לבנות חיים שראוי לחיותם

לבנות חיים שראוי לחיותם

מרשה מ' לינהאן

מאנגלית: ענת רותם

עם עובד, תשפ"ה | 329 עמ'

רק בהיותה כבת שישים העזה מרשה לינהאן, מפתחת שיטת הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי (DBT), לחשוף מאין נחלה את שירהּ זה. היא בחרה לעשות זאת באולם הרצאות גדול, לפני קהל מובחר, במקום שבו הכול כמעט נגמר אבל גם התחיל. במחלקה הסגורה ביותר, לשעבר, של מוסד פסיכיאטרי בארה"ב. לינהאן הנערה הייתה שרויה במדורי גיהינום של פגיעות עצמיות חמורות, אובדנות פעילה, דיכאון ושאר מרעין בישין המסתכמים במופע חמור במיוחד של התופעה הידועה כהפרעת אישיות גבולית. מן המצר קראה יה, כפשוטו, והוא ענה לה במרחב-יה: צירוף של שיפור זמני, אח אכפתי, כוח רצון כביר, וגם התגלות מעין מיסטית של אהבת האל, כל אלה העלו אותה על מסלול של רצון נחרץ להשתקם אך גם לשקם אנשים כמותה. למצוא מזור, ולעשות זאת כאשת טיפול וגם כחוקרת.

מסלול החתחתים שעברה לינהאן משם ועד להיותה סמכות מדעית נחשבת תופס את רוב הספר. את עברה, ואת ידיה הכווּיות לצמיתות כתוצאה ממנו, חששה לגלוֹת: שטוף דעות קדומות עד כדי כך כלפי הפרעות הנפש היה התחום המדעי האמור לתת אמון ביכולתו של האדם להירפא מהן; כך לפחות על פי הרגשתה ועל פי מה שיעצו לה. עמדו לה לרועץ, להבנתה, גם דעות קדומות כלפי נשים מדעניות, עוניה, ובמיוחד רתיעתו של הממסד הפסיכולוגי מפני גישות שאינן פסיכו-דינמיות, במסורת פרויד או מי מתלמידיו ופורשיו, ומפני מחקרים קליניים כמותיים. לינהאן, מצידה, ניחנה בחוסר נכונות מוחלט לקבל דחיות וסירובים. היא חבטה בדלתות עד שהן נפתחו. גישתה הדתית-רוחנית, גם היא נטע זר בעולם האקדמי המדובר, הפרתה את החשיבה הקלינית שלה, והובילה לפיתוח שיטתה.

בסופו של מסלול, סיפורה של לינהאן הוא סיפור הצלחה – שלה, ושל שיטתה שהיא המקובלת ביותר כיום בטיפול באנשים אובדניים ובבעלי הפרעת אישיות גבולית, ורווחת גם בטיפול בהפרעות נוירוטיות אחרות. ספרים אחרים שלה, ושל אחרים, עוסקים בהרחבה בנושא. הספר שלנו נותן תמצית, הנפרסת במשורה עם סיפור התפתחותה של הגישה. בדיאלקטיקה הזאת, התזה היא קבלה והאנטיתזה היא שינוי. קבלה רדיקלית, גמורה, של המציאות, של החולי, ומנגד טיפוח רצון מודע לשנות את שאפשר לשנות.

זו בעצם המימרה הנושנת "תן לי את השלווה להשלים עם שאיני יכול לשנות, את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי, ואת החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה", או כפי שניסח אותה כבר אבן גבירול "ראש השכל ההכרה בין ההווה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת". אך כמובן הכלים והכללים הכלולים בתורת ה-DBT עשירים ומדויקים לאין ערוך. למודעות הנחוצה לתהליך הזה אחראית בין היתר תורת הקַשיבות, המיינדפולנס – גם היא לא המצאה של לינהאן, אך מציאה שמצאה בחיפושיה הרוחניים ושילבה בגישתה.

יש להודות שסיפורה של לינהאן, או אם תרצו פניו האנושיות והחיות של סיפור פיתוח ה-DBT, אינו מסופר ביד אומן. אפשר היה להגישו בצורה אמנותית-סיפורית יותר, או לוותר על התייחסות לאנשים ומפגשים שאומנם השפיעו על דרכה של הגיבורה-המספרת אך אינם תמיד מעניינים ומחדשים. למרות זאת,  יש ערך רגשי במפגש עם הפרעת האישיות הגבולית ועם הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי דווקא באמצעות צעידה במסלול חייה של לינהאן, האישה שפילסה את הדרך מן הראשונה אל האחרון.