חיי מלחמה / ניצה בן-דב

ניצה בן-דב

שוקן, 2016 | 396 עמ'

המלחמות והמתח הביטחוני מטילים תמיד את צִלם על החיים בישראל, אף כי חיים אלה מנסים לפעמים, למען הנורמליות, להתעלם מצל זה. על כך מעידה תמונת העטיפה של 'חיי מלחמה', יצירה של הילה לולו לין: חוף הים השוקק של תל-אביב ששמי השקיעה האודמים שמעליו מתגלים כנתח מדמם של בשר. חוקרת הספרות הוותיקה ניצה בן-דב מאמתת זאת בעיון בעשרה רומאנים מאת סופרים ישראלים מהשורה הראשונה.

רומאנים אלה עוסקים בתשעה מלחמות ועימותים, ממלחמת העולם הראשונה עד האינתיפאדה השנייה (עליהם נוסף רומאן העוסק בטירונות בימי שלום). רובם המכריע ממעטים לעסוק בקרבות עצמם ונוגעים בשוליים, בחיים האזרחיים בעת מלחמה או בהשלכותיה המאוחרות. מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור מיוצגות בנגיעות קלות במיוחד, שעניינן בעיקר סוגיית הנקמה וההתמודדות עם זיכרונות. כל פרק מעלה, בעקבות היצירה שהוא סוקר, נושא עקרוני אחר – כגון שכול, רעות לוחמים, נקם, המורכבות האנושית של הסכסוך עם הפלסטינים, או הניסיון האזרחי לחיות במנותק מהמציאות המלחמתית.

עיוניה של בן-דב מרתקים. כל פרק, כלומר כל עיון-ברומאן, נוגע בדרך כלל בתמה מרכזית ברומאן הנסקר – ומתוך כך, כל עיון כזה מספק לקורא בספרה של בן-דב היכרות, או היזכרות, עם היצירה כולה, ופרשנות מאירת עיניים שלעולם איננה ספקולטיבית. הקושי מתעורר בהמראה מהספרים והסוגיות הבודדים אל ההכללה: אל האמירה העקרונית על נושא המלחמה בספרות הישראלית (ומתוך כך, ככל האפשר, בנפש הישראלית). בן-דב מציינת כי ספרות המלחמה הישראלית היא בדרך כלל פציפיסטית במידה זו או אחרת; ועוד היא מציינת שבספרות-היפה הישראלית מעטים מאוד הם הספרים העוסקים ישירות בשדה הקרב. שתי הטענות, על פניהן, נכונות, ובכל זאת יש בספרות-היפה שלנו עוד כמה ספרי מלחמה וצבא, מספרי תש"ח של נתן שחם, משה שמיר ויורם קניוק ועד ספרי יום כיפור של חיים סבתו ואגור שיף – והקורא תוהה שמא בחירת עשירייה אחרת הייתה מניבה תמונה אחרת.