שיחה עולמית – דצמבר 2018

לחץ כבד, אבל אפשר יותר

http://www.foreignaffairs.com/articles/middle-east/2018-10-15/michael-pompeo-secretary-of-state-on-confronting-iran

http://www.fdd.org/analysis/2018/11/09/new-iran-sanctions-leave-room-for-additional-economic-pressure/

http://www.fdd.org/analysis/2018/10/29/profiles-of-iranian-repression/

במאמר נרחב ב'פורין אפיירס' (Foreign Affairs), מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפיאו מגולל את קמפיין הלחץ הרב-ראשי שארה"ב מפעילה על איראן. המרכיב הראשון הוא עיצומים כלכליים. מאז עליית ממשל טראמפ, ארה"ב הטילה 17 סבבים של עיצומים על איראן, שהופעלו נגד 147 פרטים וישויות הקשורות בה. "מטרתן של סנקציות אגרסיביות אלה", הוא כותב, "היא לכפות על הממשל האיראני ברירה: לנטוש את המדיניות שגרמה להן מלכתחילה – או להתמיד בה".

פומפיאו מכנה את המנהיגות האיראנית "אליטה מאפיונרית בבריונות ובשחיתות שלה". "מנהיגיה של איראן – במיוחד אלו הנמצאים בצמרת משמרות המהפכה, דוגמת קאסם סולימאני העומד בראש 'כוח אל-קודס', צריכים לחוש את ההשלכות המכאיבות של התנהלותם האלימה והמושחתת. היות שממשל זה נשלט על ידי תאווה להעשרה עצמית ואידאולוגיה מהפכנית שאין צפי שתינטש, הסנקציות צריכות להיות חמורות כדי שיצליחו לשנות הרגלים מושרשים".

הרתעה היא הרכיב השני של הקמפיין האמריקני. "טראמפ הבהיר שהוא לא יסבול ניסיונות לנהוג בארה"ב בבריונות; הוא ישיב מנה אחת אפיים אם ביטחונה של ארה"ב יאוים… הרפובליקה האסלאמית לא מסוגלת לעמוד מול העוצמה הצבאית האמריקנית, ואנו לא מפחדים להפגין זאת בפני מנהיגיה".

מרכיב נוסף במתקפת הלחץ האמריקנית הוא מחויבות "לחשיפת הברוטאליות של המשטר" האיראני. "ממשל טראמפ ימשיך לחשוף את תזרימי הכספים הבלתי-חוקיים, פעילויות הרוע, השחיתות והדיכוי האכזר של המשטר". פומפיאו מכנה זאת "כוחה של מוסריות ברורה", ומשווה מאמצים אלה להיגיון שעמד מאחורי אחד ההישגים הגדולים ביותר בתחום מדיניות החוץ של המאה האחרונה: ניצחונה של ארה"ב במלחמה הקרה.

פומפיאו מזכיר לקוראים שהנשיא רייגן, בשבוע הראשון לכהונתו כנשיא, אמר על המנהיגים הסובייטים כי "המוסר היחיד שהם מכירים בו הוא זה המקדם את מטרתם – כלומר הם שומרים לעצמם הזכות לבצע כל פשע, לשקר ולרמות". פרשנים ומומחים למדיניות חוץ סנטו בו על דבריו, מתוך אמונה שישירותם תפגע בהתקדמות לקראת שלום. אך הנשיא הדגיש באותה מידה את מחויבותו לשאת ולתת עם הסובייטים, עובדה שלא זכתה להתייחסות רבה. השילוב של רייגן בין עמדה מוסרית בהירה לבין חריפות-דעת מדינית הוא שהניח את התשתית לשיחות של 1986 בריקיאוויק, ובשלב מאוחר יותר לקריסתו של הקומוניזם הסובייטי.

"אלה שעודם מרכינים ראש בפני אמונת הטוטם שישירות מקשה על משא ומתן", כותב פומפיאו, "צריכים להכיר בהשפעתה המוכחת של רטוריקה מכוונת המשולבת בלחץ מעשי על משטרים פורעי חוק".

עם זאת, אנני פיקסלר וזכארי יוטקוביץ' מהמכון להגנה על דמוקרטיות (FDD), מכון מחקר היושב בוושינגטון, טוענים כי העיצומים שנוקט הממשל האמריקני מותירים מקום ללחץ כלכלי נוסף. משרד האוצר של ארה"ב מטיל כעת עיצומים על 60 אחוזים מהפרטים והישויות שמהם הוסרו העיצומים במסגרת הסכם הגרעין האיראני. עמם נמנים רכיבים מהאימפריה העסקית של המנהיג העליון של איראן עלי ח'מינאי, חברות בת של מוסדות כלכליים התומכים במשמרות המהפכה, וחברות ופרטים האחראים למיזמי הטילים הגרעיניים והבליסטיים של איראן. אולם 182 ישויות שהיו נתונות לסנקציות בעבר טרם נעשו מטרה לסנקציות המחודשות.

צבי כאהן, גם הוא מהמכון להגנה על דמוקרטיות, חשף שהפרות זכויות אדם תחת שלטונו של נשיא איראן חסן רוחאני החמירו, ולא פחתו, למרות עינו הפקוחה של המערב. מעשי העוול השיטתיים והנרחבים של השלטונות כוללים לדבריו הפללה של ביטוי חפשי, אמונות, דעות והתאגדות; מעצרים שרירותיים ובלתי חוקיים; מאסר בבידוד; כתבי אישום כוזבים; מאסר בעינויים; שלילת הזכות למשפט הוגן; משפטי ראווה נטולי הליך הוגן; ומניעת טיפול רפואי לאסירים.

איראן, שהייתה גם כך שיאנית ההוצאות להורג לנפש, חוותה בימי רוחאני עלייה דרמטית בכמות ההוצאות להורג, ובכלל זה הוצאתם להורג של קטינים, לעיתים קרובות באופן פומבי. נרשמה עלייה שיטתית בשימוש בעינויים פיזיים, מיניים ונפשיים, לעיתים קרובות במטרה להפיק הודאות כוזבות.

לא זו אף זו, המשטר האיראני מתמיד בדיכוי נשים, להט"בים ומיעוטים אתניים ודתיים, בהפלייתם ובהסתה לאלימות נגדם. כל ביטוי של סטייה מהקו האידאולוגי של הממשל מושתק ביעילות. כאהן דוחק במקבלי ההחלטות האמריקנים להטיל עיצומים על מפרי זכויות אדם מרכזיים באיראן, ולא רק על גורמים צבאיים ועסקיים.

רצועת הביטחון של הפצצה האיראנית

http://jiss.org.il/he/amidror-irans-conduct-in-the-middle-east-and-the-logic-of-israels-action-to-contain-it-in-syria/

ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אלוף במיל' יעקב עמידרור, מזהיר כי איראן פועלת ליצירת "אזור חיץ הרתעתי" בסוריה לשם הגנה על הפרויקט הגרעיני שלה. על ישראל לפעול בכוח נגד איראן, אפילו במחיר מלחמה כוללת, טוען עמידרור במאמר שפרסם במסגרת מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים שהוא משמש בו כיום עמית בכיר.

טהראן השקיעה בשבע השנים האחרונות בין 30 ל-100 מיליארד דולר בהחזקת משטרו של אסד ובהקמת תשתיות צבאיות שלה בסוריה. לדברי עמידרור, אם ישראל חפצה למנוע את השתקעותה של תשתית צבאית ופוליטית עצמאית של משמרות המהפכה האיראניים על אדמת סוריה,  באורח דומה לשביתה שקנו להם בלבנון ובעיראק, עליה להתארגן לקראת עימות משמעותי יותר.

להערכתו, איראן שואפת שחיזבאללה ושאר הארגונים השיעיים שהיא מגבשת בסוריה (ומנסה לגבש, במידת האפשר, גם ביהודה, בשומרון ובעזה) יגיעו לידי יכולת לפגוע בישראל פגיעה חמורה – יכולת שתרתיע כל מנהיג ישראלי מפני תקיפת תשתיות הנשק הגרעיני באיראן. עמידרור מתאר זאת כניסיון של איראן ליצור "אזור חיץ הרתעתי" שיגן על פרויקט הגרעין; פרויקט שהוקפא באופן מועט וזמני בלבד (אם בכלל).

עמידרור משווה את האסטרטגיה האיראנית לזו השלטת בחצי האי הקוריאני. האיום הקונבנציונאלי של קוריאה הצפונית על אחותה-אויבתה הדרומית נעשה כה מוחץ, שהוא משתק את מנהיגיה; כך נמנעת כל פעולה צבאית נגד האיום הבלתי-קונבנציונלי של הצפון. איראן מנסה להגיע להישג כזה כלפי ישראל.

"אם איראן תגיע למסוגלות לתקוף את ישראל בדיוק רב, באמצעות טילים מסוריה ולבנון, מצבה האסטרטגי של ישראל יידרדר במידה ניכרת", כותב עמידרור. "והיות שבניית הכוח האיראני בסוריה מיועדת למנוע מישראל לפעול נגד פרויקט הגרעין, פגיעה במאמץ זה מצדיקה מתקפת מנע ישראלית בעת הצורך או כשתיווצר הזדמנות לכך". לדבריו, "על ישראל למנוע את יצירתו של אזור חיץ הרתעתי איראני בכל מחיר, גם אם תקיפה ישראלית תוביל למלחמה" ובכלל זה "עימותים בלבנון ובסוריה, כמו גם תקיפות מסיביות וכואבות על העורף הישראלי".

מצב זה מציב אתגרים רבים בפני ישראל. בחזית המדינית, עליה להשיג את חופש הפעולה הנדרש לה לפעול בסוריה למרות נוכחותם של כוחות רוסיים, עצמאיים או כאלה המשמשים במערך הייעוץ של הצבא הסורי. אתגר זה כנראה התעצם בשל תקרית הפלת המטוס הרוסי, בה נהרגו 15 אנשי צבא. בה בעת, ומבלי לערער את הרכיב הראשון, על ישראל לגייס לטובתה את ארצות הברית המהוססת כך שתהיה שותפה בפעולות עצמן ולא רק משקיפה תומכת מן הצד. "בלי גב דיפלומטי שכזה, ישראל תתקשה להפעיל את עוצמתה הצבאית במרחב שבו לשתי המעצמות נוכחות צבאית", מזהיר עמידרור.

הפלסטינים נגד מדינות ערב

http://www.gatestoneinstitute.org/13236/palestinian-normalization-israel

העיתונאי הערבי-ישראלי ח'אלד אבו-טועמה (הכותב בג'רוזלם פוסט) סוקר בעבור מכון גייטסטון (Gatestone Institute)  את מצב הקשרים בין העולם הערבי למדינת ישראל, ומוצא שהפלסטינים מתאמצים להמשיך ולהחזיק את מדינות ערב כבנות ערובה לדרישותיהם הבלתי-סבירות. הם אינם חפצים לראות את בני העולם הערבי מתקדמים ובונים לעצמם עתיד טוב יותר. בעולמם של הפלסטינים, שלום בין ישראל והמדינות הערביות שווה ערך לבגידה, קונספירציה שרקחו נגדם ישראל וארצות הברית.

אבו-טועמה ממשיך ואומר שככל שבכל הנוגע ליחס לישראל, קשה להבחין בין פת"ח לחמאס. הפרסומים היומיומיים בגנות ישראל, המופקים בידי שני הארגונים באורח בלתי-תלוי, כמעט זהים בתוכנם. מתקפות יומיות אלו הקצינו את הפלסטינים עד כדי כך שבעיני רבים מהם פשרה מכל סוג שהוא עם ישראל היא בגדר דבר שלא יעלה על הדעת.

בשבועות האחרונים, בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים אחרים ביקרו בעומאן ובאבו-דאבי לקול תשואות רמות, הארגונים הפלסטיניים היריבים מצאו עצמם שוב בהסכמה. הם מתנגדים לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות כי הם חוששים שאחיהם הערבים ישכחום בעת שהם מתרכזים בקידום יציבות ושגשוג בארצותיהם.

אנטישמיות באמריקה: הפנים האמיתיות

http://www.wsj.com/articles/the-many-faces-of-jew-hatred-1541025486http://www.wsj.com/articles/the-paradox-of-american-anti-semitism-1541080901

בתגובה לטבח בבית הכנסת בפיטסבורג בנובמבר, פרשנים ומנהיגים יהודיים רבים מקוננים על התעצמותן של האנטישמיות והנאו-נאציזם באמריקה. רבים מאשימים את הנשיא טראמפ במתן רוח גבית ללאומנות הימנית בארצו ומטילים עליו אחריות לגל המתקפות האנטישמיות שבאו בעקבותיה.

לעומתם פרופ' רות וייס, עמיתה בכירה בקרן תקווה ולשעבר פרופסור ליידיש וספרות השוואתית בהרווארד, כותבת בוול-סטריט ג'ורנל שבמקום לחולל דיון רציני בשאלת האידיאולוגיה המקדמת הרג יהודים, נדמה שהזוועה בפיטסבורג משמשת לחיזוק משגה שעלול רק להחריף את הבעיה.

"העובדה שמפגע בודד חפץ להרוג יהודים מסוכנת פחות למדינה זו מאשר קביעתו העולצת של לואיס פאראחאן שהיהודים הם 'טרמיטים', המשודרת לקהל רחב, או מתנועת החרם האכזרית – המהווה המשך של החרם הערבי משנת 1945", כתבה.

"אנטישמיות נהיית מסוכנת לחברה באמת רק כשהיא מקודמת בידי מנהיגיה והפוליטיקאים שלה. ובניגוד לגרמניה, שם המתקפות נגד היהודים הונהגו בידי הפיהרר, הנשיא שלנו הורה להפעיל את מלוא עוצמתה של מערכת אכיפת החוק לצורך העמדת המפַגע לדין. שלא כבגרמניה, שם האס-אס יזם וניהל את המתקפות על היהודים, כאן ארבעה שוטרים נורו בעת שניסו להצילם. זאת ועוד, העם האמריקני מאוחד בתחושת הזעזוע שלו לנוכח זוועה זו". האנטישמיות, כך כתבה, היא "פוליטיקה של הסטת אשמה, ועל האמריקנים להבטיח שלא יפלו לפח הזה".

באותו עיתון מזכיר לנו אדם קירש את הפרדוקס הגדול של האנטישמיות האמריקנית: היא חלושה, ובה בעת קטלנית. הנתון הבסיסי הוא שקבלתם של היהודים באמריקה מושרשת. בשנה שעברה, מכון המחקר 'פיו' פרסם סקר שבו התבקשו האמריקנים לדרג קבוצות דתיות שונות בהתאם למידת הרגשות החיוביים שהן מעוררות. הקבוצה שזכתה ליחס החם ביותר היא היהודים.

בה בעת, מעשי טבח במקומות האמורים להיות בטוחים כבר אינם עניין מפתיע בארצות הברית. אם אנשים כועסים וחמושים מסוגלים לבצע מעשי רצח המוני בגני ילדים, בתי ספר, בתי קולנוע ומועדוני לילה – כמו גם בכנסייה שחורה בדרום קרולינה ובמקדש סיקי בוויסקונסין –  אין סיבה לחשוב שבתי כנסת יהיו חסינים מפני כך.

בינתיים, הליגה נגד השמצה מדווחת שבשנת 2017, כמות מקרי התקיפה על רקע אנטישמי נחתכה כמעט בחצי, לכדי 19 אירועים בלבד בארה"ב כולה. מספר האיומים שהתקבלו במוסדות יהודיים זינק משמעותית במהלך השנה הקודמת, אך עלייה זו נגרמה כמעט לחלוטין בשל נער ישראלי בודד שהתקשר לעשרות בתי ספר ומרכזיים יהודיים ואיים בהפעלת פצצה במרחבם.

עלייתם של נוצריי התנ"ך

http://www.wsj.com/articles/brazil-is-moving-its-embassy-to-jerusalem-1541464850

פרופ' וולטר ראסל מיד ממכללת בארד (Bard College) ומכון הדסון כותב בוול-סטריט ג'ורנל על התגברות אהדתם של הזרמים האוונגליסטיים והפנטקוסטליים בנצרות, ברחבי העולם, כלפי היהדות וכלפי לישראל. הוא רואה בכך התפתחות מבורכת.

אוונגליסטים ופנטקוסטלים רבים תומכים בישראל באורח אינסטינקטיבי. שתי תצורות אלו של הנצרות הפרוטסטנטית, התופסות כיום באורח מואץ אחיזה נרחבת בכל רחבי העולם, מתאפיינות בגישה ישירה ללימוד התנ"ך ובתיאולוגיה מבוססת-ברית המייחסת משמעות דתית מתמשכת לעם היהודי ולמדינתו. מתוך כך, הן  נוטות לקדם אווירה מכבדת כלפי יהודים כמו גם תמיכה מוצהרת בציונות.

זמן קצר לאחר ניצחונו של ז'איר בולסונארו בבחירות בברזיל בחודש שעבר, הוא שב והתחייב להעביר את שגרירות ברזיל בישראל מתל-אביב לירושלים. בולסונארו, נוצרי קתולי הנשוי לאוונגליסטית, חייב חלק ניכר מהצלחתו הפוליטית למצביעים אוונגליסטים.

עד שנות השבעים לערך, ברזיל הייתה כמעט לחלוטין קתולית. כיום, מדינה זו שהיא הגדולה ביותר באמריקה הלטינית אוונגליסטית כמעט באותה מידה כארצות הברית: 25 אחוזים מהברזילאים מזדהים כאוונגליסטים, לעומת 26 אחוזים מהאמריקנים. גוואטמלה, שבה שיעור הפרוטסטנטים עומד כיום על 40 אחוזים מהאוכלוסייה, חנכה את שגרירותה בירושלים יומיים לאחר ארצות הברית.