המספרים, מאי 2017

הירושלמים עובדים בתל-אביב? ההפך הוא הנכון יותר

"חציית שער הגיא מזרחה הובנה לי, לפתע פתאום, כחוויה משחררת, המותירה את תל־אביב מאחור ופותחת את השער למשהו אחר, מורכב אך ממכר", מתאר מבקר האמנות גדעון עפרת את התחושה שהלמה בו עת שב עם רעייתו מחיפוש דירה בתל-אביב, והביאה אותו להבין שאין תוחלת לבריחתו מירושלים. "אני צורך את תל־אביב ברמות אמנות וספר", סיכם אז עפרת, "אך ירושלים היא עירי, לטוב ולרע, עיר־המקלט שלי"[1].

רבים מתושבי העיר שמקום עיסוקם הוא במרכז, "היוממים", ודאי יוכלו להזדהות עם תחושה זו בשובם הביתה לעת ערב. מתברר עם זאת שרבים עוד יותר הם אלה שבשבילם ירושלים היא העיר שעולים אליה בבוקר לעבודה ומותירים אותה מאחור לעת ערב. מה מאפיין את שתי הקבוצות הללו? כיצד הם עוברים בין הערים ומה יכול להשפיע על היחס המספרי ביניהם?

ראשית, כמה עובדות רקע על מגורים ותעסוקה. ירושלים כפולה באוכלוסייתה מתל-אביב – ובשטחה היא אף יותר מכפולה ממנה. עם זה, מספר האנשים שמקום עבודתם נמצא בתחומה (302.8 אלף) הוא רק כשלושה רבעים מהמספר בעיר תל-אביב (407.3 אלף). הפער בולט אף יותר כאשר בוחנים את הערים כגלעין של מטרופולין גדול: תל-אביב אינה אלא חלק קטן מגוש-דן ואילו ירושלים היא עיר שאין סביבה מרחב מטרופוליני משמעותי. הירושלמים שולחים ידם במלאכות פשוטות יותר (בעיר, אגב, השכר השעתי הממוצע לנשים גבוה מזה של הגברים) ואילו בעיר ללא הפסקה אחוז המהנדסים והמנהלים גבוה בהרבה.[2]

ועתה ליוממות: מנתוני הלמ"ס עולה כי מספר המתגוררים במטרופולין ירושלים אך מועסקים במטרופולין תל אביב (16.9 אלף) נמוך בהרבה ממספר המתגוררים במרכז ומטפסים בכל בוקר לעבודתם בעיר הבירה (23.5 אלף). עיקר הפער נמצא בתחומי ההיי-טק, המנהל הציבורי והביטחון: ההיי-טק הירושלמי הוא אבן שואבת לתושבי המרכז (הרבה יותר מכפי שההיי-טק הגוש-דני לתושבי ירושלים), וכמוהו גם משרדי הממשלה של בירת ישראל.[3]

נתונים אלה תואמים את הנתונים המרתקים שנאספו על ידי מכון ירושלים למחקרי מדיניות באשר לנפח התנועה בכבישים בשעות היום השונות. על פי המידע שנאסף, בשעות הבוקר ישנו נפח רב יותר של הנוסעים לכיוון ירושלים מאשר להפך, ואילו בשעות אחר הצהריים נמדד נפח תנועה רב של אלו החוזרים לביתם מן הבירה אל ערי החוף.[4]

לעובדות אלו עשויה להיות משמעות רבה כאשר ייפתח – באביב 2018, אם לא תהיינה דחיות נוספות –  קו הרכבת המהיר בין ירושלים לתל-אביב. הכול מודים שמדובר במהפכה – אך קשה לצפות את ההשלכות. הניידות המשופרת תגדיל בוודאי את כמות הבוחרים ב'יוממות', כלומר המפרידים בין מקום העבודה למקום המגורים, אולם קשה מאוד לצפות אם הדבר יגדיל את מספר תושבי ירושלים, שכן נוח יהיה לגור בה ולעבוד בגוש דן גם בלי להחזיק רכב, או דווקא יאפשר לירושלמים רבים יותר לעזוב את העיר ולשמור על מקום עבודתם בבירה.

[1] גדעון עפרת, "הבריחה מתל אביב", באתר "נקודותיים:", גליון 5-6 (אפריל 2014).

[2] שנתון סטטיסטי 2016, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, http://jerusaleminstitute.org.il/?cmd=statistic

[3] שם.

[4] יאיר אסף שפירא, "מים לי-ם ולהיפך", בלוג מכון ירושלים למחקרי מדיניות. http://jiis-jerusalem.blogspot.co.il/2016/02/blog-post.html