגעים בכללי המשחק הפוליטי תוך כדי תנועה. יכולות להיות לכך השלכות בעייתיות רבות. אחת מהן היא הפגיעה בסיכוי להרכבת ממשלה.

לכחול לבן, ובפרט לחלקים הקיצוניים בתוכה המיוצגים על ידי לפיד ויעלון, כל זה אינו חשוב. הרי פניהם גם כך לבחירות רביעיות.

אומנם לא ברור עד כמה החוקים שמתכננת כחול לבן לחוקק באין ממשלה יעמדו במבחן בג"ץ, ולא ברור עד כמה יועילו לה חוקים אלה במקרה שגוש הימין יצליח להשיג בסבב הרביעי את הרוב המיוחל ולבטל אותם.  אבל בכחול לבן מקווים שלא כך יקרה. שם חושבים שזה הסיכוי הכי טוב של המפלגה להגיע לשלטון, משתי סיבות השלובות זו בזו: ראשית, התקווה כי תנופת החקיקה תסמן את כחול לבן כמנצחת ותחזיר לה את המנדטים שאיבדה; ושנית, שמשבר הקורונה יחריף, וידלדל את כוחותיה של ממשלת המעבר ובראשה נתניהו. אם יצליח נתניהו לנווט את המשבר היטב, ופגיעתה של הקורונה באוכלוסיית ישראל תיבלם, תטען המפלגה שצעדי המנע כגון ההסגר בבתים והמעבר למתכונת עבודה מצומצמת היו מוגזמים ומיותרים, ונועדו בעצם לדחות את משפטו ולאשר אמצעי מעקב אפלים; ומנגד, אם ייכשל, במקרה שבו מערכת הבריאות תקרוס, הו אז בכלל מעמדה של כחול לבן כאלטרנטיבה השפויה והאחראית יגבר פלאים.

שחמט.

שחמט עלוב, קטנוני ועיקש. יאיר לפיד איבד את היכולת להתרומם מעל לחישובי מהלכים ומהלכים נגדיים, לחשוב עשרה צעדים קדימה ולהתבונן לרגע מסביב. במשחק הנהדר שלו צופים בייאוש אנשים אשר ספונים בביתם, מסוגרים, מבודדים, מפוטרים, מודאגים מקרוביהם המבוגרים והחולים, ובחוסר הבנה מכבים בשקט את המסך.

לפיד ומפלגתו לא בוחלים באמצעים. בפנייה האחרונה לבג"ץ היטו בחוזקה את הספינה למסלול התנגשות ידוע מראש בין כנסת ישראל לבית המשפט העליון. כאילו לא חסרו לנו משברים. עשרות אלפים נדבקים מדי יום במגפה מסוכנת ברחבי תבל, מאות מתים נערמים במסדרונות במדינות מערביות מתקדמות – ובישראל ממשיך הסחרור הפוליטי לעשות בנו שפטים.

המוצא היחיד כרגע הוא חבירה אמיצה של בני גנץ וחברי כנסת נוספים מסיעתו לממשלת אחדות. האם המפקד שלא מסוגל להחליט, גנרל פשרת הביניים, מי שהושפל על ידי שלוחי יריבו, יצליח לעשות צעד אמיץ המנוגד לכל מה שהוביל אותו עד היום? יש אנשים הקונים את עולמם בשעה אחת. לו יהי.

צילום: קובי גדעון, לע"מ