מלחמת 100 השנים הבאות / ערן ניצן

מלחמת 100 השנים הבאות

העימות המתעצם בין סין לארצות הברית והשפעתו על כל אחד מאיתנו

ערן ניצן

מטר, 2022 | 192 עמ'

כתיבה על העימות הסיני-אמריקני והשפעותיו על שאר העולם הפכה כמעט לתת-סוגה בשנים האחרונות. ערן ניצן, כלכלן ששימש הציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון, מבקש לתת בספר זה את נקודת המבט שלו, המבוססת בין השאר על הידע שצבר כדיפלומט שזכה לראות את מערכת היחסים המתפתחת ומשתנה בין שתי המעצמות בשנים המבולבלות של כהונת טראמפ. ניצן אינו מתיימר לייצג תפיסת עולם מסוימת או לכתוב מזווית שאוהדת מעצמה אחת על פני השנייה; הוא שואף לכתוב מנקודת מבט עניינית, ולרוב הוא מצליח בכך.

אולי הדבר הראשון המתברר לקורא הוא שניצן יודע לספר סיפור. יש בזה מן ההפתעה. הרי מדובר בספר עיון, והכותב הוא כלכלן ודיפלומט. אם זו הפתעה – זו כמובן הפתעה נעימה. אפשר שהעורכת, עדית נבו, תרמה רבות לאיכות כתיבה זו – ואפשר שלניצן עצמו נכונה קריירה ספרותית.

אך יתרונו זה של הספר קשור גם במגבלותיו. ניצן פוצח עד מהרה בניתוח היסטורי, כלכלי ופוליטי של שתי המעצמות, אך זהו ניתוח כללי. גם במקומות שבהם נדרשת ירידה לפרטים, הצגת פרשנויות שונות והעמקה שעשויה להיות מאתגרת לכותב ולקורא, דומה שניצן בוחר בהצגה של נרטיב פשוט יחסית.

גם כלפי בחירת הנרטיב הספציפית אפשר להשמיע ביקורת. ניצן אינו מצניע את העובדות הקשות על טבעו של המשטר בסין – ובראשן העוולות והזוועות שהתחוללו בזמן "מהפכת התרבות" ו"הקפיצה הגדולה קדימה", והפגיעה העמוקה בזכויות הפרט והאזרח הקיימת גם בימינו אנו – אך כתיבתו מכילה ביקורת אנטי-אמריקנית ואנטי-קפיטליסטית המשווה בין יתרונותיהם וחסרונותיהם של שני סוגי המשטרים והשיטות הכלכליות, באופן הנראה לעיתים כאפולוגטיקה כלפי המשטר הסיני או כרצון לא-לגמרי-מוצדק לבקר את המערב. ההשוואות בין חושך לחופש נראות תלושות, לפחות כל עוד אין הן מנומקות בעמקות.

שמו של הספר מלמד על התכוונותו העיקרית: העתיד. מטבע הדברים, כדי להעריך את העתיד הוא סוקר בעיקר את העבר. על פי הניתוח שהוא מציע, תפנית שחלה בסין לפני כשלושים שנה העלתה אותה על מסלול החתירה לדומיננטיות עולמית. הוא סוקר את צעדיה של סין בכיוון הזה, שהמכריע בהם היה הצטרפות לארגון הסחר העולמי תוך מה שאפשר לציירו גם כאחיזת עיני העולם החופשי. ניצן צופה שסין, ארה"ב, ואולי מעצמות-על נוספות כגון הודו, יתחלקו בעשורים הבאים בדומיננטיות העולמית, וסוקר תרחישים אפשריים. אחד מהם הוא מאבק בין-מעצמתי מתמיד; האחר – הכלה הדדית, שעימה, אולי, גם התרככות מצד סין בתחומי זכויות האדם והאחריות הבינלאומית.

שמו של הספר מזכיר מייד שם כמעט זהה של ספר בנושא כמעט זהה שהופיע לא מזמן בספריית שיבולת: 'מרתון מאה השנים' של מייקל פילסברי האמריקני, לשעבר איש דיפלומטיה ומודיעין. לעומת מאה השנים הבאות של ניצן, כאן אלו מאה השנים שהחלו במהפכה הקומוניסטית בסין ב-1949 ושועטות אל סיומן. בהבדל בין השמות טמונה נקודת מחלוקת בין המחברים: מתי החליטה סין העממית לחתור לדומיננטיות עולמית: בהיווסדה, או שמא רק כעבור כמעט מחצית המאה, אחרי תקופה ארוכה של הסתגרות מרצון?

מעניין ששני הספרים מדגישים את הקשר בין המגמה הזאת, יהא הוותק שלה אשר יהא, לבין אתוסים סיניים קדומים; אצל ניצן מדובר בחיבור מלאכותי של רטוריקת השתלטנות לתורת קונפוציוס; אצל פילסברי מדובר בנאמנות מוסווית לתורות חוכמה התרות אחר השליטה והכוח, שהתקיימה לאורך כל הדרך והתבטאה תחילה בבניין שקט של כוח ובתמרון בין המעצמות לצורך החלשתן. ההבדל נוגע בעיקר לעבר. אשר לעתיד, שני הספרים מעריכים כי סין נחושה להגיע להגמוניה עולמית.

ספרו של ניצן מסקרן מאוד וקריא מאוד, אבל מי שהספר פתח את תאבונו יידרש לקריאה במקורות מעמיקים יותר, שבהם יקבל מנות עיקריות.