הכרוניקה, ינואר 2021

Getting your Trinity Audio player ready...

הכרעת הדין במשפטו של שכּיב עלי נפרשׂה על פני קרוב ל-70 עמודים, וגזר הדין – על 20 עמודים נוספים. // כתב האישום הוגש בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה, אחַר שהלה בנה לעצמו בית מגורים עצום ממדים, המשתרע על שטח בנוי של 988 מ"ר, בבית-ג'אן – תוך חריגה פראית מתוכניות המִתאר ומן ההיתרים שניתנו לו. חלק ניכר מהבית נבנה על שטח שיועד לדרך ציבורית; לא פחות.

בנייה בלתי חוקית פרועה איננה אירוע חריג באזורי ההפקר שבצפון, אולם סיפורו של עלי מצטיין בייחודיותו. // עלי הוא עורך דין במקצועו, העוסק בתחום התכנון והבנייה. עלי איננו סתם עו"ד המתמחה בתכנון ובנייה, אלא אדם שנשא בתפקידים בכירים במוסדות התכנון השונים. // בין היתר שימש הלה יועץ משפטי בוועדות המקומיות לתכנון ובנייה. שיא השיאים: עלי שימש תובע (מטעם היועץ המשפטי לממשלה) של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "רכס הכרמל" – כלומר הופקד על העמדת עברייני בנייה לדין. // במהלך השנים הגיש עלי כתבי אישום רבים נגד נאשמים בבנייה בלתי-חוקית, וטען בפני בית המשפט כי הללו הפרו את החוק ומן הראוי שייענשו ויוּצאו צווי הריסה נגדם. אכן, הרגולטור בכבודו ובעצמו התגלה כעבריין בו-בתחום שאותו אמור היה לאכוף.

קו ההגנה של עלי כֻּוון לבטן הרב-תרבותית הרכה: הנאשם טען שמתעמרים בו ומתנכלים אליו, שהפרקליטות "רודפת אותו עד צוואר", שהיא מתעלמת מהפרות חוק בוטות דומות של פקחי בנייה ואנשי חוק אחרים בסביבתו הגיאוגרפית-חברתית, ובעיקר – שהוא חווה את העמדתו לדין כסוג של אפליה וקיפוח. // עלי הלין על הפרקליטות שביקשה להדיחו מתפקידו כתובע הוועדה המקומית, וטען שהיא פועלת נגדו "ממניעים אישיים". עוד טען כי מאחר שהוא עו"ד במקצועו, הרשעתו עשויה לפגוע במטה לחמו. //קצינת המבחן שמוּנתה לו טענה שהוא "קיבל אחריות חלקית בלבד" על המעשה, דהיינו שהוא "נוטל אחריות פורמלית גרידא לביצוע העבירה", ולכן "ישנה פרוגרמה נמוכה לשיקום".

שופט בית המשפט השלום בחיפה שלמה בנג'ו לא הפסיק להתפתל. // "הטענה כי ההרשעה תגדע את מטה לחמו, בהיות הנאשם עורך דין, הינה טענה נכבדה שאין להקל בה ראש", הצטדק הלה. בנג'ו האריך לנמק ש"בביטול הרשעה מקופלת אמירה ערכית, לפיה המעשים נשוא ההרשעה, לא פגעו בחברה ובערכיה". // בסופו של הטקסט האינסופי, כאמור 90 עמודים אורכו, הרשיע השופט את הנאשם וגזר עליו עונש של… 50 אלף שקלים.

מהם 50 אלף שקלים כקנס למבנה המשתרע על פני כמעט דונם שלם? זוהי אפילו לא בדיחה. // בשיח על מגזרים בישראל מקובל לדבר על קבוצות לחץ; בכל הקשור לאכיפת חוקי מקרקעין אין – ולא הייתה ולא תהיה – קבוצת לחץ אפקטיבית דוגמת המגזר הדרוזי. // כדי להיווכח בכך די להקשיב לראיונות הכוחניים – שלא לומר אלימים – של דמויות כגון ראש מועצת דלית אל-כרמל, רפיק חלבי, כאשר על הפרק עומדת הבנייה הבלתי-חוקית במגזר. כדי להבין מדוע זהו הסקטור היחיד שאיתו אף אחד לא מתעסק, די להיזכר במקרים הבודדים שבהם ניסו המשטרה ורשות מקרקעי ישראל להיכנס לאחד הכפרים כדי לבצע הריסת בנייה בלתי-חוקית.

