ננופואטיקה 21: שירה רוסית 1970–2020 / בעריכת טינו מושקוביץ

Getting your Trinity Audio player ready...

כריכת הספר שירה רוסית ננופואטיקה

ננופואטיקה, 21

עורך הגיליון: טינו מושקוביץ

מקום לשירה ועמדה, תשפ"א | 236 עמ'

האנתולוגיה שלפנינו היא מן הנחוצות, אך לא מהחיוניות ממש. אין היא, כדרכם של חלק מילקוטי השירה, רק אוסף נושאי הבא ללבב את הקוראים ולשעשעם. גם אין זה מאותן אסופות אקזוטיות הבאות להרחיב את הדעת אך לא בהכרח לסתום חורים בנשמה ובהשכלה. לא ולא: זוהי יוזמה ראשונית להצגתה של חוליית יסוד בשירה העולמית המודרנית בפני הקורא העברי. וגדול אף מכך, המדובר ביוזמה תרגומית, כלומר בכרך שרוב רובם של השירים שנבחרו אליו תורגמו במיוחד בשבילו. רובם המכריע, במקרה שלנו, בידי העורך והיוזם עצמו – המשורר והמתרגם טינו מושקוביץ.

זו אנתולוגיה נחוצה – שכן רוסיה היא ממעצמות השירה העולמיות, והשפעתה של השירה הרוסית בת המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על השירה העברית בשנותיה המעצבות הייתה דרמטית. עם המהפכה הסובייטית דוכאה היצירה ברוסיה והוכפפה לשירות האידיאולוגיה הקומוניסטית והמשטר הסובייטי, ואף נגזרו עליה כללים אסתטיים מחייבים. אבל אט אט, במחתרת, החלה מתאוששת ומתחדשת, ומעיינות התֶסס שבנפש הרוסית, אלה שגורמים לכך שהשירה הספרותית בארץ זו, ורק בה, תמלא אצטדיונים באוהדים, הרוו שוב את האדמה הצמאה. אולם בגלגולה זה, השירה הרוסית כבר כמעט ולא תורגמה לעברית ועוד פחות מכך השפיעה.

התקופה שנבחרה היא יובל השנים מ-1970 עד עתה; על פי הסברו של העורך, משנה זו ואילך אפשר לדבר על קורפוס גדול ומשפיע דיו של שירה שאינה כבולה עוד לצווי השלטון ואינה מחויבת לרעיון הקומוניסטי בשום אופן. כמובן, זו תקופה לא אחידה: עשרים שנות תרבות מחתרתית שהעיסוק בה מסכן את יוצריה, ואז שלושים שנים חופשיות, תחילה יותר ואחר כך, תחת ידו הכבדה של פוטין, שוב פחות. כמעט חמישים משוררים תורגמו, מגוון גדול, המצדיק את דברי העורך כי זהו מעין דיוקן של דור. לא דיוקן מוסרי, הוא מבהיר, אלא דיוקן אסתטי, המציג את המגוון הרחב של האופציות הפואטיות שהתפתחו ברוסיה. ובכך, דומה, נעוץ העניין המיוחד כאן.

מדוע? משום שלפנינו מעין ניסוי היסטורי. חטיבת יסוד בשירת העולם, המתאפיינת עוד בפריחתה בזרמים ספרותיים הייחודיים רק לה (כגון האקמאיזם), נכרתת מהעולם באבחת גרזן, מוכנסת להקפאה למשך יובל שנים, ואז, בהפשירה, מרכיבה ענף-רוכב על הכּנה הכרותה, וזאת, תחילה, בתנאי נתק מן העולם החיצון. מה קורה במצב כזה?

המגוון הרב המוגש בכרך שלפנינו, בכישרון מילולי רב ועתיר הומור, הוא רובו ככולו פרי מפגש בין שלושה גורמים עיקריים, פרי הסיטואציה המיוחדת: השורש הרוסי, המתאפיין בין היתר ברומנטיות כבדה ובמוזיקליות רבה; ההיחשפות המאוחרת להשפעה המערבית, ובפרט האנגלוסקסית, שהיא בעצם היפוכה של השפעת השורש הרוסי, אך ההתאבכות בין שתי ההשפעות היא איכשהו התאבכות בונה ולא התאבכות הורסת; ובתווך ההיסטורי, לחצי שנות הסבל והמחתרת. הללו מתבטאים באופן תמטי (שירת התור ללחם, נקרא לזה) ובעיקר בהלך הרוח המתמודד עם הקושי, הזדון ויומרת-השקר בלעג שקט, סמוי.

אנתולוגיה מן הנחוצות, אמרנו, אך לא מן החיונית. שכן ככלות הכול, הקורא ינצור בליבו בעיקר את הברקות החריזה של מושקוביץ ושאר המתרגמים ואת מיני ההלצה של המשוררים אך כנראה לא יעבור חוויה רגשית או רוחנית שתותיר בו חותם. הוא יזכור שפגש הרבה גיבורים קוראי-תיגר, והרבה בנאים שהתאמצו לחדש את מקדש תרבותם ההרוס ולבנותו איכשהו אחרת, עם תשומות משלהם, ויוקיר את אלו ואת אלו – אבל לא תיחרת בזיכרונו פגישה מפעימה עם גדולה רוחנית או ספרותית מיוחדת. הוא יזכור שירה של "הבה נתחכמה לו" יותר משירה של "פן ירבה וכן יפרוץ".

עוד ב'השילוח'

מסרבים, אבל הרבה פחות: סרבנות גט במאה ה-21
עולמם המופלא של הפטנטים
תרבות גבוהה אינה פתרון למחלוקת

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *