דבש צרעות / אלי בר-יהלום

אלי בר-יהלום

צבעונים, 2016 | 110 עמ'

אלי בר-יהלום הוא מחלוציו של אחד המהלכים החשובים בשירה העברית בדורנו – החזרת המוזיקליות, החרוז והמשקל אל השירה הספרותית. הללו הוגלו קודם לכן משם אל ממלכתו הלא-מוערכת של הפזמון. בר-יהלום, שהוא גם מלחין ומבצֵע וטרובדור, החזיר אותם משם אל השירה האמנותית עם נדוניה נוספת: לחנים. הוא פרסם וזימר שירה בסגנון זה החל בראשית שנות התשעים, ולרגע נפגשה דרכו עם זו של החבורה המאורגנת והמתוקשרת יותר שהתניעה אז את מגמת השיבה לחרוז ולמשקל, חבורת 'אֵב' שהולידה לימים את חבורת 'הו!'. אולם הדרכים נפרדו, ובר-יהלום, שהוא מן המשוררים העברים המקוריים ועתירי הדמיון בימינו, התקשה במשך שנות דור ממש לזכות בהכרה הראויה לו. לפני שנים אחדות היה ממקימי כתב העת והחבורה הספרותית 'בגלל'; אך גם אז, רק גיוס המונים ב'הד סטארט' אפשר לו לפרסם את ספרו הראשון המונח עתה לפנינו.

בעריכת 'בגלל', ובאופן מובהק ומזוקק יותר בספרו 'דבש צרעות', מעמיד בר-יהלום חלופה קצת-אחרת, קלילה בסגנונה ומעמיקה בתכניה, לשירת החרוז-החדש המזוהה עם 'הו'. לצד רקעו המוזיקלי וחוש ההומור הסלחני שלו ניכרות היטב בשיריו גם עבודתו כמרצה למדעים מדויקים, קרבתו למדע הבדיוני ולמשחקי-תפקידים, וזיקתו היהודית-לאומית האמיצה  והאינדיבידואליסטית. הגיוון הרב של השירים אינו מאפשר לתת דוגמה מייצגת; הנה דוגמה לא מייצגת, בית מתוך השיר 'אלה הם': "מַה שֶּׁעֲבוּרֵנוּ שֶׁפַע – בִּשְׁבִילָם זֶה צַעֲצוּעַ. / מַה שֶּׁעֲבוּרֵנוּ פֶּשַׁע – בִּשְׁבִילָם זֶה שַׁעֲשׁוּעַ. / מַה שֶּׁעֲבוּרֵנוּ שֵׁפֶל – זֶה נֶחְשָׁב אֶצְלָם לְנוֹרְמָה. / מַה שֶׁעֲבוּרֵנוּ תֶּפֶל – זֶה נִקְרָא אֶצְלָם הוּמוֹר. מַה / שֶּׁאָסַפְנוּ כָּל חַיֵּינוּ הֵם בִּן-רֶגַע מְאַבְּדִים – / אֲבָל הֵם הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ. הֵם הַיְּלָדִים". אל דאגה – בסוף השיר הילדים כבר יסתכלו עלינו מלמעלה.