כרוניקה, פברואר 2018

תזכיר חוק יסוד: החקיקה שהוצג בכנסת תואר על ידי שרת המשפטים איילת שקד ושר החינוך נפתלי בנט כמהלך אסטרטגי לשיקום הפרדת הרשויות במדינה. הוא גובש כחצי יובל לאחר חקיקת שני חוקי היסוד – "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ו"חוק יסוד: חופש העיסוק" – שהפכו בידי בית המשפט למעין חוקה אלטרנטיבית, זו שעמדה בבסיס "המהפכה החוקתית" שעליה הכריז הנשיא דאז אהרן ברק. חוק יסוד החקיקה החדש אמור להתמודד עם פסילת החוקים הסיטונית מצד בג"ץ, ועם הרמיסה המתמשכת של הגדר שאמורה הייתה להפריד בין הרשות השופטת לממשלה ולכנסת. // החוק מבוסס על פשרה. בית המשפט יקבל הכרה סמכותית ביכולתו לפסול חוקים, והממשלה תקבל בתמורה רגולציה: פסילת החוקים תצומצם, תפוקח, ותעמוד תחת מגבלות. על פי החוק החדש לא כל שופט ולא כל ערכאה יוכלו לפסול חוקים של הכנסת. פסילת חוקים תהפוך לסמכות ייחודית של בית המשפט העליון, והיא תיעשה רק בהרכב של תשעה שופטים וברוב של שני שלישים. בית המשפט לא יוכל לפסול חוק יסוד (וכך למשל לא יוכל לפסול את חוק הלאום או את חוק התקציב), וכן לא יוכל לפסול חוקים על סמך ענייני פרוצדורה (כפי שנעשה בחוק המס על דירה שלישית). // החלק החשוב בחוק מבחינת הכנסת הוא פסקת ההתגברות: הרשות המחוקקת תוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל אם תגייס לצורך כך רוב של 61 ח"כים, ותציין כי החוק החדש נחקק "על אף האמור בחוקי היסוד". חוק כזה ייחקק לתקופה של חמש שנים בלבד, אך הכנסת תוכל להאריך את תוקפו בכל פעם בחמש שנים נוספות. הרציונל של פסיקת ההתגברות הוא ליצור "שיחה" בין בית המשפט לבין הכנסת. כשבית המשפט פוסל חוק בטענה שהוא סותר זכויות אדם הכנסת אינה מתעלמת ממנו אלא בוחנת את קביעתו, מנהלת דיון פנימי, ומחליטה האם לפי שיקול הדעת שלה יש כאן סתירה או לא. מרכיב נוסף בחוק הוא הקביעה שמעתה ואילך יוכלו חוקי יסוד להיחקק רק ברוב של 61 ח"כים, ולא ברוב מזדמן כפי שנחקקו חוקי היסוד של 1992. הצד השני של המטבע הוא שגם שינוי או תיקון לחוק יסוד קיים יוכל להיעשות רק ברוב זה. // ארגוני ימין העוסקים בתחום המשפטי מתחו ביקורת על החוק החדש. הם הצביעו על כשלים שונים בניסוח החוק שלדעתם יאפשרו לשופטים להמשיך לפסול חוקים של הכנסת בהיקף נרחב. מנגד טענו התומכים בחוק שהביקורת החוקתית על חוקים היא עובדה קיימת שאי אפשר להתעלם ממנה, ושבלא התערבות מרסנת של הכנסת כרשות המכוננת (כותבת החוקה) ילך האקטיביזם השיפוטי ויחריף. ברק הניח את היסודות לאקטיביזם השיפוטי אבל השתמש בו במשורה, ואילו בשני העשורים האחרונים קפץ התהליך מדרגה. // חמישה גבולות נפרצו בשנים האחרונות: בג"ץ הרשה לעצמו לפסול הוראה בחוק יסוד (בתקציב הדו-שנתי); בג"ץ הרשה לעצמו לפסול חוקים גם כשאין פגיעה ברורה בחוקי יסוד, אלא רק טענה כי הוראה מסוימת בהם היא "תיקון חוקי לא חוקתי" – ביטוי מכובס למשהו שאינו מתאים לאג'נדה של השופט; בית המשפט הרשה לעצמו לפסול חוק על בסיס בעיה בפרוצדורה של החקיקה (בחוק המס על דירה שלישית); בית המשפט הרשה לעצמו להמציא פרשנות בניגוד זועק לטקסט מפורש של חוק חקוק (בעניין מינוי מנכ"לית לבתי דין רבניים); פריצת הגבול החמישית, הטרייה, היא פסילת פעולה המצויה בליבת הסמכות של הקבינט המדיני-ביטחוני (בעניין החזקת גופות מחבלים), תקדים היכול – לפחות תאורטית – לאפשר לבית המשפט לבטל גם החלטה על יציאה למלחמה או הכרזה על הפסקת אש. // במצב שנוצר אין חסינות לשום פעולה של נבחרי הציבור, וגם חוק הלאום שעליו עמלה הכנסת בחודשים האחרונים עשוי להיות מטורפד באמצעות עתירה לבג"ץ. כל אלו, לדעת התומכים בחוק, מובילים למסקנה שאין מנוס מעצירת הדימום וההידרדרות גם במחיר של הכרה מסוימת בפריצת הגבולות של בג"ץ.

*

ענקית התרופות טבע הודיעה על פיטורי כ-14 אלף עובדים מסביב לעולם, כרבע מכוח האדם הכללי של החברה. כ-1,750 מתוכם יפוטרו מתוך עובדי טבע בישראל. המנכ"ל החדש קאר שולץ הודיע לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר משה כחלון על כוונתו לדבוק בתוכנית ההבראה בעקבות המשבר הכלכלי הקשה שפקד את החברה, ודחה את בקשתם לצמצם את היקף הפיטורים בארץ. "אם תקשו על טבע בדרכים נוספות, זה רק יחמיר את מצב החברה וירחיב את תוכנית הפיטורים", אמר המנכ"ל. // צמצום כוח האדם בישראל ייעשה באמצעות סגירת יחידות מטה ומשרדים בכל המתקנים של טבע, סגירה או מכירה של אתרי מחקר ופיתוח, מכירת המפעל בקריית-שמונה, וסגירתם של שני מפעלי טבע בירושלים במהלך 2019. צעדי ההתייעלות אמורים לחסוך לחברה כ-3 מיליארד דולר מההוצאות השנתיות עד סוף שנת 2019, כשהמטרה לייצב את מצבה הפיננסי של החברה, המצויה בגירעון של כ-35 מיליארד דולר. מניית טבע, אגב, רשמה עלייה נאה בשוקי העולם בעקבות פרסום פרטי תוכנית ההבראה. // אלא שהצעד לא עבר בקלות. ראשי ההסתדרות הציגו את הפיטורים כקטסטרופה כלכלית, והודיעו על השבתה כללית של המשק למשך שעות מספר "כהזדהות עם עובדי טבע". חברי כנסת דרשו מהמדינה לגבות מענקית התרופות את שווי הטבות המס שהוענקו לה לאורך השנים. כתוצאה מהלחצים הציבוריים החליט שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן להקצות מענקים בסך 70 מיליון שקל למפעלים שיקלטו את מפוטרי החברה. // אך כאן מתבקשים כמה נתונים: שיעור האבטלה בישראל עומד על כ-4.7 אחוז, מהנמוכים ביותר במערב. במספרים מוחלטים, מדובר בכ-140 אלף שכירים המפוטרים מדי שנה מעבודתם, ומוגדרים כמובטלים עד למציאת עבודה חדשה. עליהם יש להוסיף עוד עשרות אלפי בעלי עסקים עצמאיים הסוגרים את העסק ואינם רשומים כמפוטרים. מפוטרי טבע מהווים אפוא פחות מאחוז (!) מכלל המפוטרים במשק בכל רגע נתון, ומרביתם בעלי השכלה טכנולוגית אשר תקל עליהם להשתלב בתעשיות עתירות ידע. // הטבות המס שקיבלה טבע במשך השנים היו אינטרס ישראלי ציבורי מובהק – בזכותן לא רק זכו אלפי עובדים לתעסוקה, אלא הוטב מצב המשק בכללו. הטבות כאלה מביאות חברות רב-לאומיות להקים מפעלים ומרכזי מו"פ בישראל, להעסיק אלפי עובדים באופן ישיר, ולהניע כלכלה של אלפי נותני שירותים נוספים במעגל שני ושלישי.

*

"ישראל היא מדינה ריבונית שלה הזכות, כמו למדינות ריבוניות רבות אחרות, לקבוע מה תהיה בירתה. הכרה בכך כעובדה היא תנאי הכרחי להשגת שלום", הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "לפני שבעים שנה, ארה"ב בהנהגת הנשיא טרומן הכירה במדינת ישראל. מאז ביססה ישראל את בירתה בעיר ירושלים, הבירה שהקים העם היהודי בזמנים עתיקים. היום ירושלים היא מקום מושבה של ממשלת ישראל המודרנית. היא ביתו של הפרלמנט הישראלי, הכנסת, וגם של בית המשפט העליון. היא מקום מושבם של ראש הממשלה הישראלי והנשיא ושל משרדים ממשלתיים רבים. // במשך כל השנים האלה הנשיאים שייצגו את ארה"ב סירבו להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל. למעשה סירבנו להכיר בכל בירה ישראלית שהיא. אבל היום אנחנו סוף סוף מכירים במובן מאליו. בכך שירושלים היא בירת ישראל. הכרה במציאות, לא פחות ולא יותר". // אלא שלהכרזה הזו נלווה תג מחיר מדיני כבד, בדמות הקפאה כמעט מלאה של הבנייה ביהודה ושומרון. הכתב המדיני של מקור ראשון, אריאל כהנא, פרסם את נתוני התחלות הבנייה ביו"ש, ועולה מהם כי שנת 2017 תיזכר כאחת השנים השחונות והמצומקות ביותר. ממשלת הימין הצרה של נתניהו מקפיאה את הבנייה באזורי לב הארץ יותר מכל קודמותיה. // ראש הממשלה מתאמץ להסתיר את העובדות: בינואר הכריז נתניהו על פרסום מכרזים לבניית 2,500 יחידות דיור בגושי ההתיישבות, ובהמשך עדכן את המספר ל-3,000. שום דבר מזה לא קרם עור וגידים. במרץ שעבר הודיע ראש הממשלה כי "ישראל תנקוט צעדים משמעותיים לצמצם את ההרחבה של השטח הבנוי מעבר לקו הבנייה ביישובים הקיימים", והנחה לצמצם את ישיבות מועצת התכנון העליונה לארבע בלבד בשנה כדי להימנע מרעש תקשורתי. הוא ביקש מראשי ההתיישבות את תוכניות הבנייה שלהם וקיצץ אותן באופן דרמטי. אפילו המכרז לבניית 300 יחידות בבית-אל, שעליו התחייב ראש הממשלה באופן פומבי פעמים מספר, ממשיך להיות תקוע אי שם בוועדות. // מתוך ההבטחות הגדולות נשארו רק פירורים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר התחלות הבנייה ביו"ש צנח בשנה האחרונה ב-25 אחוז, מה שהפך את אזורי לב הארץ ליחידים שבהם התפתחות הבנייה נמצאת במינוס חסר תקדים. כל זאת בתקופת כהונתו של הממשל הידידותי ביותר לישראל מאז ומעולם. // בנימין נתניהו נחשב למאמין גדול בציונות מדינית, שעוברת דרך טרקליני מנהיגים ברחבי העולם ובטריבונלים בינלאומיים. הבעיה היא שאת שיטת ה"עוד דונם ועוד עז" הוא זנח כמעט לחלוטין. ראש מועצת בית-אל התראיין לגלי צה"ל ודיווח על נטישה המונית של זוגות צעירים. הללו נקלטים ביישוב בשכירות, אולם עוזבים לאחר שתקוותם לבנות את ביתם במקום נכזבת. לטווח הארוך ההקפאה פוגעת אנושות בחוסן של ההתיישבות, ומציבה אותה בעמדת נחיתות מובהקת לעומת הבנייה הפלסטינית הנרחבת בשטחי סי בעידוד האיחוד האירופי.

*

העיסוק הפרלמנטרי והמשפטי במוסד המשפחה אינו חדל לרגע. שתי התפתחויות מעניינות התרחשו לאחרונה: הראשונה היא פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב הצועד צעד נוסף לקראת הגדלת השוויון בנטל המזונות בין הורים במקרה גירושין. לפני חודשים מספר קבע בית המשפט העליון כי במקרה של משמורת משותפת על הילדים וכושר השתכרות דומה, הגבר יהיה פטור מתשלום מזונות לאישה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב לקח את הדברים הלאה: השופט שאול שוחט קבע כי הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלא תשפיע גם על מקרי ביניים נוספים לפי נוסחה מיוחדת. // בית המשפט קבע נוסחה מתמטית המשקללת כמה פרמטרים, כמו זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, היכולת הכלכלית של כל אחד מהם, צורכי הילדים ועוד. התוצאה של הנוסחה היא שבמקרים שבהם האישה מרוויחה יותר מהגבר הדבר יובא בחשבון גם במצבי ביניים שבהם המשמורת אינה מחולקת בצורה שווה לגמרי. // במקביל, הכנסת מקדמת גרסה חדשה של חוק הורים וילדיהם, שנפל בשלהי 2015. על פי החוק הישראלי הקיים ("חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות") ההורים מוגדרים כאפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. הם הממונים עליהם, והחלטותיהם לגבי חינוכם, מגוריהם ואופן חייהם מחייבות. "חוק הורים וילדיהם" המקורי ביקש לעקור את מושכלת היסוד הזו ולהעמיד את הילד במרכז, כאישיות משפטית עצמאית ובעלת זכויות. מעתה ואילך על ההורים מוטלת החובה לממש את הזכויות המשפטיות של הילד, ואם הם לא יממשו אותן בסטנדרט משפטי ראוי ניתן יהיה לתבוע אותם, ואולי אף להפקיע מהם את המשמורת על הילדים. // החוק התבסס על מסקנות ועדת רוטלוי שהוקמה בעקבות אימוץ אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. הוועדה, שישבה בהרכב מומחים חד-צדדי, ביטלה את מושג "האפוטרופסות הטבעית" של ההורים, והמירה אותו ב"אחריות הורית" המקנה לילד מעמד משפטי אוטונומי חדש תוך כיווץ סמכויות ההורים. // בין היתר נקבע בהצעת החוק כי אם "התגלעו חילוקי דעות בין הורה לילדו… יפעל ההורה להגיע להסכמה עם הילדה או הילד בדרכי שלום, בעצמם או באמצעות צד שלישי, ובכלל זה מטפל מקצועי או מגשר". משמעות הדברים היא שהילד יכול לדרוש מהוריו להתייצב להליך בוררות במקרה של מחלוקת בינו לבינם. // החוק כלל רשימת זכויות חדשה שממנה ייהנו הילדים: "הזכות לחופש מחשבה, ביטוי, מצפון ודת. הזכות לחינוכם לחיי אחריות בחברה ולכיבוד זכויות היסוד של כל אדם ללא הבדל גזע, מין, דת, לאום או מוצא". לא קשה לדמיין אילו מטעמים היו עושים מזה עובדות סוציאליות ושופטים במקרה של בני זוג שאחד מהם דתי והאחר לא. זה הזמן גם להיזכר בריאיון העוועים של ח"כ מרב מיכאלי בטלוויזיה האוסטרלית, ולראות איך חוק כזה היה מכין את הקרקע לחלק מהרעיונות הביזאריים שהועלו בו. "החלפת אפוטרופסות באחריות הורית פוגעת בזכות הילד לפיקוח, השגחה, הדרכה, חינוך והצבת גבולות, ומערערת את מוסד המשפחה", סיכם שופט הנוער אהרן מלמד בדיון על החוק. // ההצעה ההיא הוגשה על ידי ח"כ יואב קיש. קיש עצמו כנראה לא התעניין באג'נדות החותרות תחת מוסד המשפחה, אלא נרדם בשמירה בזמן שגורמים במשרד המשפטים כרכו את מסקנות רוטלוי עם סוגיה אחרת שלטייס בדימוס היה חשוב מאוד לקדם – שינוי חזקת הגיל הרך כדי לשפר את מצבם של אבות גרושים בהתאם למסקנות ועדת שניט. // ההצעה הנוכחית מרוככת אומנם, אולם ביטול האפוטרופסות ההורית והמרתה ב"אחריות הורית" – נשארה. כך גם הקביעה שההורים חייבים להתחשב ב"רצונם, רגשותיהם ודעותיהם" של ילדיהם בכל הקשור ב"מימוש האחריות ההורית", ואף הקביעה כי הורה שיפר את מחויבותו עלול לשלם פיצויים לילד. הדיונים בוועדה נתקעו בגלל מחלוקת בין חבריה על הגיל שעד אליו תהיה המשמורת בידי האם – שנתיים או שלוש. התקווה היא שכל הצדדים יבינו שחייבים לנתק סופית בין שניט לרוטלוי, כלומר בין סוגיית הגיל הרך לבין מהפכות רדיקליות בנוסח רוטלוי שבאות להפוך את המשפחה האחת לאוסף של ישויות משפטיות התובעות ונתבעות זו את זו וזו מזו.

*

ההחלטה על הקמת חמישה ערוצי טלוויזיה ייעודיים התקבלה בסוף שנות ה-90. היא דיברה על ערוץ ברוסית, ערוץ בערבית, ערוץ מוזיקה ישראלית, ערוץ חדשות וערוץ למורשת ישראל ("ערוץ יהדות"). ערוץ 20 הוקם רק כעשור וחצי לאחר ההחלטה ההיא, ביוני 2014, אלא שליזמים שהקימו אותו היה חזון גדול יותר. הם חלמו על ערוץ שלא יתבייש בערכים הלאומיים שלו, שייתן במה ופה למחנה הרוב בישראל ויהווה מעין מקבילה לפוקס-ניוז האמריקני. // הרעיון צרם מאוד לפקידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין, וזו השיתה על הערוץ קנסות כבדים בגין גלישה לתחומים שאינם "מסורת יהודית". ביוני 2015 נקנס הערוץ ב-100 אלף שקלים על שידור עצרת בחירות, וב-150 אלף שקלים על שידור מבזקי חדשות. // קברניטי הערוץ הפעילו לחצים בכנסת במטרה להרחיב את תנאי הרישיון, והאישור המיוחל לשידורי חדשות הגיע בדצמבר 2016. במאי 2017 אף זכה הערוץ במכרז להפעלת ערוץ הכנסת, ונראה היה שדרכו להפוך לערוץ טלוויזיה לגיטימי שיש לו חופש יצירה נסללה. // אבל מאז נחתו עליו רק צרות: הערוצים הגדולים פצחו במאבק משפטי אגרסיבי, ובסופו פסלה מועצת הכבלים והלוויין את זכיית ערוץ 20 במכרז על שידורי הכנסת. ביולי השנה גם נפתחה חקירה נגד הערוץ בגין פרסום ריאיון אוהד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. // במשך השנים סבל הערוץ גם מעתירות קנטרניות, כמו זו של ארגוני הרפורמים שמחו על אי קבלת ביטוי שוויוני, אף שמדובר ברסיסי פרומיל מאוכלוסיית הצופים. יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן-חי שגב, המליצה לחלט 4 מיליון שקלים מכספי הערבויות שהפקיד הערוץ, כצעד מקדים לפני ביטול מוחלט של הרישיון שלו. // בחודש שעבר נמאס לאנשי ערוץ 20, והם הודיעו כי הם נערכים להחזרת רישיון השידור והפסקת השידורים בטענה שמועצת הכבלים מצרה את רגלי הערוץ. עובדי הערוץ שקיבלו מכתבי הזמנה לשימוע לפני פיטורין הפגינו, ושר התקשורת איוב קרא הצהיר כי בכוונתו לחוקק חוק שיצמצם את הדרישות הרגולטוריות המושתות על הערוץ כדי לאפשר לו להמשיך להתקיים. "אני נמצא במשרד התקשורת כדי לאפשר את חופש הביטוי. לא אאפשר לערוץ 20 להיסגר", הצהיר בריאיון ברדיו. // אפשר לדבר על האיפה ואיפה בהתנהלות הרגולטור מול ערוץ 20 בהשוואה להתנהלותו מול ערוץ 10. כזכור, ערוץ 10 נקלע בעבר לחובות עתק של 60 מיליון שקלים למדינה, כשהחוק קובע במפורש שאין להאריך את רישיונו של ערוץ שלא שילם את חובותיו למדינה. כל זה לא הפריע למשנה ליועמ"ש אבי ליכט לכופף את הכללים ולהאריך את הרישיון. הערך שהנחה אותו אז היה שחופש הביטוי עומד מעל הכול. ערוץ 20, לעומתו, אינו סוחב חובות אלא רק חורג מהנחיות שרירותיות של המועצה, והקנסות שהושתו עליו הם בלתי סבירים ובלתי מידתיים, אך באופן לא מפתיע שום פקיד משפטי בכיר לא נחלץ להצלתו. // אך הבעיה האמיתית היא החנק המבני שכפתה הרגולציה על שידורי הטלוויזיה. במקום לתת לכוחות השוק להוביל את הזכייניות לשדר תוכן הקולע לטעם הצופים, היא יצרה סד בלתי אפשרי של תנאים ותקנות שגורם לזכייניות להשקיע מאמץ-על בניסיון לקלוע לטעם הפקידים. כללי הרגולציה כוללים אינספור פרטים מתישים שרק הפקידות המשפטית שולטת בהם, והתוצאה היא שהכוח נמצא כולו בידה ולא בידי הציבור. // כך, למשל, אחד הסעיפים בחוק הרשות השנייה קובע כי "הרשות תהיה אחראית לוודא שהערוצים משדרים חדשות מהימנות, מאוזנות, אובייקטיביות ושעובדי החדשות לא יתנו ביטוי לדעתם האישית". שחור על גבי לבן. מלבד ערוץ 20, מעולם לא נחקר אף ערוץ ותיק על מידת האיזון בשידוריו; הטיה, כך מסתבר, היא עניין גאוגרפי או תרבותי. // הפקידים שכנעו את הח"כים לצמצם מעט את רשימת הכללים וההתניות, אולם הפתרון האמיתי לבעיה הוא לבטל אותן כליל ולתת לציבור לנווט את יצרני התוכן באמצעות כוחות השוק. רוצים תקשורת חופשית באמת? שחררו אותה מהרגולטור.