לא לעצור את המומנטום

Getting your Trinity Audio player ready...

‎בתגובה ל"התהום האסטרטגית" מאת יואב שורק

יצחק קליין

 

בימים אלה שלאחר העברת חוק הלאום והתקוממותם הציבורית של גופי שמאל המתנגדים לו, נשמעים קולות מהמחנה הלאומי והאמוני התומכים ב'פשרה'. בגיליון 11 של כתב עת זה, כתב יואב שורק כי "כל מי שמרים ראשו ממי המחלוקת אל המבט הרחב, יסכים שאין אינטרס לאומי גדול יותר וחיוני יותר מהקמת גשרים על התהום [בין ימין לשמאל]". בטקס לציון העברת החוק הלאום בכנסת, שארגנו שושביני החוק בפורום קהלת ובמכון לאסטרטגיה ציונית, הזהיר ישראל הראל כי חשוב להתחשב באנשים טובים במחנה הפוליטי האחר שבעבורם אימוץ חוק הלאום הוא סוג של שבר. רבים שמעו כיצד פרופ' מרדכי קרמניצר הזיל דמעה בשידור חי, במסגרת ריאיון ברדיו על חוק הלאום; העברת החוק הייתה מכה קשה לתפיסת עולמו ולאופן שבו מצטיירת המדינה בעיניו.

לטעמי, טרם הגיע העת לפשרה במאבק הפוליטי על אופי המדינה ומוסדותיה. כדאי להקים גשרים – אם המחנה המתנגד לחוק הלאום ולכל מה שהוא מסמל יסכים לכך – אך העברת חוק הלאום בכנסת מסמנת את השלב הראשון של תהליך פוליטי שאנו בעיצומו, ולא את סופו, ולפיכך אין זו העת לפשרות. העברת החוק מסמלת תזוזה טקטונית ביחסי הכוחות במאבק הפוליטי והתרבותי על אופייה של החברה הישראלית ומדינתה, וזוהי הסיבה להתנגדות העזה שעורר החוק ולקולות השבר העולים ממחנה מתנגדיו.

בשלב זה, משמעות החוק – כטענת מבקריו – היא יותר סימבולית מאשר מעשית, משום שהמוסדות המופקדים על פרשנות החוק ויישומו (כלומר מערכת המשפט ומערך הייעוץ המשפטי) עדיין נשלטים בידי המחנה האחר. מוקדי עוצמה אלו שולטים למעשה במדינה ובמדיניותה, ובפועל למחנה שנציגיו הם הרוב בכנסת, אין את הכלים המשפטיים הנדרשים לשם עיצוב-מחודש של המוסדות הללו. הדילמה העיקרית בעניין זה נותרה כשהייתה: הכנסת יכולה לחוקק חוקים כאוות נפשה, אך כל עוד מוקדי הכוח המשפטיים נמצאים בידי המחנה היריב, אנחנו ונציגי הרוב בכנסת בעצם פועלים לשווא.

תגובתו של המחנה היריב להעברת חוק הלאום אינה אלא בבוּאה להתנגדות ולזעם שיתעוררו כאשר המחנה הלאומי יחוקק את החוקים הנחוצים על מנת שהמינויים לבתי המשפט ולמנגנון הייעוץ המשפטי יהיו בשליטתם של נבחרי העם בכנסת – בהתאם לנורמה המקובלת במדינות הדמוקרטיות. אף שצעדים אלה נחוצים ביותר, היום שבו ביצועם יהיה מן אפשר עודנו רחוק: בקושי שכנענו את עצמנו בנחיצותם, וקל וחומר שטרם שכנענו את השדרה המרכזית של הציבור.

כאמור, מדובר בצעדים נחוצים ביותר. מדינת ישראל נוסדה על ידי מחנה של אטטיסטים (תומכי ההתערבות הממשלתית) בעלי יחס אמביוולנטי לרצף ההיסטוריה היהודית ותרבותה. מתחילת דרכו, מחנה זה מיעט לשים דגש על שלמות החברה כולה, או על זכויות האדם של אלה שלא השתייכו אליו; יעידו על כך פגזי התותח הקדוש שהטביע את אלטלנה, גזיזת פאות במחנות העולים ובקיבוצים, הפנקס האדום ושאר מרעין בישין.

ברבות הימים, השיל מחנה זה מעל עצמו מרכיבים חשובים מן התרבות הציונות וביקש להצטרף לקהילה האוניברסליסטית הבינלאומית; כל זאת, כמובן, בלי להניח מידו את עוצמתו הפוליטית מבית. מחנה זה הביא על מדינת ישראל את אסון אוסלו; ובשל עוצמתו, דמויות מסוימות מהמחנה הלאומי עברו אליו והביאו לאירועים כגון הגירוש מגוש קטיף ופינוי עמונה – שבו שוטרים לבושי שריון וחבושי קסדות הניפו אלות על בני נוער והפליאו בהם את מכותיהם, פשעים נגד האנושות שככל הנראה איש לא ייתן עליהם את הדין.

רק בשל אסון אוסלו ראוי היה שמחנה זה ייטוש את מושכות השלטון ויעביר אותן באופן מסודר ליריביו הפוליטיים – כפי שראוי שיקרה במדינות דמוקרטיות. אילו נהגו כך קברניטי השמאל ב-1977, או לכל המאוחר ב-2009, ייתכן שהגלגל הפוליטי כבר היה מסתובב והעם היה בוחר להשיב אותם לשלטון, ולוּ לזמן-מה. למרבה הפלא ולמרבה הבושה, מחנה זה עדיין אוחז בשמורות עוצמה רשמיות רבות וממשיך לנהל מהן מאבק נגד נבחרי העם ונגד המדיניות שלשם יישומה נבחרו.

מאז החל המחנה היריב לנכס לעצמו (ולמוסדות שבהם הוא שולט) סמכות המאפשרת לו להתגבר על נבחרי הציבור בכנסת, ישראל נמצאת במשבר חוקתי מתמשך. דווקא בימים אלה, שאחר העברת חוק הלאום, מתקרב משבר זה במהירות לשיאו, כאשר האליטה הבלתי-נבחרת בבית המשפט העליון מתיימרת לשפוט חקיקה חוקתית של הכנסת; חובה למצוא מענה הולם לעצם יומרתו הנועזת של בית המשפט לדון בחקיקה כזאת.

בעת הזו אין מקום אפוא למחנה הלאומי והאמוני לעצור את המומנטום שנוצר על ידי העברת חוק הלאום או לפתח היסוסים. היסוס פירושו לנטוש את המאבק למילויָה-בתוכן (בתחום המדיניות ובתחום התרבות הציבורית) של הצהרת חוק הלאום על דבר יהדותה של המדינה; משמעו של היסוס כזה הוא לבגוד במיליוני אזרחים פשוטים הזכאים למדיניות שתהלום את הצבעתם בקלפי. בינתיים, הידברות והתחשבות בצד האחר יצטרכו לחכות ולמצוא את מקומן בין שברי המאבק הזה.


ד"ר יצחק קליין הוא ראש המחלקה למחקרי מדיניות בפורום קהלת. מאמר זה נכתב על דעתו האישית בלבד.


קרדיט תמונה ראשית: Bigstock

 

 

עוד ב'השילוח'

מדינה אקס מכּינה
תרבות גבוהה אינה פתרון למחלוקת
סעיף הלשון בחוק-יסוד הלאום: ביקורת מנותקת מנוסח החוק

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *