ערכים אינם עובדות. עובדה

Getting your Trinity Audio player ready...

בתגובה ל"ראוי ומצוי: ערעור יהודי על שורשי הליברליזם" מאת חיים נבון

במאמרו המלומד מציג חיים נבון את הכשל הנטורליסטי שעליו כתב הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18 דיוויד יוּם. יום הציג ניתוח אנליטי של המוסר, ובסופו קבע שאי-אפשר להצביע על מעשה טוב או רע כפי שמצביעים על עובדות מדעיות אחרות. כך כתב יום בלשונו הפיוטית:

בדוק, למשל, את החטא של כפיית הטובה… נתח נא את כל הנסיבות הללו, ובדוק נא, בעזרת שכלך בלבד, במה כל עיקר החיסרון או הגנאי. לעולם לא תבוא לידי שום תוצאה או מסקנה. השכל דן או על דברים שבעובדה או על יחסים. חקור נא אפוא, קודם כל, היכן הוא אותו דבר שבעובדה שאנו קוראים לו כאן חטא. ציין אותו. קבע את זמן קיומו. תאר את מהותו או טבעו. באר, מהו החוש או הכושר שהוא מתגלה לו. מקומו ברוחו של האדם שהוא כפוי טובה. מן ההכרח אפוא שיהא אדם זה חש בו ומודע לו. אולם אין שם כלום, זולת ההיפעלות של רצון רע או אדישות מוחלטת… לעולם לא תוכל לבסס את המוסריות על איזה יחס, אלא אנוס אתה להסתייע בפסקים שפוסק הרגש. (מחקר בדבר עקרוני המוסר, מאנגלית: יוסף אור, ירושלים: מאגנס, תשנ"ב, עמ' 135–136).

מתוקף חקירה זו נובעת ההפרדה בין עובדות לבין ערכים שבה עסק, בין היתר, ישעיהו ליבוביץ', וכן נובע ממנה מה שעד ספקנותו של יום היה נראה כבלתי אפשרי: ההפרדה בין המצוי לבין הראוי. כבכל מדע אחר, גם חקירה לוגית המתקיימת בתחום מדעי הרוח היא הכרחית ולא ניתנת לשינוי. כלומר, משעה שבה הוכחה עובדה מדעית, לא ניתן לחזור אחורה בזמן ולטעון שמה שהיה לפני כן הוא הנכון מבלי לתת נימוק משכנע.

אלא שנבון מתאר תהליך פוסט-מודרני לכאורה הרסני, שבסופו הוא נאלץ לשוב ל"סדר הטבעי" של הדברים ובו קיומו של אלוהים, בריאת העולם ומתן מצוות קשורים בהכרח לקיום מוסרי ודתי. הוא מביא את דבריו של ענק הרוח הרמב"ם שאינם רלבנטיים לסוגיה בשל העובדה שאומרם קדם ליום ולא נחשף לכתביו, וכן את דבריו של ענק נוסף ובמקרה הזה גם מודרני, הרב סולוביצ'יק, שמדבריו משתמע שעמדתו נובעת מהכרת-האל שלו ולא מעמדה פילוסופית משכנעת.

הקשבה לדבריו של יום והפנמתם היא כורח המציאות, משום שהוכחתו היא לוגית. בקשת האמת ושמיעתה היא ערך עליון ביהדות, החל מהנאמר בשמות כ"ג, ז, "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", וכלה בדברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות ("שמונה פרקים"), "ושמע האמת ממי שאמרהּ". לא פחות מטרידה היא העובדה שנבון מתאר את המדע כעניין יחסי, תלוי תקופה והקשר, לכאורה כפועל יוצא מהספקנות של יום. ההיגיון והמדע נכפו על תודעת האדם ואין כאן קשר להצדקה ערכית. עוד לא נמצא אדם משכיל המתייחס למדע המודרני כעניין שבהחלטת האדם. אם יש ספקות ואי-ודאויות, הרי הן מיעוט שבמיעוט.

נוסף על כך, נבון לא מספק פתרון משכנע ורציני למי שהכרת האלוהים אינה נוכחת בו ואינה מביאה אותו לידי מעשה. נבון מציין ש"אם העולם נוצר ומנוהל בידי בורא מיטיב, סביר להניח שהטבע מגלם באופן כלשהו אותם ערכים המשתקפים בתורת המוסר. כל ההוויה מספרת כבוד אל – חובת הסתגלות חיי האדם לרצונו של הקב"ה". הגישה של נבון היא בעייתית משום שהיא לא מספקת פתרון לחלק עצום באוכלוסייה, אותו חלק שהכרת האלוהים במובנה הדתי וההלכתי לא נוכחת בו ושלא מכיר ב"משמעות הספוגה בקיום האנושי הטבעי". לעניות דעתי, אין לקדם חוסר ודאות מוסרית, אך משעה שהיא נכפית על תודעת האדם, יש צורך לבסס תורה מוסרית המתאימה גם לעולם של חוסר ודאות זה, ולאנשים שאין בהם הכרת-האלוהים.

ענק רוח אחר שניסה להתמודד עם הסוגייה הוא פרידריך ניטשה, שטען כי מקור הערכים הוא באדם ושביכולתו לעשות את פעולת האלוהים – לברוא אותם. ניטשה לא השתכנע מגישתו של קאנט לגבי הצו הקטגורי התבוני העליון, וקבע שהאדם הוא מקור סולם הערכים המוסרי שלו:

הסוג האצילי של האדם רואה עצמו כקובע ערכים, ואין הוא נזקק לאישורים, הוא חורץ משפט: "מה שהוא בגדר הזק לי, הוא בגדר הזק כשהוא לעצמו", הוא רואה את עצמו בבחינת מה שמעניק בכלל לדברים את כבודם: הוא בורא ערכים. כל מה שהוא יודעו בתוך עצמו, הוא מכבדו: מוסר כזה הוא פיאור עצמי. (מעבר לטוב ולרוע, מגרמנית: ישראל אלדד, תל-אביב: שוקן, 1967, עמ' 186–187).

אלא שאם האדם הוא הקובע את הערכים, כיצד ניתן ליצור מצב שבו אין כאוס חברתי ובכל זאת איש הישר בעיניו ייעשה בהתאם לערכיו? עובדה היא שהספקנות של יום הביאה לעליית הליברליזם המודרני ועמו חירויות הפרט וכלכלת שוק חופשית, שהובילה לרווחה כלכלית. ההשפעה הספקנית על כלכלת השוק ועל הפילוסופיה הכלכלית חשובה משום שהיא מצדיקה את האי-התערבות בחיי האזרחים, בהיעדר אמת מידה קטגורית אלוהית לערכים. נבון מציין זאת בעצמו: "אם נורמות מוסריות הן עניין של החלטה פרטית ורגש אישי, אין שום הצדקה לכפיית ערך כלשהו על הציבור בידי המדינה, או אפילו להדגשת ערך כלשהו ברשות הרבים. תפקידה של המדינה צריך להצטמצם להגנה על זכויותיהם של יחידים. התובנות של יום נתנו משנה תוקף למשנה המדינית של ג'ון לוק".

ולבסוף, אם נדייק בהשלכות של הכשל הנטורליסטי נבחין שאין חיוב לוגי לומר שאם מקור ההכרעות המוסריות הוא האינסטינקט, אזי אין ערך אובייקטיבי להכרעות המוסריות. אדרבה, מקור הערכותינו המוסריות הוא החוש המוסרי שבנו, הקיים בנו באופן טבעי. אין מדובר בתבונה רציונלית או שמיימית אלא בתגובה מיידית, אינסטינקטיבית. אם האדם הוא מקור הערכים, יש לקחת את הנושא ברצינות רבה יותר כי הדבר מטיל עליו אחריות. כפי שהפילוסוף היהודי עמנואל לוינס ציין, קיומה של האחריות אינו עניין סובייקטיבי אלא עניין אובייקטיבי הנובע מקיומו של האחר (זאב לוי, האחר והאחריות: עיונים בפילוסופיה של עמנואל לוינס, ירושלים: מאגנס, תשנ"ז, עמ' 24).


מיכאל יגר הוא עו"ד ובעל תואר מוסמך למשפטים; לשעבר איש הפרקליטות הצבאית.


תמנה ראשית: שושני מים, קלוד מונה, 1920-1926, באדיבות ויקימדיה, public domain in US

עוד ב'השילוח'

ישראל והסחר החופשי בעידן של לאומנות כלכלית
יובל של יתמות ספרותית
משבר ושברו: בין המפלגה הדמוקרטית לישראל

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *