מיזוג אופקים: מחשבה מדינית יהודית-ישראלית / בעריכת דן אבנון ודוד מ' פויכטונגר

עורכים: דן אבנון ודוד מ' פויכטונגר

מאגנס, 2016 | 333 עמ'

על כריכת ספר המאמרים החדש, פרי עטם של בני הדור הבא בקרב חוקרי מדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית, מתנוססות מילים גדולות: 'ריבון', 'מדינה', 'ממשל', 'צדק', 'חוקה', 'מלך', 'תודעה', ועוד שלל ביטויים מבטיחים. גם כותרת המשנה, "מחשבה מדינית יהודית-ישראלית", מעידה שלפנינו המשך לניסיון הארוך לדלות מההגות היהודית עקרונות מנחים לקיום ישראלי-ריבוני, כפי שתיארו עורכי הספר במבוא: "המחשבה המדינית מתעצבת לאור נקודת מפגש בין הווה ישראלי מרובה לשונות לעָבר יהודי מרובה לשונות". אלא שרוב המאמרים אינם עוסקים בנושאי הליבה של הסוגיה אלא נוטים להתרכז בעניינים פריפריאליים, כגון גישתם של חז"ל לרטוריקה, הפילוסופיה של החוק במשנת ריה"ל או תפקידו הפוליטי של דמות הצדיק הנסתר במעשיות חסידיות. עם כל חשיבותם האקדמית של נושאים מסוג זה והעניין שיש בהם, הם מעלים תרומה מועטה לעיצוב המרחב הפוליטי הממשי של מדינת ישראל.

ריחוקו של הספר מהסוגיות הקונקרטיות הכרוכות בפוליטיקה היהודית-ישראלית בולטת במיוחד בעיסוק הלא פרופורציונלי של הכותבים בדמות אחת ויחידה: מרטין בובר. מתוך אחד-עשר המאמרים המקובצים בספר, לא פחות משלושה עוסקים בהיבטים שונים של הגותו הפוליטית של האיש: נעמה מנדל-לוי בוחנת את פרשנותו של בובר למושגים 'ציון', 'הגשמה' ו'חלוץ'; מאמרם של ליאת ברמן ז"ל וגדעון לב מדקדק בהסבר של בובר למעשייה שמקורה באופנישדות ההודיות, וביחסה לעקרונות פוליטיים העולים מההגות החסידית; ויניב פלר בוחן את מאמריו של בובר על רעיון ההומניזם.

אין להכחיש כי מרטין בובר היה אחד האינטלקטואלים היהודים החשובים שפעלו במאה הקודמת, גם בתחום הפוליטי, מימיו ב"פרקציה הדמוקרטית" בקונגרסים הציוניים הראשונים ועד לפעילותו בתנועת "ברית שלום". אבל כמו כן אין להכחיש שהגותו מתקשה להתממש במציאות. במקומות רבים בובר העמיד משנה אוטופית ואידיאלית, ולא בחינם היא נדחתה בידי הזרם המרכזי של הפוליטיקה הציונית המתחדשת. הבחירה לחזור שוב ושוב אל בובר, לצד הנושאים המועלים בחלק מהמאמרים האחרים, מסיטה את הספר ממטרתו המוצהרת – ליבון אפשרות קיומה של פוליטיקה ישראלית-יהודית – ובכך מפחיתה מהרלוונטיות שלו לשיח הציבורי.