ליבי בדרום מערב

בשלווה האביבית של השבוע הזה קשה היה לדמיין את החיים באדום בעוטף עזה. צור ארליך פונה לשם כך מן ההר אל שירת העבר

לִבִּי בִּדְרוֹם מַעֲרָב וַאֲנִי בַּמִּזְרָח.
שָׁמַי פֹּה כִּפַּת הַקְּטִיפָה בֵּין בֵּית אֵל לִירִיחוֹ.
אֲוִיר הָאָבִיב הָאָרֹךְ מְגַלֶּה מֶזֶג רַךְ.
יָרֵחַ וְשֶׁמֶשׁ סוֹגְרִים וּפוֹתְחִים אֶת הַיּוֹם בִּזְרִיחוֹת.

שְׁלֵמִים הַלֵּילוֹת וְאֶפְשָׁר לִשְׁכַּב בָּהֶם דֹּם
בְּלִי אֶגְרוֹף רַעַם וּבְלִי דוּמִיָּה חֲזָקָה.
אֲנִי בְּחֶבֶל שֵׁינָה וְדוֹדִי בְּצֶבַע אָדוֹם.
אֲנִי שׁוֹאֵף רוּחַ וְהוּא בְּחֶרְדַּת אַזְעָקָה.

חוֹתְרִים חֲבִיבֵי הָאֻמּוֹת הַגֹּבָה:
אֶל גֹּב חֹשֶׁךְ שֶׁל חֵשֶׁק לִשְׁחֹט.
יוֹרִים מְיֻּחְסֵי חָמָאס לַגֹּבַהּ
וּבְנֵי עַמָּם לָהֶם שׁוּחוֹת.

בֵּין מִשְׁפְּתַיִם, שׁוֹמֵעַ שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים,
אֲנִי בְּמִשְׁכָּן מִבְטָחִים מֵאֲוִיר וּמֵאֶבֶן.
עַד שְׁעַת צָהֳרַיִם הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לְהַדְרִים
וְאָז הִיא הוֹלֶכֶת לְסוֹף מַעֲרָב וּמֵעֵבֶר.

שָׁם הַשְּׁרִיקוֹת אֲחֵרוֹת. וַאֲנִי בַּמִּזְרָח.
שָׁם שְׁפִיפוֹנֵי אֵשׁ עָפִים מְעֻטְּרֵי צְלָבֵי קֶרֶס.
שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עַל מִרְזַח הַמִּזְרָן
אֶרֶס הָאֵשׁ בַּקָּמָה וְהֶרֶס בְּכֶרֶם וָקֶרֶת.

צוֹלְפִים יַקִּירֵי הָעוֹלָם בְּמֵזִיד
עַל גַּנִּים בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת.
תּוֹקְפִים מַחְמַלֵּי נְיוּ-יוֹרְק טַיימְס בַּחֲזִית
עַפְעַפָּיו הַחוֹלְמִים שֶׁל פָּעוֹט.

לַיְלָה אֵין-שְׁנָת וְעֵרוּת עֲיֵפָה פֶּן הַמָּוְתָה.
כָּאן, בִּמְחוֹזוֹת שֶׁל אָבִיב וְצִפּוֹר וְאִילָן,
מָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לָתֵת לָהֶם חוּץ מִלִּבּוּב וְאַמְפַּתְיָה?
לִישׁוֹן עוֹד שָׁעָה בִּשְׁבִילָם.

י"ז סיון