הכלים האפקטיביים היחידים לצמצום ההשתוללות במגזר היו הסנקציות המִנהליות שנוספו לחוק התכנון והבנייה, המוכרות כ"חוק קמיניץ". // כלים אלה אִפשרו לרשויות האכיפה לדלג על מסלול האישום הפלילי הארוך והמייגע ולהשית על העבריינים קנסות מרתיעים ומהירים. חוק קמיניץ שרד עד כה למרות לחצים בלתי פוסקים, אולם לאחרונה ויתר עליו נתניהו בחפץ לב לטובת הצבעה חד-פעמית של ח"כ מנסור עבאס. בלחץ ראש הממשלה, פרסם משרד המשפטים הודעה שלפיה מעתה "יחולו הקלות במדיניות האכיפה בכל הנוגע למבני מגורים בלתי-חוקיים שקמו על שטחים חקלאיים".

**

שר הדיגיטל והממונה על רשות החברות, דודי אמסלם, תקף בחריפות את המשנה ליועמ"ש היוצאת דינה זילבר. // במכתב ששלח למנהל הרשות, יעקב קוינט, תבע אמסלם לבטל את נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות: "אבקשך להתעלם מחוות הדעת ההזויה של הגב' דינה זילבר בגיבוי מר מנדלבליט, שכידוע, הם אינם מעל החוק, ולמרות זאת ממשיכים עם ההתנהלות הבריונית שלהם ודורשים להנציח את הנבחרת הצפונבונית האליטיסטית של יש עתיד. לצערי הרב, הם יעשו ועושים הכול כדי להפריע לי בעבודתי, תוך כדי שהם עוברים באופן גס ובוטה על החוק".

בישראל ישנן 60 חברות ממשלתיות ו-20 חברות-בנות ממשלתיות; בכללן חברות מהגדולות במשק – חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות ועוד. // כבר בשנות השמונים והתשעים התריע מבקר המדינה על פגיעה בתפקוד החברות שנגרמה בעטיים של מינויי מקורבים חסרי כישורים לתפקידים הדורשים יכולות מקצועיות גבוהות. // כדי להתמודד עם הבעיות הללו, הושק בשנת 2013 מיזם "נבחרת הדירקטורים". במסגרת המיזם מתקיים מדי תקופה מסוימת מכרז ציבורי גדול שאליו ניגשים אלפי מועמדים הנדרשים להציג תנאי סף של השכלה וניסיון מקצועי. המועמדים עוברים ריאיון אישי ובחינות שונות, ומהם נבחרים 400–500 המועמדים שזכו לניקוד הגבוה ביותר. // מהלך זה לא נטל מהשר הממונה את סמכויותיו למנות דירקטורים בחברות שתחת אחריות משרדו, אך דרש ממנו לברור דירקטורים אלה מתוך "הנבחרת".

התוצאות ניכרו עד מהרה בשטח. // בשנת 2013, טרם הרפורמה, החברות הממשלתיות הפסידו מדי שנה כ-600 מיליון שקלים (באופן מִצרפי), ואילו שנה לאחר מינוי הדירקטורים החדשים התהפך מאזנן ונטה לצד החיובי – לרווח שנתי של 400 מיליון שקלים. // שורת הרווח של החברות האמירה בשנים לאחר מכן: בשנת 2015 עמדו רווחי החברות על 2.1 מיליארד שקלים; בשנת 2017 על 4 מיליארד שקלים; ובשנת 2018 על 5.4 מיליארד שקלים.

מבקר המדינה פרסם דו"ח מיוחד בנושא זה בשנת 2017 וכך סיכם את הסוגייה: "צמיחתן והתפתחותן של חברות ממשלתיות שהיקף פעילותן בשנת 2015 נאמד בכ-67 מיליארד ש"ח ונכסיהן נאמדים ב-178 מיליארד שקלים, מושפעות גם ממינוי מועצות מנהלים איכותיות ומקצועיות בחברות אלו. // ראוי לציין כי הקמת המאגר היא מהלך חיובי ונכון, אם כי לא חף מליקויים. המאגר נועד לתקן את המצב ששרר שנים לפני הקמת הנבחרת, כאשר למועצות המנהלים של חברות ממשלתיות מונו דירקטורים על בסיס שיקולים מפלגתיים".

הבעיות התגברו עם הקמת הממשלה ה-35. // רשות החברות התמהמהה ולא יצאה במכרז חדש לגיוס דירקטורים, והשרים החלו לעשות שימוש גובר בהליך "תואם נבחרת". במסגרת הליך זה, השר מציע מועמד שאיננו נמנה עם הנבחרת, ומועמדותו מאושרת בהליך פרטני במידה שהוא זוכה לניקוד מתאים. // אולם בעבור השר אמסלם אין די בכך. הלה מבקש לבטל מכול וכול את נבחרת הדירקטורים ולאפשר לשרים למנות את מקורביהם. לטענתו, הדבר הכרחי כדי שהללו יסייעו בידו לקדם את המדיניות שלו. אמסלם הפך אפוא סוגיה זו לזירת מאבק על "משילות".

"לא תישא את שם המשילות לשווא" ראוי לומר לאמסלם. // דירקטורים בחברות ממשלתיות מנהלים כספי ציבור, בשווי מיליארדים, וצריכים להיות מקצועיים דיים כדי להבטיח את השאת רווחי החברות והענקת שירותים נאותים לציבור. מבחינה כלכלית, השיטה הוכיחה את עצמה. מבחינה מהותית, מאחר שהמכרז נערך באופן שוויוני ושקוף, אין מצויה כאן בעיית "חבר מביא חבר" ואין חשש מגילדה סגורה השומרת על עצמה. // דומה כי מתוך 500 המועמדים הפוטנציאליים, יכול גם יכול השר לאתר מועמד המזדהה עם השקפת עולמו בדבר המדיניות הציבורית הראויה. אם אמסלם סבור שהליך מיון הדירקטורים נגוע בשיקולים לא ענייניים, ראוי שימקד את הביקורת בהליך הסינון ברשות החברות, שידרוש הוכחת גיוון וימנה ועדת ביקורת. כך או אחרת – כוח פוליטי אינו אמור לבוא על חשבון האינטרס הציבורי.

**

לפני קרוב לשנתיים פנתה אליי אישיות ציבורית מסוימת והציעה לי לפגוש עסקן חרדי בכיר שרוצה "למסור מידע רגיש עבור תחקיר עיתונאי". המתווך הציג את העסקן כמי שמנהל ארגון חסד גדול, מקושר לאדמו"רים בכירים ולפילנתרופים גדולים. // העסקן היה אדיב, מאיר פנים, אך גם תכליתי. הוא הציע לי מימון מלא לטיסה לאוסטרליה, פלוס שהייה, "כמה שתצטרכו", לצורך עריכת תחקיר בקרב בני הקהילה החרדית "שיחשוף את האמת" בפרשיית מלכה לייפר.

"שמע", אמרתי לו, "כעיתונאי עם ג'וק לתחקירים אני תמיד שמח לאתגרים מעניינים, אבל אל"ף, האמת שתיחשף איננה בהכרח האמת שאדוני היה רוצה לחשוף. // ובי"ת, אם באמת כבודו רוצה לברר את האמת, אז לפני שהוא שולח אותי לאוסטרליה הרחוקה, אולי כדאי שיארגן לי פגישה עם גב' לייפר עצמה. אחרי שעה וחצי, עד שעתיים, של שיחה בארבע עיניים, אני מאמין שתהיה לי תחושת בטן ראשונית בנוגע לשאלה אם יש לי מה לחפש באוסטרליה".

בן שיחי נרתע. // לייפר "מגיבה לא טוב" כששואלים אותה על נסיבות האירועים שעליהם נחשדה", התפתל. אמרתי לו כי בפקודת הראיות, שתיקת נאשם נחשבת ל"חיזוק" או "סיוע" לראיות חלשות, וסירוב גורף לענות על שאלות הוא חומר הנבטה מעולה לספקות בגרסה. // העסקן ניסה את מזלו בכיוון אחר וביקש שאפגש עם רבנית בכירה ומפורסמת בעולם החרדי. "היא פוגשת את לייפר, מכירה את הסיפור לפניי ולפנים, ויודעת בדיוק מה היה ומה לא היה".

הסכמתי. הוא קבע לנו פגישה בשעת ערב בלובי של מלון גדול, והכין אותי שהרבנית תבוא עם פמליה. // בשעה היעודה התייצבתי במקום, אולם הרבעצען ומלוויה בוששו לבוא. המתווך שארגן את הפגישה הראשונית התקשר והתנצל. הוא הסביר שבני משפחתה של לייפר החליטו ברגע האחרון לבטל את המפגש משום שחששו ממה שהרבנית תגיד לי.

"תגיד את האמת, מה הם חששו שהיא תגיד לי?", תחקרתי את המתווך. // "שלייפר לא הייתה בסדר", ענה הלה, "אבל אסור למסור אותה לגויים כי היא תתפרק נפשית והמשפחה שלה תיפגע. זה לא טוב לה לשבת עם גוֹיוֹת בכלא". בהמשך, פנה אליי אחד מבני משפחתה של לייפר וטען בשכנוע פנימי עמוק שאחת המתלוננות משוגעת, השנייה יצאה לתרבות רעה והשלישית הוסתה. // לאחרונה הסתיימה הסאגה: השופט עמית דחה את ערעורי ההגנה ואישר את ההסגרה לאוסטרליה.

מלכה לייפר נמלטה ארצה בשנת 2008. היא הוצגה כמי שסובלת מהתמוטטות נפשית ואינה כשירה לעמוד לדין. אינספור בקשות והליכים הוגשו בתיק, והוא נגרר מוועדה לערכאה במין מסטיק גמיש שנמתח ולא נגמר. // המערך שהגן עליה במשך השנים הללו היה אדיר ממדים: רבנים בכירים ועסקנים נשכבו על הגדר כדי לקיים "מצוות פדיון שבויים"; ותשומות עצומות הושקעו בחוות דעת פסיכיאטריות ובהגנה משפטית.

מי שהתבונן מבחוץ בפרשה לא יכול היה שלא לשאול את עצמו: למה? מה גורם לציבור שהקודש והרוח עומדים לכאורה בראש סולם הערכים שלו לנהוג כך? // הלוא גם הנפגעות הן בנות הקהילה החרדית, ומדוע הושטת סעד להן אינה נחשבת מצווה?

אי אפשר ליישב עובדות אלו בלי להבין מהו הערך שעליו מגינה הקהילה החרדית. // לכאורה, המאבק בין הנפגעות לפוגעת הוא מאבק שבין פרט לפרט; אולם רק לכאורה. אליבא דאמת, העימות העמוק שלפנינו מתנהל בין הפרט לבין הקהילה. הסיפור הוא ההיררכיה.

הושטת סעד לנפגעות עלולה להפוך לראיה ש"אצלנו" קורים דברים כאלה. // מה יהיה השלב הבא? חינוך ילדים וילדות ל"חשדהו וכבדהו" כלפי מורים, מנהלים ורבנים? יחס כזה עשוי לערער את כל פרדיגמת "ועשית ככל אשר יורוך". הוא עלול לסדוק את אמונת החכמים השלמה והתמימה שעליה בנויה כל מערכת ההפעלה החרדית. // אם יתרגלו הילדים שמבט ביקורתי הוא לגיטימי, הם עלולים להרחיב אותו לתחומים נוספים.

לייפר הייתה מנהלת, ומתוקף מעמדה היא חוליה בשרשרת "דעת התורה". היא החולייה הקרובה ביותר ליומיום של התלמידות, שאינן פוגשות את הרב קנייבסקי בשער בית הספר מדי בוקר, וגם לא את חז"ל. // כשהמנהלת בבית יעקב מעירה לךְ בבוקר על אורך החצאית, היא איננה רק הצינור להלכה; היא השליח הנושא את הלפיד. ההיררכיה הזו חייבת להישמר, גם אם מחירהּ הוא קברים בדרך.

**

לבית הדין לעבודה הוגשה לאחרונה בקשתו של יעקב קדוש לאסור על משרד ראש הממשלה ועל חברת 'המשרד הנקי' לפטר אותו או לפגוע בתנאי העסקתו. // בבקשה נכתב כי "המבקש נחשף ואולץ לקחת חלק בהתנהלות מושחתת, אשר יש בה משום פגיעה משמעותית בטוהר המידות, שכללה יחס מתעמר כלפי עובדות המעון הרשמי והפרטי על ידי אשת ראש הממשלה הגב' שרה נתניהו לאורך זמן ובעצימות גבוהה, באופן שהוביל לפגיעה נפשית של ממש בעובדות המעון". // עוד צוין כי "המבקש נחשף ליחס גזעני כלפי עובדות בנות העדה האתיופית, לרבות מניעת העסקתן בקומה השנייה בהוראת הגב' נתניהו".

קדוש הועסק כמפקח על שירותי ניקיון בחברת 'מוריה' שסיפקה שירותים למשרד ראש הממשלה. // לדבריו, הוא סירב לשתוק נוכח העוולות שאליהן נחשף ולכן פנה לגורמים שונים ודיווח על האירועים. כאשר תם זיכיונה של חברת מוריה נכנסה תחתיה חברת 'המשרד הנקי', וקדוש עבר לעבוד תחתיה. // לדבריו, גורמים בבית ראש הממשלה ביקשו לנקום בו על תלונותיו וטרוניותיו ודאגו שחברת המשרד הנקי תפטר אותו. קדוש צירף לבקשתו תוצאות בדיקת פוליגרף המראות כביכול שדבריו אמת.

התביעה הוגשה בתחילת דצמבר, וכעבור כשבועיים הגישה התנועה לאיכות השלטון בקשה להצטרף להליך כידידת בית המשפט. // התנועה הציגה עצמה כמי שמתמחה בטיפול בחושפי שחיתויות והטעימה שאופי טיפול בית המשפט בפרשה "יהווה לעובדים שיקול האם ליטול את הסיכון האישי ולחשוף לאור השמש מידע בדבר מחדלים ושחיתויות במקום עבודתם". עוד הדגישה המבקשת את "העוול הזועק הנעשה לחושף השחיתות, בהשחרתו ללא שום בסיס עובדתי, אשר היא לא רק קריטית לשמו הטוב, לעתידו ולכבודו של החושף, הנתון במצוקה נפשית וכספית, אלא שהיא עלולה כבר בתחילת ההליך לגרום להתרשמות שלילית של בית הדין מחושף השחיתות". // התנועה התנצלה על כך שהבקשה הוגשה מבלי להתייחס לטענותיהן של הנתבעות, והסבירה שהדבר נבע ממצוקת זמן: התביעה הוגשה בתחילת החודש ובשבועיים שעברו מאז, היא לא הספיקה לקבל את עמדתן.

בדיון (שארך כשמונה שעות) נערכה לקדוש חקירה נגדית (בידי עו"ד דוד בכור אשר ייצג את חברת המשרד הנקי). // במהלך החקירה הודה קדוש כי העיד עדות שקר, בבית המשפט, בהליך קודם (!). // מעבר לכך, בשל תכתובת פנימית שנכנסה בשגגה לתוך התיק, נחשף גם כי לתביעה כולה אין בסיס אמיתי: קדוש אומנם עבד בעבר במעונות ראש הממשלה, אולם כאשר 'המשרד הנקי' קלטה אותו לעבודה, אחרי החלפת הזכיינים, הטיפול במעונות ראש הממשלה כלל לא היה בסמכותה של חברה זו. // קדוש פוטר מתפקיד אחר לחלוטין, שלא הייתה לו נגיעה לראש הממשלה.

תביעת הסרק של קדוש מעניינת פחות מאשר התכתובת הפנימית שחשפה את ההטעיה. // תכתובת זו סיכמה את הפגישה הראשונה בין קדוש לבין נציגי התנועה לאיכות השלטון באוקטובר השנה. את התזכיר רשמה עו"ד רחל אל-שי רוזנפלד שהגישה את בקשת ההצטרפות יחד עם עו"ד תומר נאור. // בין מה שסיפר קדוש לנציגי התנועה לאיכות השלטון, לבין מה שטען אחר כך בפני בית המשפט, נפער פער אדיר, המעורר תמיהה על נכונוּתה של התנועה, שלכאורה אמונה על חשיפת אמת ועשיית צדק, להצטרף לתביעתו של קדוש. // אגב, לקראת סוף הדיון, פרקליטי התנועה לאיכות השלטון נכנסו ללשכת השופט והלינו על הכנסת "המזכר הפנימי" לתוך התיק. בהתייעצות חפוזה עם עורך דינו, החליט קדוש למשוך את התביעה – ובית הדין נענה לבקשתו.

בתנועה מסבירים שייתכן שמשרד ראש הממשלה רדף את קדוש גם בעבודתו החדשה, ומבקשים שההגנה על חושפי שחיתויות תורחב גם למקרים שבהם המעסיק שולח זרועות נקמה ארוכות לעובד גם לאחר שעזב את העבודה. // אלא שלתזה הזאת, שלפיה אנשי משרד ראש הממשלה החליטו לרדוף את קדוש מרחוק, לא הונח אפילו בדל של ראיה בתביעה.

אגב, צוות של ערוץ 2 שהה באולם במשך כל הדיונים וראיין את עורכי הדין, בציפייה שתיחשף פרשה אפֵלה על מעונות ראש הממשלה. // כשהתבררה התרמית, קיפל הצוות את המצלמות והסתלק. שום רמז לדיון המביך הזה לא הגיע למהדורת החדשות של אותו ערב.

**

ימים אחדים לפני ההחלטה על מינויו של עמית אייסמן לפרקליט המדינה, עתר סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) משה סעדה לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, בדרישה לעצור את עבודתה של ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. // ועדת האיתור, שהקים שר המשפטים אבי ניסנקורן ובראשה עמד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בחרה בינתיים באייסמן לתפקיד, אולם העתירה במקומה עומדת. // טענתו של סעדה – שהגיש גם הוא את מועמדותו לתפקיד – מטלטלת. לדבריו, מנדלבליט מצוי בניגוד עניינים המונע ממנו לתמוך במועמדותו של סעדה.

לעתירה נוסף תצהיר מבהיל של אורי כרמל, ראש מח"ש הקודם, המתאר את הנקמנות והתככנות שפשׂוּ בחלונות הגבוהים של מערכת אכיפת החוק. // התצהיר מתמקד במערכת היחסים המעוותת ששררה בין פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש מנדלבליט לבין מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך. // "מח"ש ואנשיה נותרו ללא גיבוי ציבורי משמעותי מצד ראשי המערכת אל מול מתקפה חזיתית, בוטה ושקרית, מטעמו של מפכ"ל המשטרה, בכיר השוטרים, אשר מח"ש מופקדת על חקירתם בפלילים, כל זאת תוך כדי התנהלות הבדיקה בפרשת אום אל-חיראן", כתב העותר.

"פרקליט המדינה הפקיר את מח"ש להתנהלות תוקפנית מתמשכת, חריגה ושיטתית מצד משטרת ישראל, בהובלת מי שעמד אותה עת בראשה. // כמי שמצא לנכון להציג עצמו בפניי כ'מומחה לפירוק ארגונים עוינים' [=אלשיך], אמירה עליה דיווחתי לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל נהג להזין באופן שיטתי את לשכת פרקליט המדינה בתלונות ובטרוניות נגד המחלקה ואנשיה, ואף ניסה להתערב בצורה בוטה ולהשפיע על ראשי המערכת שעליהם לערוך שינוי במבנה הארגוני של מח"ש, תוך הטלת דופי ביושרה של עובדי המחלקה, כל זאת גם תוך כדי הליך הבדיקה בפרשת אום אל חיראן".

עוד נכתב בעתירה כי "רק במבט לאחור, הלך והשתקף לנגד עיניי המהלך הסדור והשיטתי שתכליתו לכרסם במעמדה של מח"ש כ'שומר הסף' המופקד על חקירות המשטרה, להבאיש את ריחה בעיני הבכירים העומדים בראש המערכת; ואגב כך לערער את ביטחונם העצמי של אנשיה הניצבים בחזית העשייה, וליצור כלפיהם אפקט של 'מניעה מצבית', כלשונו המקצועית של המפכ"ל אלשיך, או 'אפקט מצנן' בלשוני שלי, תוך כרסום בתדמיתן ובמעמדן המקצועי של מי שזוהו על ידו כדמויות מפתח במחלקה וכהנהגת העתיד שלה".

בין הפרשנים מסתובבים כמה הסברים בנוגע למערכת היחסים הרעילה שנוצרה בין הפרקליט הקודם שי ניצן, המפכ"ל אלשיך וראשי מח"ש. // בפרקליטות מדברים על מתחים ארגוניים אופייניים שנבעו מחוסר כימייה אישית בין השחקנים. // חלק מדוברי ראש הממשלה טוענים לקונספירציה חמורה הרבה יותר: טענתם היא שניצן "מכר את מח"ש" כדי לשמור על יחסים טובים עם המשטרה בתקופה רגישה שבה נזקק למשטרה לשם השלמת החקירה ומתן ההמלצות בתיקי נתניהו.

לאף אחת מהספקולציות הללו אין ראיות, אולם המערכת חייבת לתת הסברים טובים לציבור. // מן הראוי לפחות שהאשמות כה חמורות – שאינן מגיעות מפיהם של עיתונאים מתלהמים אלא ממי שעמדו במשך שנים ארוכות בראש המחלקה לחקירות שוטרים – תיחקרנה על ידי ועדת חקירה פרלמנטרית או ממשלתית.

עוד ב'השילוח'

סנאט לישראל: 'הפדרליסט' ואנחנו
עיצוב גבולות ישראל: הערות לאסטרטגיה לאומית
לא מחנכים בפוליטיקה

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *