מוסר של אחריות הדדית

Getting your Trinity Audio player ready...

בתגובה ל"אחווה ואחריות: מבט יהודי על שוק חופשי", מאת חיים נבון, גיליון 10

 

במאמרו של הרב חיים נבון נערכה השוואה בין מוסר האגואיזם הרציונלי, מן הפילוסופיה האובייקטיביסטית של איין ראנד, לבין המוסר היהודי. התנגדותה של ראנד למוסר האלטרואיסטי מוצגת על ידו במילים הבאות: "המושא העיקרי להתקפותיה של ראנד היה המוסר האלטרואיסטי, שבמרכזו הדאגה לאחר. היא ראתה בו תלות מנוונת בין אדם לאדם, המקטינה את הנותן ואת המקבל גם יחד" (עמ' 109). לעומת זאת, יחסו של המוסר היהודי אל האלטרואיזם מוצג במילים: "התורה מצווה על האדם לחלוק את שמחת החג שלו עם הגר, היתום והאלמנה; להעניק מעשר מיבולו השנתי ללוי או לעני; להעניק הלוואה בלא ריבית לנזקקים; להשיב את אבדת רעהו ולסייע לו אם בהמתו קרסה מחמת עומס המטען – וחז״ל עוד הרחיבו והוסיפו חובות והמלצות לחיים של נתינה ואחריות לזולת" (עמ' 110).

אולם, קיים הבדל עקרוני בין המוסר האלטרואיסטי המחייב מתן עזרה לכל אדם אחר, לבין המוסר היהודי המחייב עזרה לבני העם היהודי בלבד – ולא לגויים. במאמרו של נבון נכתב כי "התורה אינה מהססת לתבוע מאדם להפריש מרכושו תרומות ומעשרות וגם צדקה לנזקקים" (עמ' 112) – אולם תביעה זו מופנית כלפי היהודי ולא כלפי כל אדם, וגם הנזקקים המדוברים הם בני הקהילה היהודית ולא כל עני באשר הוא. באופן זה, יהודי המסייע לעניים שבקהילתו נהנה באופן עקיף מכך שרמת החיים בקהילה עולה.

במאמר נכתב כי "התורה, הנביאים והכתובים מלאים כולם ברגישות לעניים ובדרישה להיענות למצוקתם, מתוך תחושת אחריות הדדית" (עמ' 115). ובכן, אומנם הקהילה היהודית מתפקדת כמשפחה מורחבת שבה כולם ערבים זה לזה, אך הם אינם ערבים לאלה הנמצאים מחוץ לקהילה ובוודאי לא למי שאינו משתייך לעם היהודי. ערבות הדדית זו רחוקה מאוד מן המוסר האלטרואיסטי התובע מכל אדם לעזור לכל אדם אחר, בהתאם לצו הקטגורי המוחלט של קאנט. למעשה, ההבחנה בין המוסר היהודי למוסר האלטרואיסטי מצוינת במפורש בהמשך המאמר: "אדם אחראי קודם כול על עצמו; לאחר מכן על משפחתו; מעבר לכך על בני עירו; בהמשך – על כל בני עמו; ולבסוף, ברמה מופשטת וקלושה הרבה יותר, על כל האנושות" (עמ' 119).

ההבדל בין המוסר האובייקטיביסטי לבין המוסר היהודי, בכל הנוגע לסיוע לזולת, נובע מן ההבדל ביניהם לגבי תפיסת היחיד ושיוכו לקהילה: התפיסה האובייקטיביסטית רואה ביחיד פרט עצמאי הקושר קשרים עם פרטים עצמאיים אחרים (או מנתק אותם) לפי ראות עיניו; ואילו התפיסה היהודית רואה ביחיד חבר בקהילה התורם לה ונהנה ממנה. לפי התפיסה האובייקטיביסטית, כאשר פרטים בודדים נתבעים לסייע לפרטים בודדים אחרים כלשהם, שאינם קשורים אליהם באופן אישי או קהילתי, הסיוע נתפס כהקרבה עצמית היוצרת רק תלות וניצול. ראייה זו אינה כוללת את הערבות ההדדית הקיימת בקהילה היהודית.

בהקשר זה ראוי לציין כי איין ראנד גדלה במשפחה יהודית מתבוללת ונחשפה למוסר ההקרבה העצמית הנוצרי יותר מאשר למוסר האחריות ההדדית היהודי.


ד"ר מיכל פרם-כהן היא מנחה באוניברסיטה הפתוחה ומרצה בנושאי ספרות. 


 

תמונה ראשית: איור מאת מנחם הלברשטט.

עוד ב'השילוח'

מהשקעה להעצמה: גישה חדשה למצוקת הפריפריה
הממשלה המחוקקת
החזון כבר נכתב

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *