האתגר של האורתודוקסיה

Getting your Trinity Audio player ready...

בתגובה ל"קלקוליו של חקר המקרא" מאת יהושע ברמן, גיליון 7

כשקראתי את מאמרו של פרופ' יהושע ברמן חשתי אמביוולנטיות עמוקה. כשלמדתי ביקורת המקרא, קביעות רבות נראו גם לי כספקולציות. אילו הן היו מוצגות כספקולציות ניחא, אבל הן הוצגו כקביעות מדעיות. לדוגמה, מגוחכת היא הקביעה המדעית שיש לקשר בין זמן מציאת ספר התורה בימי המלך יאשיהו לזמן כתיבת ספר דברים, כשם שמגוחך יהיה אם בעוד אלפיים וחמש מאות שנה ייכתב מאמר שיתארך את מגילת המקדש שנמצאה בקומראן או לחלופין  עלילות גלגמש, לזמן מציאתם – המאה ה-19 והמאה ה-20. היו חוקרי מקרא שהעלו  טיעונים רבים נגד קביעה זאת (ראו 'עולם התנ"ך' על מלכים ב כ"ב, ח), אולם ככל הידוע לי טרם נכתב מאמר הדן בכשל הבסיסי וחוסר המדעיות שיש בחקר המקרא, ולכן חשוב שקול ביקורתי כמו זה של יהושע ברמן ישמע. עד כאן דברי השבח.

הבעיה היא שמאמרו מפרק בלי לבנות שום דבר חלופי מדעי יותר. אפילו קביעות רכות וכלליות יותר, כגון "העריכה הסופית של התורה היא לכל המוקדם מתקופה זאת וזאת", לא נזכרות אצלו.

כשלמדתי את ביקורת המקרא ניסיתי לחלץ מתוך המכלול קביעות כלליות מבוססות: את ה"תוך" בעל הראיות המדעיות שאפשר לדלות מתוך ה"קליפה" – ספקולציות המציגות את עצמן כמדע. אני זוכר כיצד בשיעורים מסוימים, בהיותי סטודנט חובש כיפה באוניברסיטה העברית, חשתי שכל ביקורת עניינית תתפרש כביקורת אינטרסנטית, ביקורת של אורתודוקס המנסה לשמר את הנחות המוצא שהוא מחויב להן, למרות שכבר אז לא הייתי מחויב להן וכל שרציתי היה לאמץ את היסודות המבוססים ולדחות את הספקולציות המתחזות למדע.

אחד היסודות המבוססים של חקר המקרא הוא זיהוי קטעים אנכרוניסטים בתורה, כגון הזיהוי של דן עם צפון הארץ (ראו בראשית יד, יד-טו; דברים לד, א ושופטים יח; שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, תשכ"ב, עמ' 100-95); אזכור המלכים שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל (בראשית לו, לא); התרחשותה של עקדת יצחק בארץ המוריה – ירושלים (דברי הימים ב, א, ג) והפסוק: "אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד), היכולים ללמד אותנו ששלב העריכה הסופי של התורה היה לכל המוקדם לאחר קניית מקום המקדש על ידי דוד המלך מידי היבוסי ובניין בית המקדש.

לצערי, במקום שיהושע ברמן יחלץ את הקביעות הברורות מתוך שלל התיאוריות והספקולציות, הוא השיב לסטודנט ששאל אותו בנוגע לתארוך התורה: "כנראה לא נוכל אף פעם לדעת מתי היא נכתבה" (עמ' 149). במקום לבקר את חוסר המדעיות של ביקורת המקרא, אבל לצד זה גם להציע יסודות רכים יותר ומבוססים מדעית, הוא הולך בדרך הקלה של פירוק. לא אתפלא אם עד מהרה מאמרו המדעי לכאורה – שהרי נכתב על ידי פרופסור באוניברסיטה שזה מקצועו – יהפוך כלי שרת בידי האורתודוקסיה. מעתה, אין היא צריכה לתת לעצמה דין וחשבון על אמונותיה. היא יכולה לפטור את עצמה באמצעות הקביעה שגם מדע המקרא לא מאפשר לנו לדעת שום דבר בנוגע לזמן חיבור התורה.

ברמן מבקר את חוסר היושר האינטלקטואלי של אותו סטודנט, שלמשמע דבריו על חוסר היכולת של המדע להפריך את האמונה האורתודוקסית אמר "אבל הם הורסים את המדינה". ואולם, אותו חוסר יושרה אינטלקטואלית נמצא גם אצלו (ואצל חלק מסגל המחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן). בתור חוקר דתי, במודע או שלא במודע, הוא מציג את הדברים באופן שלא יסתור את אמונתו. אילו היה ישר עם עצמו, היה עונה לסטודנט שאמנם תיארוך מדויק לא ניתן לדעת, אבל ברור לכל החוקרים שהעריכה הסופית הייתה לכל המוקדם בימי הממלכה המאוחדת.

ברגע שכך יוצגו הדברים, לא תוכל החברה האורתודוקסית לברוח מלתת דין וחשבון לעצמה כיצד עליה להתמודד עם הפער שבין מה שהיא אומרת בבית הכנסת בזמן הגבהת ספר התורה: "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה", ורואה בו אחד מי"ג עיקרי האמונה שלה, לבין הידיעה המדעית שמילים אלו אינן עומדות במבחן הביקורת והאמת ההיסטורית.


ד"ר אלחנן שילה הוא מרצה להגות יהודית וציונית והוגה דעות. ספרו "יהדות קיומית" (שנסקר בגיליון 7 של 'השילוח') ראה אור בשנה האחרונה בהוצאת שוקן.


תמונה ראשית: תנ"ך גוטנברג, התנ"ך המודפס הראשון, 1455.

עוד ב'השילוח'

מוסר ההימנעות: טרגדיה של דור
ללכת בדרך הארוכה
לשם שינוי

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

2 תגובות

  1. M

    18.08.2019

    אדון שילה היקר. גם אמירתך על העריכה הסופית לכל הפחות בימי הממלכה המאוחדת היא הנחת צדקתה של הביקורת (אלא אם הרחבה של פסוק לדעתך ראויה להיחשב עריכה). מאמרך המקביל על ביקורת המקרא מלא גם הוא באג'נדות עליהם הצביע ברמן. זאת ועוד גם הוא נכנע רק לאחת מפרדיגמות המחקר (התעודות, בשונה לדוגמא מהצעתו של ואן סטרס), ככל הנראה כי זו התזה המובילה בישראל, ומשום סיבה טובה שהרי זו לא יותר טובה מההצעות האחרול. זה מבלי לציין העובדה שחלק מהטיעונים שבמאמרך אף שגויים מאוד (כגון האמירה שמודל כמו של הרב ברויאר הוא המצאה שלו – מה שסותר מחקרים של ספרות המזרח הקדום) ואף מגבב טיעונים על גבי טיעונים בשביל להוכיח את נקודת המוצא עליה עמדת מראש (לדוגמא הדיוק של המקרא מול הארכיאולוגיה – נו באמת). בנוסף, כמי שמכיר את מאמריו של ברמן הוא רחוק מלהיות אורתודוקס חשוך שמתעלם ממצאי הביקורת ומטרתו היתה בדיוק להצביע על המשבר בו נמצא התחום. בקיצור, קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים.

    הגב
  2. עזריאל

    29.10.2020

    אני חושב שדנת את ברמן בחומרה יתירה. מטרת המאמר היתה להוכיח שביקורת המקרא עובדת בעיקר לפי ספקולציות והשערות ולא טיעונים מדעיים, ולכן השאלה מתי בדיוק התחברה התורה אינה מענין המאמר. בנוסף, בסוף המאמר הוא הביא לידיעה על הכלי המדעי החדש שלדעתו מאפשר לבסס את הטענות המחקריות, מה שמוכיח שמטרתו אינה רק להרוס אלא גם לבנות. ובדרך אגב יש להעיר שגם אם נקבל את ההנחה שפסוק זה או אחר נוסף בימי דוד, זה לא מוכיח מתי התורה נכתבה [שעליה שאל התלמיד], אלא כמו שאמרת מתי העריכה הסופית היתה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *