רליגיה: בית למחשבה דתית / עוז בלומן ומתנאל בראלי

Getting your Trinity Audio player ready...

כריכת הספר רליגיה

גיליון א, סתיו תשפ"א

עורכים: עוז בלומן, מתנאל בראלי

קדם | 174 עמ'

כתב העת החדש 'רליגיה' מבקש, לדברי עורכיו, להציע "מרחבים חופשיים ונינוחים" לדיבור על הדת, בפרט במובנו הרוחני של המונח; לשחרר את הדיון בדת ובאמונה בָאל מן הכבלים שהפכו אותו, במאה השנים האחרונות, ל"גלגלי שיניים" בדיון על "מערכות אחרות" כגון סוציאליזם, לאומיות, ליברליות או רוחניות. הגיליון הראשון, העשיר והמוקפד, מוכיח שיש על מה לדבר – ושזה נחוץ, ובוער, ובאמת משחרר.

נקודת המוצא המשותפת היא אמונית, וברוב המקרים יהודית, אבל מעבר לכך הכול פתוח. מהי דת? מהי יהדות? אפילו הגדרת מושגי היסוד הללו והיחס ביניהם משתנה תכלית שוני ממאמר למאמר, ויעידו כבר המאמרים הפותחים, במדור "גנזים" ובמדור המסות. הרב עדין שטיינזלץ ז"ל מסביר, באורח מרשים, כי מהותה של דת היא הצבת ערך מוחלט, מצפן-על היכול להנחות ערכים יחסיים כשהם מתנגשים. הזמר-היוצר לאונרד כהן, בדברים בעל פה שנתגלו ונדפסים פה לראשונה, טוען בסערת נפש כי העניין, לא רק בדת אלא גם במהות היהדות, הוא אלוהים, ואפילו "אובססיה לאלוהים". "תנו לזה להיות הקריטריון האחד לזהות יהודית", הוא מתריס. "היהדות היא ההפרשה שבה הקיף שבט מזרחי קדום גירוי אצילי", כמו פנינה המתארגנת סביב גרגיר; היא "עימות ישיר עם המוחלט", שאירע לפני אלפי שנים והגדיר את היהדות; כהן מקונן על כי דבר זה התמוסס לגמרי כיום.

להבדיל בין המתים לחיים, הרב אורי שרקי קובע דווקא כי היהדות איננה "דת", שכן היא פונה לא לפרט אלא לקיומו בתוך אומה. היהדות היא מדינית, ולמדינה שהיהדות מכוננת יש ייעוד להקים מודל לחיקוי לאחרים. בכיוון דומה, אף כי פחות קטגורי, כותב אליהו לוי במסתו "שיבתו של הפוליטי" כי לדת בשׂורה לחברה ולסדר הפוליטי: משימתה כיום, ההתחדשות הדרושה לה, אינה רק להתמודד עם שינויי המציאות, כפי שטוענים לפעמים, אלא להוות בעצמה הצעה לסדר היום: יש לחלץ מהמסורת הדתית מענה לשאלות הפוליטיות של השעה. וכמו כדי להשלים את רצף ההשגות על תפיסת היהדות כדת מחד גיסא ועל תפיסתה כלאומיות מאידך גיסא, בא ד"ר אביחי צור במאמרו ותוקף לבלי חוס את גישת "היהדות כתרבות", שלדעתו ממקמת את היהדות בחלק המדומיין, הסמלי, החיצוני-אסתטי בזהות של אדם.

מדור השיחות "אנפּין באנפּין" ממחיש את היסוד הדיאלוגי שבשיח הדתי. הצמדים המקיימים את שלוש השיחות, במתכונת של ריאיון עומק שגם הצד השואל בו הוא צד אומר, אינם סתם זוגות של מראיין ומרואיין. בכל השיחות מתקיימת דואליות פורה בין צמד המשוחחים – וגם בין שני מושגים, שהשיחות מנסות לברר אם ילכו יחדיו. וכך, בני הזוג הרב יובל וד"ר סמדר שרלו מפגישים בשיחתם, במונחים מודרניים ובזירת ההווה, את הכוהן והנביא: "שיח מקדשי ואחריות אתית", כלשון הכותרת. מתנאל בראלי, מעורכי הגיליון, משוחח עם מי שאת ספרו על משה מנדלסון סקר באחד מגיליונות השילוח האחרונים: ד"ר אלי שיינפלד. יחד הם מבררים בעצם, תחת הכותרת "האמת והקיום היהודי", את היחס בין דת לפילוסופיה בתוך חשבון-נפשו של כל אדם מאמין. ושאול דה-מלאך משוחח עם דודתו פרופ' חביבה פדיה על "היהודי המיסטי", ובעצם על האפשרות, שלפי פדיה אכן מומשה על ידי גדולי ישראל לאורך הדורות, לגַשר בין החוויה המיסטית לבין המציאות הריאלית וצורכי השעה; להיכנס לפרדס ולצאת ממנו בשלום.

דה-מלאך הגיע לדיון המיסטי לא רק בגלל דודתו ולא רק בגלל שמו השמימי; הוא מתגלה בו כבר-אוריין, ומעבר לכך הוא מזכ"ל תנועת הנוער עזרא, שהיא נותנת החסות לכתב העת החדש באמצעות מרכז 'קֶדם: קודש, דרך, מציאות' שייסדה. כאן טמון חידוש שהוא אומנם ארגוני באופיו, אבל הוא מן הבשורות הגדולות ש'רליגיה' נושא איתו: הרי לנו תנועת נוער המוצאת לנכון להקצות משאבים לגוף של הגות ושל בירור ערכי, המוציא לאור פרסום מנופה ומרשים כמו 'רליגיה'; ולא סתם בירור ערכי לדרכה של התנועה (אפילו גופים כאלה אינם שכיחים בתנועות נוער) – אלא בירור אינטלקטואלי פתוח, רב-ערוצי, רלבנטי לרבים, וחורג בהרבה מהמתחם האידיאולוגי המוגדר של 'עזרא'.

את החריגה הזאת ממחישים במיוחד המאמרים שטרם הזכרנו. בגיליון מופיע תרגום מאמר של הסופר והוגה הדעות חורחה לואיס בורחס – כתב הגנה על הקבלה היהודית, שעיקרו הוא הטענה שהתורה היא טקסט אלוהי, מוחלט, נטול מקריות, שכולו התכוונויות רבות מספור, ולכן אפשרית ואף נדרשת בו הקריאה הקבלית המטעינה במשמעות גם את הממדים ה"חומריים" של הטקסט כגון האותיות. מן העולם הנוצרי אנו זוכים גם לתרגום נאומו של התובע הכללי בארה"ב כיום, ויליאם בר, על אודות המתקפה האנטי-דתית המשתוללת היום בארה"ב ומצריכה הגנה משפטית על חופש הדת – ולתרגום מאמר של פרופ' רודני סטארק על הבעייתיות שבכך שמדעי הדתות, ובפרט מחקרן הסוציולוגי, נתונים בידי אנטי-דתיים. ולבסוף, חוקר התיאטרון הישראלי פרופ' שמעון לוי מוצא ממד נסתר, של ערגה אל ה"מעֵבר", דווקא במחזותיו של חנוך לוין.

המכלול הנוצר בגיליון שלפנינו פונה אל הדעת המעיינת והממיינת אך מעורר את הלב. דומה כי כך צריך להיראות הדיון על דת. הקנקן שהיין המובחר והתוסס הזה נשמר בו הוא רכיב חשוב מהחוויה הכוללת. כתב העת מתייחד במעורבות עריכתית גלויה. בתחילת כל פריט מקדימים העורכים דברי רקע קצרים, נותנים הקשר ואף מעין תמצית. כל מדור בגיליון נחתם בשיר עכשווי, אמוני-בועט, מעין דריכה מחודשת של קפיץ הלב לקראת המדור הבא. ומגע ידו העדין, המרומז, של סטודיו דוב אברמסון (המעצב גם את השילוח) הוא שיר בפני עצמו. סימן הפיסוק }, ועימו הסימן *, הם היסודות הגרפיים היחידים והקבועים השוזרים, במעין-איורים מרומזים, את הגיליון. בהצבותיהם המשתנות של סימנים אלה, } יכול להיות פני-אדם וספר פתוח וכנפיים ובמה. ואילו * ממלא את תפקיד הנעלם, והמתנוצץ, והמחשבות הפורחות באוויר. בחייהם הרגילים, } הוא סימן לכלילה, וגם להוצאה מהכלל, ואילו * הוא סימן להפרדה, וגם לתוספת, וגם להיזכרות-בדבר, הערה לסדר. מזה ומזה קם דיון וקמה מחשבה.

עוד ב'השילוח'

עונת הברווזים
להסיר את מסכת המשפט הבינלאומי
ממלכתיות בעת הזאת

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *