מעשה חושב: אמונה הגות ומחשבה, כרך א / עריכה: ליאור לביא

עורך: ליאור לביא

מגיד, תשע"ו | 270 עמ'

בלִבּהּ התֵמטי של הציונות הדתית מצוי בית המדרש, מרחב רוחני שעיקרו עיסוק מתמיד בתורה, ראייתה כמקור חיים רעיוני עמוק, ובירור בלתי פוסק של היחסים בינה לבין הזרמים של התרבות והמדע המודרניים והפוסט-מודרניים. הגיבורים הקבועים הם על פי רוב הרב קוק, ההגות חסידית וקבלית של הדורות האחרונים, ולאחרונה גם רבי נחמן, ועמם הוגים מודרניים כגון הרב סולובייצ'יק והרב שג"ר. השיחה הרוחנית הזו, שלה כמובן משמעויות חינוכיות, הלכתיות ופוליטיות, מצאה לה במשך העשורים האחרונים כמה במות, החל ב'נקודה' של האוונגרד הגוש-אמונימי של שנות השמונים, המשך ב'אקדמות' (ז"ל) של העידן האקדמי יותר, וכלה ב'אסיף' הצומח ככלי ביטוי מרשים של עולם הישיבות הציוני.

'מעשה חושב' מצטרף למורשת הזו מתוך הסתייגות מהבמות האחרות: הוא נועד לאפשר במה 'נקייה' למי שרואים בחלק ממה שנכתב בבמות האחרות שיח בלתי לגיטימי החותר תחת יסודות האמונה. הישגם של העורכים הוא הצלחתם לארח בגיליונם הראשון, למרות טהרנות זו, מגוון נאה של כותבים (ואפילו כותבות!) מבתי מדרש שונים ובהם 'רוחניקים' חסידיים כישראל אריאל, עמיר כ"ץ ושרה פרידלנד, אנשי המיינסטרים ההלכתי-מחשבתי נוסח הישיבה במעלה-אדומים, ואפילו איש ישיבת מעלה-גלבוע (חזי כהן) ואיש אוניברסיטת בר-אילן (זוהר מאור(. מאמרו של דניאל שליט מחזיר את הקורא לימי מסות-ההגות המרשימות מ 'נקודה', ומבטא היטב את היומרה ואת הרוח המפעמים בעורכי המאסף. ההצלחה בשיבוץ באה לעתים על חשבון התוכן – שהוא במידה רבה אקלקטי ברמתו ובמידת העניין שלו, למרות העריכה המוקפדת, ושרוב מאמריו אינם מביאים בשורה למי שנמצא מחוץ לבית המדרש.