גבולות אושוויץ: נזקי חובת הזיכרון / שמואל טריגנו

שמואל טריגנו

מצרפתית: אבנר להב

הוצאת רסלינג, 2016 | 225 עמ'

חרף העובדה שבאמתחתו עשרים וארבעה ספרים ומאמרים רבים, רבים מהם בתחומי הפילוסופיה והתיאולוגיה היהודית, שמו של פרופ' שמואל טריגנו כמעט ואינו מוכר בישראל. מאמרים ספורים מפרי עטו פורסמו בעיתונים ובכתבי-עת ישראליים שונים, וספרו הנוכחי הוא השני בלבד המתורגם לעברית. ההספד שנגרם בכך הוא רב; כפי שטריגנו עצמו מדגיש, כתיבתו מכוונת לקהל הישראלי ולרווחים שהוא עשוי להפיק ממנה: "ספרי נכתב למען הישראלים כדי לתרום לכך שיאמדו אל נכון את מה שנרקם נגדם בזירה העולמית, ובפרט האירופית, כדי שיאמצו סוף סוף אסטרטגיה ההולמת את האיום הקיומי הרובץ עליהם" (עמ' 13).

מהו אותו איום קיומי? על פי טריגנו מדובר במשבר בין אירופה והעם היהודי – שלשיטתו אינו אלא תוצאתו של פרדוקס מחשבתי שהיבשת נתונה בו בקשר לזכרון השואה: מצד אחד מוטלת עליה "חובת הזיכרון", הבאה לידי ביטוי בבניית מוזיאונים, קתדרלות וספרים בנושאי השואה ומוראותיה. ומצד שני – בשם אותו זיכרון עצמו מואשמים שוב ושוב מושאיו, קרי היהודים ומדינת ישראל, בפשעים דומים. הא כיצד? טענתו של טריגנו היא שאין מדובר כאן בניסיון פסיכולוגי פשוט של האליטה האירופית להקל את אשמת השואה מעליה, אלא בתוצאה עמוקה של האוניברסליזציה שעבר זיכרון השואה באירופה: "ההנצחה האופיינית לחובת הזיכרון מכוונת ליחידים מופשטים, קורבנות רפאים, חסרי קיום, של טרגדיה נטולת שם. […] חובת הזיכרון אינה מכירה ביהודי אלא את הקורבן, את הדרמה האנושית בתוך האסון היהודי, את 'רצח העם' בתוך השואה" (עמ' 29).

בביאור הפרדוקס זה, תוך שימוש בדוגמאות מאירות עיניים ובניתוחי עומק של תהליכים היסטוריים חשובים (ובראשם הסכם אוסלו, בנספח לספר), עוסק הספר כולו – ובכך תורם תרומה משמעותית להבנת מציאות ימינו, לאור עברהּ ועתידהּ.