מאה ימים ועוד קצת

מאה ימים ועוד קצת

מחשבות של לוחם מילואים על המלחמה

זאק מילנצ'יק

ניב, 2024, 177 עמ'

מודעה של הוצאת ספרים ידועה, באמצע הקיץ, הציגה 13 ספרים על המלחמה הנוכחית – כולם רק משלה. עשרות ספרים, אם לא מאות, נכתבו ונכתבים על אסון שמחת תורה ועל המלחמה הזאת. גם תת-הסוגה של יומני לוחמים פורחת ועוד תפרח. ספרו של זאק מילנצ'יק הוא אחד מהם, אך יש לו מאפיינים מובהקים ומעוררי עניין. הוא בנוי מפרקים קצרים שכל אחד מהם הוא "מחשבה" מתאריך מסוים, רובם במהלך ארבעת חודשי שירות המילואים שלו בתחילת המלחמה.

מילנצ'יק הוא תלמיד-חכם ואיש-רוח צעיר למדי, רווק בן 32, שעלה ארצה מצפון אמריקה כדי ללמוד בישיבת ההסדר במעלה-אדומים ונשאב, אכול חששות תחילה, לשירות בחיל השריון. הפרטים הללו נוגעים בטיבם של רשמיו ותובנותיו. הוא כותב על האחווה המיוחדת הנוצרת במילואים, על ההתמסרות הגופנית והנפשית הכרוכה בחיי הטנק, על הרצון להיכנס סוף סוף לרצועה כדי להרגיש חֵלֶק מהכלל – ועל ההבנה שאתה כזה גם אם שהיתָ בח'אן יונס בלי להיתקל בלוחמי אויב, וגם אם שֵירַתָּ במשימה מתישה אחרת בתוך גבולות ישראל.

אבל הוא כותב גם על התגלותה של מידת הרחמים והחסד בתוך המלחמה והאש, כשהחיילים מתעקשים להציל כלבה וגוריה. והוא כותב על העלות והתועלת שיש לחיי המלחמה מבחינה דתית, ומראה מדוע, להפתעתו, בתוך ההווי הגס של המלחמה "אתה לומד למצוא נוכחות של שכינה במרווח שבין הנפשות". והוא כותב על המתג ההופך אדם רגיל, עם מקצוע ושגרה, לחייל: "אפשר להפעיל את המתג ופתאום חשמלאי מוכן להקריב את החיים שלו בשביל הצוות, בשביל עם ישראל כולו". והתובנה בה' הידיעה שלו מן המלחמה היא "פשוט להעריך את נוכחותם של האנשים שלנו בחיים", והאנשים שאיתך, או שמוכנים להקשיב לך, הם הידיים הסוחבות איתך את משאה של הנפש.

מילנצ'יק הלמדן העדין בא למלחמה מתוך מה שהביא אליה את רוב המילואימניקים או כולם: הבנה חריפה של החירום, של ההכרח. הוא מתאר איך הוא אוכל חצץ, איך השריונר נעשה עבדו הנרצע של הטנק. איך אין הוא נהנה בשום אופן, ובכל זאת הוא מוצא במלאכת הצבא הפיזית איזה תיקון מאזן לחיי הרוח. ויש גם מחשבות על גבריות כפי שהיא מתגלית במילואים, ועל מקומה של הגסות הצבאית בחייו של אברך משי כביכול, ועוד הרבה.